לב של אישה - הרבה יותר מסוכן מלב של גבר
יותר ויותר נשים לוקות במחלות לב שנחשבו פעם למחלות גבריות - ולרוע מזלן קשה להן לחוש בכך. בעוד שגברים סובלים כמעט תמיד מכאבים עזים בעת, התקף אצל נשים הוא מתבטא בתופעות לא מחשידות כגון עייפות וחולשה. זאת הסיבה שזמן יקר הולך לאיבוד עד שהן מקבלות עזרה רפואית. ואם לא די בכך - רוב הנשים גם לא מקפידות להגיע לשיקום לב אחרי האשפוז. התוצאה: שיעורי תמותה גבוהים יותר בקרב נשים חולות לב בהשוואה לשיעורי התמותה בקרב גברים חולים
נורית ישראלי שילמה בחייה, רק מפני שהיא אישה. בספטמבר 1999, היא פנתה לרופא המשפחה שלה ביישוב בדרום הארץ, בתלונות על כאבים חזקים בחזה. תרשים האק"ג שנעשה לה לא הצביע על בעיות. למחרת צילצלה נורית לרופא המשפחה בתלונה על החרפת הכאבים. הרופא הפנה אותה לחדר המיון, שם נערכה לה בדיקת אק"ג נוספת שפוענחה כתקינה, והיא שוחררה לביתה. תוך כשעה לקתה בקשיי נשימה. צוות ניידת טיפול נמרץ של מד"א שהגיע לביתה לא ערך לה בדיקת אק"ג, והיא הופנתה לרופא המשפחה להמשך מעקב.
למחרת מצא אותה בעלה במיטתה, כשהיא ללא רוח חיים. בנתיחת גופה שנערכה לה במכון לרפואה משפטית באבו כביר, עלה כי נורית לקתה במחלה טרשתית בכלי הדם ובלב, ונמצאו סימנים לאי ספיקת לב ודלקת בשריר הלב. בכתב תביעה שהגישה המשפחה נתבעו מגן דוד אדום וקופת חולים כללית על רשלנות רפואית, בסכום תביעה של כ-12 מיליון שקלים.
במאמר שפרסם שנה קודם בכתב העת "הרפואה", טען ד"ר חיים יוספי, קרדיולוג מבית החולים ברזילי באשקלון כי "מחלת לב איסכמית אצל נשים מאופיינת בתחלואה ובתמותה גבוהים יותר. נתונים אפידמיולוגיים אלה מחזקים את הרושם שנוצר אצלנו, כי מערכת הבריאות מתעלמת שלא במתכוון מהאחוז הגבוה של נשים עם מחלת לב. תהליך בדיקת כאבי חזה, אבחון מחלה, טיפול ושיקום שונים בין שני המינים".
סימפטומים לא קלאסיים
מאז, התחוללו שינויים מהותיים בגישה בין גברים ונשים. מנהלי חדרי מיון עמם שוחחנו, אמרו כי תהליך הבדיקה והאבחון אצל נשים המתלוננות על סימפטומים המרמזים על בעיה לבבית, זהה לזה שאצל גברים. תהליך זה, כולל בדיקת אק"ג, בדיקת דם לאיתור אנזימי לב המעידים על התקף לב, ובעת הצורך צנתור. אלא שאותם סימפטומים קלאסיים, הבולטים אצל גברים הלוקים בלבם, פעמים רבות נסתרים בגוף האישה, ואינם נותנים בהן את סימניהם.
"ההסתמנות הקלאסית של מחלת לב איסכמית, קרי מחושים בחזה, הקרנה לזרועות, קושי במאמץ, הם נכונים יותר לגברים בגיל העמידה עם מספר גורמי סיכון" מסביר ד"ר אמיתי אלקיים, מומחה בכיר לרפואה פנימית מהמרכז הרפואי שיבא, "לקשישים ולנשים יש שכיחות יותר גבוהה של הסתמנות שהיא לא קלאסית של הרגשה כללית רעה, קוצר נשימה, מחושים בבטן, ובמגוון אינסופי של תלונות אחרות, ואז הסיכוי של רופא שלא מודע לשוני הזה, לטעות, היא יותר גדולה".
המופע השונה של הסימפטומים, הנוטים להתבטא ביתר "רכות" אצל הנשים, מביאה גם להתייחסות השונה לנשים חולות מאשר גברים. אלקיים: אם נסתכל על מחקרי אוכלוסיה גבוהים, נשים אינן תמיד מקבלות את אותו ייצוג שמקבלים גברים, כמו ששחורים אינם מקבלים את ייצוגם הממשי באוכלוסיה, ולכן אנחנו לא יכולים להסיק מסקנות חד משמעיות לגביהן. יש נטיית יתר, שהוכחה מחקרית, להיות פחות פולשנים בנשים מאשר בגברים, למשל – לעשות פחות צינתורים, מה שעלול מחד לחסוך מהן סיבוכים מחד, ומאידך גם למנוע מהם טיפול חיוני".
"אין רופא שיגיד שהוא מפלה אישה כלפי גבר, אבל העובדה היא שיש כן כאלה הבדלים. אנחנו משתדלים לנהוג גזירה שווה ורפואה אופטימלית הן לגברים והן לנשים, וכך אנו מחנכים גם את הדורות הצעירים של הרופאים. אני לא מסוגל להסביר מדוע בכל זאת יש שונות בטיפול בנשים, אך ייתכן שהעלאת הנושא, ולימודו, יחדדו אצל הרופאים המטפלים את ההבדלים ואת הצורך בהתייחסות שונה למין הנשי".
מעייפות וצרבת לצינתור
גם רחל (השם המלא שמור במערכת) לא שיערה בנפשה שהעייפות הקלה שליוותה אותה בכל מאמץ קל, מדליקה נורת אזהרה קטלנית. לפני שלוש שנים להרגיש בתחושות "מוזרות" לדבריה, בכל פעילות קלה. הליכה על מסלול הריצה בבית, עליה במדרגות או טיול ברחוב, גרמו לתחושת עייפות, וצריבה קלה בגרון. רחל קישרה את התחושות הללו, לסיגריות אותן נהגה לשאוף משך 11 שנים.
"חשבתי שזה קשור לריאות, ולכן לא התלוננתי", משחזרת רחל, "חשבתי שהרופא יצחק ממני אם אני אתלונן על הלב". באחד מבדיקות הדם, איבחן הרופא כי היא סובלת מסוכרת. רופא המשפחה קישר את תסמיני העייפות והצריבה, למחלות לב, ושלח את רחל לבדיקת ארגומטריה (לב במאמץ). התוצאה לא איחרה להגיע: חסימה במספר עורקים כליליים המזינים את שריר הלב אובחנה אצלה, והיא נשלחה לצנתור.
"זה נפל עליי כרעם ביום בהיר" מספרת רחל, "קיבלתי את הבשורה קשה מאוד ואיבדתי לגמרי את הבטחון. מאישה בריאה לחלוטין ומתפקדת שמרגישה צעירה ברוחה, הפכתי לחולת לב קשה, והתחלתי לפחד. פחדתי לעשות דברים, פחדתי להתאמץ, פחדתי גם להישאר לבד".
לאחר הצינתור, בו שוחררו החסימות הרבות שנתגלו בעורקים הכליליים בליבה, נשלחה רחל לשיקום במכון הלב של המרכז הרפואי רבין, שם היא מקפידה לבקר עד היום. "בזכות צוות השיקום, אני מרגישה כמו חדשה. עברתי דרכם את הרגעים הקשים שאחרי הצנתור, ולמעשה את החיים שהייתי רגילה אליהם. אני מתעמלת שם פעמיים בשבוע, תוך השגחה קפדנית על הלב שלי, דואגת לתזונה מתאימה, ובזכותם – חזר לי לחלוטין הבטחון הירוד".
התקף מוקדם יותר, קטלני יותר
בעבר נחשבה מחלת לב טרשתית, המסתיימת בהתקף לב, לנחלתם של הגברים בלבד, אלא שכיום המחלה מהווה סיבה עיקרית לתחלואה ולתמותה גם בנשים. כרבע מכלל מקרי אוטם שריר הלב מתרחשים בנשים, אלא שהן נוטות להיבדק פחות, מגיעות לטיפול מאוחר יחסית, לעיתים מאוחר מידי, ואינן מקפידות על שיקום שאמור למנוע סיבוכים נוספים בהמשך.
בעשור האחרון, נרשמה הפחתה ניכרת בתמותה בעולם כולו ממחלות הלב הטרשתיות, בזכות הטיפולים הקרדיולוגים המודרניים ובהם צינתור, תרופות ממיסות קרישים, תרופות המפחיתות רמות שומנים בדם ואמצעי הדמיה משוכללים. אלא שמספר הנשים המאובחנות, רק הולך ועולה.
מחקר שערך האיגוד הקרדיולוגי בשנת 2002 גילה קיימת עליה בשיעור התקפי הלב בישראל. בשנת 2000 אובחנו 10,770 איש כסובלים מהתקף לב, והמספר שנתיים אחר כך ל-12,000 מקרים. מתוכם, 26 אחוז הם של נשים, הלוקות בהתקף לב בגיל 70 בממוצע. מנגד, הגיל הממוצע להתקף לב ראשון אצל גברים עומד על 62 שנים.
אחוז הנשים הלוקות בהתקף לב, עולה עם הגיל. עד גיל 50, כ-11% מהתקפי הלב הם של נשים, בעוד שמעל גיל 75, 40% מהמקרים מתרחשים אצל הנשים. ההשערה היא כי ההורמונים הנשיים, ובהם האסטרוגנים, הם המגינים עליכן. ככל שמתקרבים לגיל הבלות, יורדת רמת האסטרוגנים בדם, ודרך מנגנונים שונים כמו עליית רמות שומנים, סוכרים והשמנת יתר, מגבירות הנשים את סיכונם ללקות באוטם שריר הלב.
"נשים חולות פחות בגילאים הצעירים, אך בגיל צעיר הסיבוכים אצל נשים חמורים הרבה יותר ושיעור התמותה גבוה" אומרת ד"ר רחל מרום-קליבנסקי, מנהלת המכון לשיקום חולי לב במרכז רפואי רבין, "בדרך כלל, אלה שמקבלות התקף לב בגיל צעיר, הן אלה שיש להן גורמי סיכון רבים, ביניהם יתר לחץ דם, עודף מישקל, רמה נמוכה של הכולסטרול הטוב – HDL או סוכרת".
מבין אלה, דווקא הסוכרת היא הגורם המשפיע באופן החמור ביותר אצל נשים, שם הסיכון הוא עד פי 7 ללקות במחלת לב. "בסוכרת, באופן לא ברור, האפקט המגן של האסטרוגן מתבטל, והמחלה חושפת את הנשים להתקפי לב, באופן חמור הרבה יותר מאצל הגברים. זו הסיבה שאנו שמים דגש מירבי אצל נשים לאיזון הסוכרת כגורם מרכזי למחלות לב".
הסימפטומים מטעים
מחקר שערכו השנה חוקרי אוניברסיטת ארקנסו בארה"ב ופורסם בכתב העת הנחשב Circulation מצא כי 43 אחוז מהנשים הנבדקות ששרדו התקף לב, לא דיווחו כלל על כאבים בחזה במהלך ההתקף. מהמחקר עוד עלה כי לעיתים קרובים סימפטומים שאינם קשורים לבעיות לב, עשויים לסייע לאבחון מוקדם של התקף לב.
בסקר שנערך בקרב 500 נשים ששרדו התקף לב, דיווחו 70% על עייפות לא רגילה בשבוע שלפני ההתקף - בעוד שפחות מאחת מכל שלוש דיווחה על תחושה לא נוחה בחזה. שיעור משמעותי מהנשאלות - 43% - לא דיווחו כלל על כאבים בחזה במהלך ההתקף עצמו. רבות מהנשים דיווחו על עייפות לא רגילה בשבועות שהובילו להתקף הלב, אבל כמעט מחציתן דיווחו דווקא על קשיים בשינה ומעל שליש מהן דיווחו כי חשו חרדה בצורה לא רגילה.
עורכת המחקר, פרופ' ג'יין מקסוויני, אמרה כי היעדר הכאבים בחזה היא ככל הנראה אחת הסיבות לכך שנשים מתעכבות בדרך לקבלת טיפול ברפואי בזמן התקף הלב. "זו אחת הסיבות לכך שנשים אינן מאובחנות כהלכה, ואינן מודעות למחיר הגבוה שגובות מחלות הלב מנשים", אמרה מקסוויני, "התרגלנו לשמוע שהתקפי לב כרוכים בכאבים בחזה, אך הדבר לא תמיד נכון בנשים".
גם בכל הנוגע למועד קבלת הסיוע הרפואי, נמצאות הנשים בפיגור ניכר לעומת הגברים: ד"ר ג'ין קווין וקתלין קינג מאוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק בדקו 41 נשים ו-59 גברים אשר סבלו מהתקפי לב. המחקר התבסס על תסמיני החולים, ועל עיכובים שחלו בטיפול הרפואי. מהמחקר עלה כי הגברים הנחקרים, המתינו כשלוש שעות בממוצע עד שקראו לעזרה, בעוד שהנשים המתינו ארבע שעות או יותר. נתוני האיגוד הקרדיולוגי הישראלי עוד מגלים כי אצל גברים 105 דקות בממוצע אורכים, מרגע התסמינים הראשונים, עד לקבלת הסיוע הרפואי, בעוד שנשים מגיעות לטיפול רק כעבור 120 דקות בממוצע.
"אצל נשים פעמים רבות הביטוי להתקף לב שונה" מסבירה ד"ר מרום, "בעוד שאצל גברים, הופעת המחלה יכולה להיות חריפה יותר והאוטם מופיע ישר במלוא עוצמתו - אצל נשים הכאבים אינם ספציפיים. חלק גדול מהנשים מתקשות להגדיר את הכאבים, וקשה לנו להתרשם שאכן זה קשור למחלת לב. רבות מהן סבורות שאלה כאבי שריר או כאבי מחזור".
"בכלל, ההסתכלות היא תמיד חמורה יותר אצל גברים: כשלהם לוחץ בחזה, תמיד עולה החשש שזה מהלב, והאישה היא זו שדוחפת אותו לרוץ לחדר מיון ולהידבק. מנגד, האישה תמיד עסוקה, עובדת בחוץ ובבית, דואגת, ואין מי שדואג לה, ולכן מייחסים סימפטום כמו עייפות לכך שיש לה עומס, ולא מחלת לב. מעניין הוא שפעמים רבות אני נתקלת בגברים חולי לב שאומרים לי 'אשתי הביאה אותי הנה', אבל לאישה, אין מי שיגיד את זה".
לא משתקמות
שיקום חולי לב עשוי להיות המהלך שיקבע את עתיד הלב. המדובר בשהייה בת מספר ימים במלונית שיקום, שם עוברים החולים הדרכות, בדיקות, התאמת תזונה נכונה ופעילות גופנית, ותוכנית לימים, השבועות והחודשים הבאים. מאוחר יותר, אמור חולה הלב להתייצב במכון השיקום מידי שבוע, לעמוד בפעילות הגופנית שהותאמה לו, תוך מעקב ובקורת שישיבו את תפקוד הלב למסלול התקין בחזרה.
אלא שגם אחרי התקף הלב, לא עומדות הנשים בשיקום לו זקוק הלב. בשנת 2003 ערכו מומחים ישראלים סקר, שגילה כי רק 17 אחוז מהנשים שלקו בהתקף לב, מגיעות לשיקום לב. "המודעות של הנשים קטנה לעצם המחלה" אומרת מרום, "האישה בדרך כלל רגילה לטפל בשאר בני הבית, היא עסוקה מעבר לעבודה גם בעבודות הבית, ובהיבט שלה זה לא נוח לצאת לפעילות שיקומית. גם הנשירה של נשים בשיקום גדולה מלגברים. קשה להן להתמיד, בעוד שאצל גברים האישה היא זו שדוחפת את הגבר להתמיד בשיקום".
"יש שיפור מסויים בשנים האחרונות, אבל עדיין מספר הנשים המשתקמות הוא קטן. אם תגבר המודעות לחשיבות התזונה הנכונה, פעילות גופנית, הימנעות מעישון, והשיקום לאחר מחלת לב, נצליח להאריך דרמטית את תוחלת החיים של נשים לאחר אירוע לבבי".
לפנייה לכתב/ת 
