סולם הערכים של ששון
"מה שאתם קוראים ציונות", כדבריה של מחברת הדו"ח, אינו ניצב בראשו, ונימת הבוז אומרת הכול
טמפלרים גרמנים נעקרו במלחמת העולם השנייה כאויבים. הוא הדין בערבים במלחמת העצמאות. גם את המתנחלים היהודים חייבים לסמן כאויב טרם עקירתם, ולכך נועד דו"ח טליה ששון.
מזמין הדו"ח, שרון, שומר חוק בעל מוניטין, לא הוטרד מעצם הפגיעה בשלטון החוק, מההתנחלות הערבית הבלתי חוקית בנגב, מבניית רבבות בתים בלתי חוקיים והשתלטות של ערבים בכל הארץ על אדמות מדינה – ולהבדיל מגילויי החטיבה להתיישבות על יישובים שהוקמו מתחומי הקו הירוק ללא תוכניות מאושרות. הוא רצה בדו"ח כחלק ממתקפה חזיתית, המציגה את המתנחלים כסכנה שיש לעוקרה. לכן הוצגו 6 ממשלות בישראל (מאז ממשלת רבין!) כגונבות דעת ומאחזות עיניים.
אין מנוס מהמסקנה שהמניע אידיאולוגי. ישראל נפרדת מן הציונות, ובדרמה הזאת שם המשחק אינו דה-לגיטימציה של המתנחלים אלא של הציונות!
כמה דו"חות ששון היה אפשר לכתוב על המתנחלים הציונים תחת השלטון העות'מאני והמנדטורי! אולם דו"חות כאלה לא הוזמנו בשעתם, ומי היה מעלה אז על הדעת את דברי טליה ששון בראיון לעיתון זה (11.3): "בראש סולם הערכים שלי נמצאת מדינת החוק. היא יותר חשובה ממה שאתם קוראים ציונות". נימת הבוז לציונות אומרת הכול.
ההתיישבות "הבלתי מורשית" יונקת מתפיסת המתנחלים שחוק ישראלי הנועל את ארץ ישראל בפני עם ישראל אינו תקף, בהיותו נוגד חוקת יסוד בלתי כתובה. אי הציות, במטרה למנוע עקירת התיישבות יהודית, הוא המשך ישיר להקמה החשאית של הר גילה, להכנות השיבה לכפר עציון ללא רישיון, לשוב לחברון באמתלת סדר פסח, וכן לשבעה ניסיונות "בלתי מורשים" לתקוע יתד בשומרון. לחץ מבחוץ, כרוך בלחץ פוסט-ציוני מבפנים, חסם תמיד את הולכתנו "קוממיות לארצנו" ולא הותיר דרך להשבת הבנים לגבולם אלא כגנבים בלילה.
בין אם עבר שרון "שינוי מין" אידיאולוגי ובין אם תיקיו הפליליים העיקו עליו, החוזה שהוציאו האמריקנים על היישובים גלוי לעין. על הפגיעה הזאת בחירותנו ניסו מבוקרי דו"ח ששון להתגבר בהקמת מאחזים עוקפי התכתיב האמריקני, שמצא את דרכו אפילו לתוך קווי היסוד של ממשלות שרון: האיסור להקים יישובים חדשים והקפאתם של הקיימים.
נא לא להתחסד: רוב "הפרות החוק" שמצאה ששון נבעו מעצירת תהליכי הרישוי בעיצומם, כאשר הלחץ הזר, הנתמך בהלשנות מבפנים, כבד ללא נשוא. קרה, למשל, ששר הביטחון ביקש לקבל מראש הממשלה הנחיה פרטנית, אך שרון הפנה אותו לווייסגלס, שיפסוק מה רוצה קונדוליזה.
ההתיישבות ביש"ע, ועימה המאחזים, אינה התקוממות נגד המדינה וחוקיה, אלא נגד הוויתור על נשמת אפה וטעם קיומה של המדינה, ההתיישבות בארץ ישראל, תוך השתעבדות לתכתיב זר. קריאת התיגור היא נגד ההתנתקות של המדינה מן הציונות. שדה הקרב הוא במאחזים וביישובים שנידונו לעקירה, והקרב מתחולל נגד הרוח הרעה הנושבת מדו"ח ששון, מ"מפת הדרכים" ומתכתיבי ה"קוורטט" בניצוחו של בוש.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
