נפטר דודו גבע

המאייר, העיתונאי והסאטיריקן דודו גבע נפטר היום (ג') במפתיע בגיל 54 מהתקף לב. הלוויה תיערך (ד', 16:00) בקיבוץ נען.

"ניידת טיפול נמרץ הוזעקה לביתו של גבע", סיפר ל-ynet מנהל איזור תל אביב ב"מגן דוד אדום" יוסי כהן, "ואנשיה מצאו אותו שוכב ולא זז, והתחילו מייד בפעולות החייאה נמרצות. כמה דקות לאחר מכן הגיעה למקום גם ניידת טיפול נמרץ נוספת, והם עשו כל שביכולתם במשך שעה וחצי – עד שנאלצו לקבוע במקום את מותו".

גבע, גרוש ואב לשניים, נולד וגדל בשכונת רחביה בירושלים. כבר בתיכון כיכב במדור קומיקס שבועי משלו ב"הארץ שלנו". אחרי הצבא נרשם ל"בצלאל", אבל הגיע לטלוויזיה למחלקת תפאורות, משם עבר לאנימציה והחל להוציא ספרים.

הוא נחשב לאחד המאיירים הפופולארים ביותר בארץ ופרסם במשך עשרות שנים ספרי קומיקס וטורים רבים בעיתונות. סמלו המסחרי היה הברווז שליווה רבים מאיוריו במשך שנים, שאף גרם לוולט דיסני להגיש נגדו תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים כדי למנוע את פרסום עלילותיו של "מובי דאק". בין ספריו הפופולרים, שרבים מהם פרסם בשיתוף יוצרים אחרים: סדרת "Zoo ארץ Zoo", סדרת "מגוחך", הקומיקס "יוסף ואחיו" וסדרת "האביר זיק". טוריו בעיתון התפרסמו במשך שנים ב"מעריב", "חדשות" ו"העיר".

בימים אלה יצאה חוברת חדשה שערך בשם "ספרות זולה", בהשתתפות יוצרים כגון אסי דיין, סייד קשוע, טינקרבל ורוני סומק.

לפני שבועיים התראיין גבע במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" ובין השאר אמר כי "אני חושד שבתוך תוכי אני מפולת מוחלטת. הגוף שלי מוחזק על ידי חוט דקיק, שאם הוא יפקע, הכל יקרוס. אני מעשן, לא אוכל ירקות, ומה זה חי לא בריא. אני די נס רפואי. גם אם אני אמות בשנייה הזו, זה יהיה נס שהגעתי עד השנייה הזו".

"יוצר חשוב ממדרגה ראשונה"

חברו מוטי קירשנבאום ספד לו: "הוא היה יוצר חשוב ממדרגה ראשונה. מעבר ליכולת הציור הנפלאה שלו, היה לו ראש פרוע ומיוחד במינו. זה שמייצר את בני האדם לא יצר הרבה 'דודו גבעים'. יש לו הומור יוצא מגדר הרגיל, מעבר לעבודות שעשה בשבילי ועם כותבי 'ניקוי ראש' – הסידרה שלו על הברווז זו קלאסיקה. לדודו היה ראש פורה, הייתה לו יכולות להשתמש בהומור עם קו הציור שלו, יכולת שהייתה למעט מאוד אנשים. בסאטירה דודו לא חשש מכלום, הוא התעסק עם שואה, התעסק עם גזענות, אבל גם כשהיה יוצר קריקטורה בוטה, היה בה תחכום, סופיסטיקציה – זה לא היה רק נבוט על הראש".

מישל קישקה, יו"ר איגוד הקריקטוריסטים: "בתחום היצירה שלו, שנושק לקומיקס ולאיור, דודו גבע היה הכי ישראלי שיש, וזה בא לידי ביטוי גם בנושאים שבהם טיפל וגם בסגנונו שהיה מאוד צברי, במובן הקוצני של המילה. היתה בו נשכנות ומרדנות וכשמסתכלים על הטור הקבוע שלו, 'הברווז', קשה לחשוב שמי שעומד מאחוריו הוא גבר בן 55 ולא נער מרדן. הוא היה נער נצחי, ציני מאוד עם הרבה חספוס ויושר. הוא היה איש אמיתי, אחד היוצרים הבולטים של הדור הזה. כולם גדלו על ברכי העשייה שלו ואני רואה את ההשפעה שלו דרך הסטודנטים שעוברים לי בין הידיים.

"סגנונו הגרפי וההומור שלו טבעו חותם ברבים שעוסקים בסוג הזה של היצירה. זה מצחיק, ב-30 בדצמבר פתחנו, חברי איגוד הקריקטוריסטים והמאיירים בישראל, תערוכה גדולה בחולון שמביאה את נקודת המבט שלנו על השנה שעברה בישראל. פניתי גם לקריקטוריסטים שאינם חברי האיגוד ובהם דודו והוא החליט לוותר. אני חושב שדודו לא היה מוכן להיות חלק במועדון שמוכן לקבל אותו. העבודה שלו היתה מסך ענק שדרכו הוא תקשר עם העולם והוא רצה שהעבודה תדבר בעדו".

קישקה ביקש להזכיר את עבודותיו הישנות של גבע, שאולי פחות מוכרות לדור הצעיר, כמו סרטי האנימציה שיצר עבור ערוץ 1 וחבורת "Zoo ארץ Zoo": "זה היה מניפסט מאוד פוליטי, מחאתי, סרקסטי, אירוני, נשכני וציני על השלטון בימי מלחמת יום כיפור ועל החברה הישראלית. אני חושב שהקו של החבורה הזו דבק בו כל חייו ולאורך כל יצירתו. זו היתה אמורה להיות תקופה של תפנית חשובה בחייו. הוא עשה מסיבת פרידה למדור 'הברווז' שירד מ'העיר' ופניו היו כלפי העתיד, מה שאמור היה להזרים דם חדש ביצירה. אני בטוח שהוא היה ממשיך להפתיע אותנו. זו אבידה גדולה לתחום שלנו".

אפרים סידון, חבר מימי "Zoo ארץ Zoo", אמר: "דודו היה האיש הכי לא צפוי, הכי לא ממסדי והכי לא שגרתי שהכרתי, לטוב ולרע. היה בו שילוב נדיר של כשרון עצום עם יכולת יוצאת דופן להסתכסך, לריב, לשבור דברים ולקבל החלטות שלא להבין מאיפה הן באו. יחד עם זאת היה בו קסם אדיר וחוש הומור שלא מן העולם הזה. דודו היה איש שלא יכול היה להכיל את הכשרון שבו, מרוב שהכשרון נזל לו מכל החורים, כולל חורים שאנשים אחרים לא ידעו על קיומם ובטח לא ישתמשו בהם. היתה לו יכולת להיות אינפנטיל עם תעודות, והוא היה כזה, ומצד שני להיות איש עם מעוף וראייה מזוויות יוצאות דופן. קשה היה לנצח אותו בזה".

סידון הוסיף: "עשינו המון דברים ביחד וגם לאחרונה עבדנו במשותף על 'המילון הירושלמי' שפורסם ב'כל העיר'. לפני כמה זמן פניתי אליו שיאייר ספר ילדים משוגע שכתבתי. הוא שאל אם יש בו זיונים, פיפי קקה ומגע מיני שלא כדרך הטבע. אמרתי שאני מצטער, זה מיועד לילדים ואין שם סטיות. הוא אמר שהוא כבר לא עושה דברים בלי סטיות. אני משוכנע שהוא התכוון בשיא הרצינות. קשה להבין איך איש מדנים, קשה, קנאי ונרגן יכול להיות כל כך מקסים. לא הכרתי איש שסלד כל כך מהממסד ובז למסגרות רשמיות וכבוד כמותו. לא שהוא לא אהב כבוד או כסף, אבל 'בנקאים', אותם אנשים שקמים בשמונה לעבודה ודופקים כרטיס, פשוט הוציאו אותו מכליו".

דורית בן-ארי, חברה קרובה, אמרה: "ידעתי שהוא ימות צעיר, דיברנו על זה. גם הוא ידע. הוא התנהל כל חייו כאילו ידע שהחיים ייגמרו לפני גיל 60. הוא הכי יחסר לי בעולם".