סוזוקי איגניס - העיר זה השטח שלה

כל זאטוט מלוכסן בטוקיו יודע שסוזוקי מתמחה ביצור שני סוגים של כלי רכב: מכוניות קטנות וכלי שטח קטנים. לכן כשהאופנה יורדת לשטח, המהלך הטבעי ביותר היה לשדך בין השניים. כלומר ליצור מכונית קטנה שנראית כמו כלי שטח. סוזוקי כבר עשתה את זה עם הקה המקסימה שיוצרה רק עבור יפן. כעת הם מייצרים כלי דומה, אך גדול יותר גם עבור השוק האירופאי. למכונית החדשה קוראים איגניס.
ביפן מובילה סוזוקי במכירות בשוק מכוניות המיקרו החשוב, כאשר הוואגון R שלה נחשבת להצלחה גדולה ביותר. אבל עדות להתמחות של סוזוקי בקטנות ניתן למצוא במספר הדגמים הרב שהיא מבססת על אותה פלטפורמה. האיגניס אולי נראית גדולה, אך היא מבוססת, (כמו הקה, האלטו והאגילה של אופל) על אותה פלטפורמה של הוואגון R הננסית. העובדה שהיא מכונה ביפן סוויפט מעידה כנראה על כך שבעתיד תחליף את הסויפט האירופאית הותיקה. בסוזוקי אוהבים לקרוא לאיגניס מולטי-קומפקט (האם הם התייעצו באנשי שיווק ישראליים) כי לטענתם היא מהווה שילוב בין מיניוואן, שטח וסופר-מיני.

הפוזה

ברור מייד שהאיגניס פורטת על רגשות חובבי פוזת השטח. היא גבוהה ויש לה מרווח גחון גדול יחסית (16.5 ס"מ, כ-5 ס"מ יותר ממקובל). בזכות "חצאיות" וכנפיים נפוחות עם חיפויים שחורים, היא נראית חסונה, והגגון האינטגרלי מוסיף לחזות התכליתית. ברחוב היא מושכת מבטים רבים ולא פחות מכך שאלות. מדובר בכלי נאה עם פרופורציות ייחודיות, שיוצרות רושם של כלי גדול. לכך תורם גם חרטום בעל גריל בולט ופנסים גדולים. מאחור המראה אף ייחודי יותר עם דלת רחבה ופנסים אנכיים וגבוהים. הצמיגים (14R 165/70) נראים קטנים על רקע הגובה. האיגניס היא בהחלט מכונית הנוסעים הנאה ביותר שראינו במערב מסוזוקי, והיא מוכיחה שכאשר היפנים רוצים הם בהחלט יכולים.

מבפנים

תא הנוסעים מאידך, חושף נקודות תורפה יפניות ישנות, בייחוד בגלל פשטות, ופלסטיק לא נעים למגע. אבזור חשמלי אמנם קיים (חלונות קדמיים, מראות, נעילה), אבל התחושה פשוטה מאשר בסופר-מיני ממוצא אירופאי. חובבי הטריוויה יזהו כאן מתגים (מערכת אוורור) מהקורסה הישנה. על המחסור בשאר רוח וביופי מנסה האיגניס לפצות בשפע תאי אכסון. לא כולם נאים או שימושיים אבל יש הרבה; תאים בדלתות, כיסים במושבים, מגירה מתחת למושב הנוסע, מנשאי כוסות/בקבוקים מתחת ללוח המחוונים, ואפילו חללים מתחת לרצפת תא המטען. הנדסת האנוש סבירה, וכך גם תפעול המתגים. מעטים יגלו שבשעון הגבוה חבויה פונקציה ממחשב דרך - מדידת מהירות ממוצעת. מוזר. לטובת הרב-גוניות ניתן לשנות את זוויות המשענות מאחור.
חובבי פוזת השטח יאהבו את תנוחת הנהיגה הגבוהה והשלטת, כמעט כמו בדבר האמיתי. מלפנים המרחב נאות ותנוחת הנהיגה טובה, גם אם המושבים אינם מושלמים (כיוון הגובה משנה למעשה את זוית הכרית). מאחור, כצפוי מבסיס גלגלים קצר - 236 ס"מ, התחושה צפופה. אמנם המרחב לראש טוב אבל לרגליים אין הרבה מקום והמושב צר. תא המטען הצר קטן (181 ליטר בלבד), אולם ניתן להיעזר בשינוי זווית המשענת או קיפולה. כאן מתגלה כיסוי פשוט באופן מחריד לתא המטען, עד שתחילה חשבתי שזה בכלל וילון שמיועד להסתיר את השמש. מאידך התא שמתחת לרצפה מסודר באופן נאה.

יש כוח

באיגניס מציגה סוזוקי מנוע אלומיניום חדש, עם 16 שסתומים, שנפחו 1.3 ליטר. זה משודך לתיבה ידנית או אוטומטית עם 4 הילוכים. בעולם מוצעת גם גרסה עם הנעה כפולה שלה מרווח גחון גדול בס"מ, כמו גם מרכב עם שלוש דלתות. בעתיד תוצג כנראה גרסת סדאן.
עם מראה גדול ומנוע צנום קשה לצפות לביצועים מלהיבים. אבל סמכו על סוזוקי: האיגניס קל (965 ק"ג), המנוע חזק (83 כ"ס) ותיבת ההילוכים זריזה. בעיר מפגין האיגניס זריזות יפנית ויותר מכך. גם מעבר לגבולות המהירות החוקית, למעשה כמעט עד ל-155 קמ"ש המרביים, התאוצה טובה. התיבה נענית במהירות (כמעט בעצבנות) לכל לחיצה ומורידה הילוכים בזריזות. המנוע, כצפוי, חובב סל"ד גבוה ואינו שקט (במיוחד כאשר הוא מגיע לתחומים החביבים עליו). אז החותנת אולי תיבהל והילד וודאי יתעורר, אבל מה זה לעומת עוד ניצחון במירוצי הרמזורים. בעליות המצב קצת פחות טוב, אבל עדיין סביר (למעט באזורי הראשון- שני). פרט מוזר הוא העדר אפשרות לנעילת הילוך שלישי בתיבה. בכל מקרה צריכת הדלק טובה עם 9 ק"מ לליטר במסלול מאומץ.
וכמו שהיפנים מצטיינים בביצועים, כך הם מאכזבים בתחומי ההתנהגות והנוחות. הבעיה מתחילה בהגה הכוח החשמלי. חוסר תקשור הנה בעיה מוכרת בהגאים כאלה, אבל בסוזוקי זה מגיע לשיא חדש. בנוסף יש קשיחות מוזרה יחד עם שטח מת סביב המרכז, המלווה במרכוז לא אחיד. כל זה יחד עם רגישות לרוח צד ויציבות כיוונית לקויה מסבירים מדוע על כביש מהיר האיגניס אינו נוסך ביטחון. אחיזת הכביש אינה מרשימה ונטיית החרטום להרחיב את קו הפניה בולטת. בדרך כלל הרפיה מהמצערת תסדר את העניין ורק במקרים קיצוניים הזנב יפסע.
יותר מכך מפריעה העובדה שסוזוקי לא הסתפקו במראה אלא גם הביאו לנוחות של כלי שטח. ברכב שנועד בעיקר לעיר זה מאכזב. האיגניס נוטה לקפץ על כל אבן, מהמורה וגבשוש. למעשה הוא נוח רק כאשר הכביש חלק לגמרי. לרעש המנוע מצטרפים במצבים אלה רעשי מתלים. הבלמים מפגינים יכולת סבירה.

הכיסוי

העיצוב המסעיר ותג המחיר הסביר מבטיחים כנראה שהאיגניס יזכה להצלחה נאה מבחינת מכירות. זהו באמת רכב שטח שמיועד לעיר והוא ודאי יפגין יכולת מצוינת בטיפוס על מדרכות . יש לו "פוזה" ותפיסה שונות מהמקובל בפלח זה, הביצועים טובים והמוניטין המצוין של סוזוקי מסייעים, כמו גם רמת האבזור הגבוהה (שתי כריות אוויר, ABS, חשמל).
אלא שקשה שלא להתאכזב מכך שסוזוקי לא הצטיינו בשאר התחומים. ממכונית עירונית ניתן היה לצפות בעיקר לנוחות גבוהה יותר. בנוסף תא הנוסעים פשוט מדי וגם ההתנהגות רחוקה מהרמה האירופאית. היתרון הגדול מול מתחרים מיפן (מאזדה דמיו), קוריאה (אקסנט, ריו) או אירופה (קליאו, 206) הוא בפוזה האופנתית ובמחיר. הדמיו גדול ומהודר יותר, האקסנט מרגיש יותר אוטו והקליאו הרבה יותר מפנקת ומהנה בנסיעות ארוכות. כל אלה אכן יקרות יותר אבל הבדלי המחיר לא תמיד גדולים, וההבדל ביכולת בולט.