זיכרון למידע מוטעה
משתתפים מארצות הברית לא הצליחו להתעלם ממידע מוטעה גם כשמידע זה הוכחש או התברר כלא נכון. מדוע זה כך, וכיצד ניתן ליישם תובנה זו על שכנוע הציבור?
תארו לעצמכם כי אתם קוראים סיפור בו מסופר על אדם שנחשד בגניבת תכשיטים. אולם, מהמשך הסיפור מתברר כי יש לו אליבי. האם תמשיכו להאמין באשמתו של האדם או תחשבו שהוא זכאי? משתתפי מחקר משנת 1994 שקראו סיפור זה המשיכו להאמין כי האדם אשם בגניבה, וזאת למרות שזכרו בבירור את האליבי שלו - כלומר, לא ניתן לייחס את המִמצא לכשל בזיכרון המשתתפים של קיום האליבי.
הסתמכות זו על מידע מוטעה מתרחשת במגוון של נסיבות. למשל, במחקר אחר נמצא כי במשפט מדומה ממשיכים חברי חבר מושבעים להסתמך על עובדות מוטעות גם כששופט מורה להם להתעלם ממידע מסויים ששמעו. אולם, קיימים גם תנאים בהם אנשים מפנימים את התיקון למידע המוטעה ששמעו. אם אנשים חושדים במניעים לא טהורים המצויים בבסיס אותו מידע מוטעה - למשל כאשר חברי חבר מושבעים חושדים כי מטרת הצגת החומר המוטעה היא להשפיע במרמה על החלטותיהם- אזי הם מתעלמים מהמידע המטעה.
במחקר המתפרסם בגיליון מרס של כתב העת Psychological Science בדקו סטפן לוואנדובסקי, ורנר שטריצקה, קלאוס אובראואר ומייקל מוראלס (Lewandowsky, Stritzke, Oberauer & Morales) את מידת הרגישות של הציבור למידע מוטעה ולדיס-אינפורמציה כפי שהוצגו בתקשורת בזמן מלחמת המפרץ השנייה.
הכיסוי התקשורתי של מלחמת המפרץ השנייה אופיין בתיקונים תכופים של מידע קודם שהוצג כעובדות מדוייקות, בביטול מידע קודם או בהכחשה של מידע לא ודאי שכבר פורסם. למשל, בימים הראשונים של המלחמה פורסמו דיווחים כי אוגדה של חיילים עירקים נכנעה לכוחות הקואליציה, דיווח אשר תוקן מאוחר יותר.
התיקון לא מתקבל
לכאורה, אם מקור אמין (בצבא או בממשלה) חוזר בו ממידע קודם, הרי שניתן לצפות כי הציבור יקבל את התיקון. אולם הידע הפסיכולוגי שיש בידינו על אודות מידע מוטעה מלמד שלא תמיד כך הדבר. מכאן ניתן לשער כי תיקונים והכחשות של מידע קודם לא יהיו יעילים במיוחד, אלא במקרים בהם לציבור היתה סיבה לחשוד במניעים שעמדו מאחורי פרסום המידע המקורי.
המחקר הנוכחי נערך בחודשים אפריל ומאי של שנת 2003 והשתתפו בו 872 נחקרים. המחקר נערך בשתי ארצות קואליציה – ארצות הברית (302 משתתפים) ואוסטרליה (158 משתתפים) וכן בגרמניה (412 משתתפים) שהתנגדה למלחמה. האם תיקונים למידע מוטעה יהיו פחות יעילים בקרב משתתפים מארצות הקואליציה, בהן הציבור תמך באופן כללי במלחמה, מאשר בגרמניה אשר התנגדה למלחמה?
למשתתפי המחקר הוצגה סִדרה של שלושה סוגי היגדים: א. עובדות אמיתיות. למשל, "חיילת אמרקאית בת 19 הוחזקה בבית חולים עירקי כשבויית מלחמה וחולצה על ידי יחידה מיוחדת והוטסה אל מחוץ לעירק לקבלת טיפול רפואי". ב. מידע מוטעה שתוקן או הוכחש בתקשורת כעבור זמן. למשל, "בשבוע הראשון או השני של המלחמה כוחות הקואליציה לכדו קצין עירקי בכיר". ג. מידע בדוי שהומצא לצורך המחקר הנוכחי. לדוגמה, "כוחות עירקיים הרעילו מקור מים לפני שנסוגו מבגדד".
עבור כל היגד ציינו הנבדקים אם הם זוכרים את האירועים המתוארים בו ואם עובדות אלו הן נכונות. בשלב מאוחר יותר משתתפים שציינו כי הם זוכרים אירוע מסויים ציינו את המידה בה הם בטוחים שהמידע הוכחש או תוקן לאחר זמן.
לא יכולים להתעלם
מתוצאות המחקר עולה כי משתתפים מארצות הברית לא הצליחו להתעלם ממידע מוטעה גם כשמידע זה הוכחש או התברר כלא נכון. לעומת זאת, משתתפים מאוסטרליה ומגרמניה הצליחו להתעלם ממידע מוטעה שהוכחש או תוקן מאוחר יותר. לדעת החוקרים ההסבר לתוצאות נעוץ במידת החשד של הציבור במניעים האמיתיים למלחמה: לשלוש הקבוצות הוצגה סִדרה של מניעים אפשריים למלחמה והם התבקשו לדרגם לפי חשיבותם.
למרות ששלוש הקבוצות הסכימו על מניעים מסויימים (למשל, "החלפת השלטון"), הרי שנמצא ביניהם חוסר הסכמה באשר למניעים אחרים של המלחמה. בעוד המניע המרכזי למלחמה לדעת המשתתפים האמריקאים היה חיסול הנשק להשמדה המונית, הרי שלדעת הגרמנים מניע זה היה האחרון בחשיבותו (הקבוצה האוסטרלית נמצאה בתווך). לסיכום, אנשים שאין להם סיבה לחשוד במניעים למתן מידע ראשוני מוטעה, ממשיכים להאמין במידע הראשוני גם כשהוא מתוקן כעבור זמן.
למחקר השלכה יישומית: כאשר מידע מסויים מפורסם בתקשורת, תיקון עתידי של המידע אינו משנה את דעותיהם או אמונותיהם של אנשים, אלא אם כן יש להם סיבות לחשוד במניעים ההתחלתיים לפרסום המידע.
ד"ר מרים דישון- ברקוביץ היא פסיכולוגית ויועצת אירגונית ושיווקית
לפנייה לכתב/ת 
