זונה בערוגות הפלסטיק
גברים המשתמשים בזונות הם לא סתם משתפי פעולה, הם אחראים במידה רבה לזוועה הזו
גבר שהכרתי סיפר לי פעם על ערב שבו הזמין זונה לביתו. הוא כמובן כינה אותה "נערת ליווי", אבל היא לא הייתה נערה וגם לא ליוותה אותו לשום מקום. אפילו המחשבה עליה לא ליוותה אותו ליותר מרגע. אחרי שסיימו את העניין שלשמו באה, התיישבו שניהם ליד הפסנתר וניגנו דואט בארבע ידיים. בעיני הסיפור היה עצוב עד כאב, משום שגם הרגע המתוק הזה לא טשטש את העובדה שמדובר היה בגבר המשתמש בגופה של אשה כאילו היה חפץ מן החפצים שהעולם מציע לו, ולא חלק ממהות הכוללת נשמה, פנים ושם.
חיי אשה
סחר בנשים: תעשייה של מיליארד דולר בשנה
מירי חסון
כך חשף דו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית. הדו"ח גילה שכ-5,000 נשים מוברחות מדי שנה לישראל ונמכרות לסרסורים. הן עובדות 7 ימים בשבוע, עד 18 שעות ביום ומקבלות נטו מכל לקוח 20 שקלים. מחדלי המשטרה, הפרקליטות ובתיהמ"ש מונעים טיפול יעיל בתופעה
מדו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית לסחר בנשים שהוגש השבוע לכנסת עולה כי 5,000 נשים מוברחות מדי שנה לישראל. סוחרי נשים, ענף שמן הסתם עומד על סף התמסדות במחוזותינו, קונים ומוכרים אותן ומגלגלים אגב כך מיליארדי שקלים. הנשים עצמן חוות כליאה והתעללות, וגם הכסף שהן מרוויחות נגזל מהן. ואילו הלקוחות, כך נכתב בדו"ח – הגברים המשתמשים בשירותיהן של זונות – לא רואים את הקשר בין מעשיהם לבין הפרה של זכויות אדם.
חלק גדול מהגברים האלה – ומן הסתם מדובר באלפים רבים, שכן פרט לנשים המיובאות ארצה ונכלאות כאן במכונים מעופשים נאלצות עוד נשים ישראליות רבות למכור את גופן – חיים בוודאי חיים נורמטיביים לחלוטין, מנהלים מערכות יחסים ואולי אפילו מאמינים, לפעמים, בערכים נאצלים כמו שוויון או צדק חברתי. הם לא רואים בזונה שבה הם משתמשים את הגרסה בת זממנו לעבד, ואת העובדה שנסיבות חברתיות קשות כמו ניצול מיני, אונס ומצוקה כלכלית חסרת תקווה הם שהובילו אותה למקום שבו היא נמצאת, הם מעדיפים להדחיק.
כמעט בכל חלקיו של הדיון הציבורי בנושאים הקשורים לדיכוין של נשים סיגלנו לעצמנו טרמינולוגיה מטשטשת: נשים שהגבר בחייהן הכה, בעט, שרף, התעלל ולעתים אף איים ברצח (או מימש אותו, וזה קורה אצלנו יותר מפעם בחודש) מכונות "נשים מוכות"; נשים שהוטרדו מינית, הותקפו או נאנסו קרויות "קורבנות תקיפה מינית" ולחוויה המבעיתה של החיים בבית שבו הגבר משליט טרור וחרדה קוראים בנימוס מרוחק "אלימות במשפחה". בערוגת הפלסטיק המילולית שלנו צומחים להם ביטויים שמסתירים את מי שגורם לכל המצוקות האלה, הופך את חיי הקורבנות לגיהנום, או לכל הפחות משתף פעולה עם השיטה שמאפשרת את כל זה.
גברים המשתמשים בזונות הם לא סתם משתפי פעולה, הם אחראים במידה רבה לזוועה הזו, משום שהם משמשים לקוחות נאמנים של סוחרי אדם. רובם היו בוודאי נגעלים ומזדעזעים קשות לו היה מישהו מציע להם, למשל, אשה שתנקה להם את הבית כנגד רצונה, בעוד סרסור מתעלל ומבזה חומס את כספה ומחזיר אותה בתום השימוש למכלאה. משום מה, כשמדובר במין, נוח וקל להתעלם מהעובדה שאלה בדיוק הנסיבות שבהן חיות רוב הזונות, שהן חוות את החדירות האינסופיות לגופן כאונס, שעיסוקן מחרב את לא רק את גופן אלא גם את בריאותן הנפשית. אף אחת מהן לא בחרה מרצונה החופשי במקצוע, אף אחת מהן אינה מאחלת לבתה להמשיך את דרכה.
בפורומים של זוגיות ברשת, דנים לעתים בתופעה שהפכה מקובלת: גברים מבלים עם זונות במסיבת רווקים, ימי הולדת, בערב שבו אשת חיקם לא בבית, ורואים בכך צורה לגיטימית של בילוי וכיף. השאלה שמציקה לרוב המגיבים (והמגיבות) היא האם מדובר בבגידה, בעוד שהשאלה האמיתית שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא מאיפה מגייס אותו גבר די אטימות כדי לא להבין שהמרחק בין מעשיו לבין אונס של ממש אינו גדול כל-כך, מה השתבש בחינוך שלנו ואיך קרה שבחברה שלנו הפסקנו לייחס ערך ממשי לחיי אשה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
