הכדור בפנים... כן!
אין מה לדאוג. אירלנד וצרפת עדיפות על ישראל, אבל את בניון, נימני ובאדיר יחזקו החל ממחר אלון ורפי, אגדות כדורגל מהספרים. אבנר כרמלי, מחבר סדרת "הספורטאים הצעירים", החזיר לחיים את הכוכבים האמיתיים של הנבחרת לקראת השבוע הדרמטי של הכדורגל הישראלי. מיוחד! בלעדי! חד-פעמי!
1. המולדת זקוקה לאלון ולרפי
האירים, שחגגו מראש זה יומיים את הניצחון הגדול הצפוי בוודאות לנבחרתם בשתיית אינספור גלונים של בירה בברים של תל-אביב וסביבתה, היו שרויים במצב רוח מרומם ומבוסם, וביטאו אותו ביציע שבו רוכזו בשירה אדירה. הישראלים נענו להם בשירים ובתרועות עידוד רועמות, מלוות במחיאות כף קצובות.
הדריכות בישראל לקראת משחקי הנבחרת במוקדמות גביע העולם עם נבחרות אירלנד וצרפת מתעצמת, וכל העם כולו שותף לה. מקור המתח והחששות הכלל-לאומיים הוא דווקא לא עוצמתן של שתי יריבותיה אלו של ישראל, המצויות בצמרת הכדורגל הלאומי. הלא ישראל כבר התמודדה לא אחת עם מעצמות כדורגל, ותודות לרוח הלחימה הישראלית הצליחה הנבחרת לעמוד בכבוד מולן. ופעם נדירה אחת - מי ישכח זאת? - ישראל אף ניצחה את צרפת בתוצאה 2-3 בפריז, בביתה.
לא, לא עוצמתן של שתי יריבותיה אלו של ישראל מחוללת את עיקר הדאגה הגואה בציבור הישראלי, אלא הידיעות על הידרדרות הכושר הגופני הפתאומית, שהתגלתה לאחרונה בשחקני הנבחרת הלאומית. כידוע, רוב מניינה ובניינה של נבחרתנו הם חברי אלופת ליגת-העל, מכבי חיפה, והנה מכבי חיפה מצוינת זו הובסה במחזור הליגה הקודם בתוצאה המשפילה 0:4. שחקניה גילו כושר גופני איום ולא יכלו לעמוד ב-90 דקות של מאבק.
האם ישראל צפויה הפעם לשתי תבוסות מחפירות?
"צפויה", מלמל אלון, חלוצה לשעבר של נבחרת ישראל, ובידיו העיתון המתאר את חרדות הישראלים מהמפגשים חסרי הסיכויים עם אירלנד וצרפת האדירות. שותפים לחששותיו היו רפי, מי שהיה שוער הנבחרת בעבר, ושועה, חברתו לחיים של רפי, המסבים עימו סביב שולחן המרפסת עטורת אדניות הפרחים הססגוניים במעון ההררי יפה הנוף המשותף לאלון ולרפי, ולחברותיהם שועה ורננה.
"וכמעט שלא נשאר זמן להחזיר את שחקני הנבחרת לכושר הדרוש להתמודדות עם האירים, בשבת הקרובה", רטן רפי, זוקף ראשו מעמודי עיתון הספורט שלו. "כושר נרכש בהתמדת תרגול ממושכת, ימים ספורים לא יספיקו לחדשו".
"ועל היתרון בכושר הגופני של האירים עלינו מסתמך בריאן קר, מאמן הנבחרת האירית", אמר אלון, כמעט בחריקת שיניים. "שימעו מה אמר כשפרסם אתמול את הרכב סגל הנבחרת האירית למשחק עם ישראל". הוא הקריא מהעיתון את דברי המאמן האירי: "אנחנו לא נצטרך להתגונן בישראל. אנחנו באים לתקוף. לנו יש את היכולות הפיזיות וההתקפיות הדרושות לכך".
שועה, מסרבת להשלים עם המצב, הגיבה מיד: "בכל ריצה אל הכדור יגיעו אליו האירים ראשונים". אלון הנהן בשפתיים חשוקות.
כבודה של ישראל בשדה הכדורגל היה יקר לו מכל, מאז שיחק כחלוץ בחוד נבחרת בתי הספר התיכוניים. יחד עם רפי, חברו מנוער, השוער הבלתי מנוצח שלה, הגיע ממנה לנבחרת ישראל ושניהם העלו את נבחרת ישראל בימים ההם לפסגת הכדורגל העולמי בשורת ניצחונות מדהימים על מיטב נבחרות העולם. חרה לו מאוד שכבוד הנבחרת יושפל במשחקים הקרובים.
אותה מחשבה ייסרה גם את רפי. מילדותו היה חלום חייו להיות שוערה של הנבחרת הלאומית של מולדתו. השוער היה בעיניו מאז ומתמיד השחקן החשוב, זה הקובע יותר מכל אחד משחקני קבוצת הכדורגל את תוצאות המשחק. אם אין הוא מאפשר לקבוצה היריבה להבקיע את שער קבוצתו, קבוצתו אולי לא תנצח, אך גם היריבה לא. רפי תיעב תבוסות.
השיחה על מצבה המידרדר של הנבחרת נמשכה. רננה, חברתו לחיים של אלון, לא השתתפה בה. היא נמצאה עדיין בחדרה, מתכוננת להופעתה הערב בתיאטרון הלאומי בתפקיד הראשי בהצגת הבכורה, הקומדיה "האורחת הפורחת".
דרך ארוכה עשתה רננה עד שזכתה בתפקיד נכסף זה של גיבורה ראשית במחזה. משחקנית טירונית, בוגרת טרייה של בית הספר למשחק שזוכה להשתתף באיזו הצגה רק כשמשחק לה המזל, וגם אז בתפקידים משניים במחזות שוליים, נסקה מעלה-מעלה תודות לכישרון המשחק הטבעי שלה, שמשך המונים להופעותיה.
שועה, חברתה מילדות, נטתה גם היא לאמנות תצוגתית, ובחרה להתמחות בהתעמלות אמנותית. עשרות המדליות שזכתה בהן בתחרויות בינלאומיות, רבות מהן זהובות, קישטו את חדרה. כמתעמלת מעולה, לכושר גופני היתה תמיד חשיבות עליונה בעיניה. היא ראתה בו צו ראשון לכל ספורטאי. חסרונו המפתיע בנבחרת הכדורגל הלאומית הדאיבה ללא הרף.
"אבל גם בכושר גופני לקוי האם לא תוכל הנבחרת שלנו לפחות להתגונן ולמנוע ספיגת שערים?" התנחמה בקול. "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", השיב אלון. "אם תסתפק הנבחרת במשחק בונקר ולא תסכן את שער האירים והצרפתים היא תאפשר להם להתמקד בהתקפה על שערנו ונספוג שער אחר שער. מה עוד, שתהיה זו בושה וחרפה לישראל אם תשחק בונקר. זה משחק של פחדנים".
סביב השולחן נשתררה שתיקה של אובדן עצה. במצחו של אלון נחרשו קמטי חשיבה מאומצת.
"רק אם אתה, רפי, תעמוד שוב בשער ישראל אפשר יהיה למנוע את הבקעתו וגם לשחק התקפית", אמר לפתע. "אלון, אתה קורא מחשבות?" ענה רפי. "ורק אם אתה תשוב להיות חלוץ, הנבחרת תבקיע את שער האירים ואת שער הצרפתים, ויותר מפעם אחת".
"אתם מאמינים שיש סיכוי שאברם, מאמן הנבחרת, יסכים לשבץ אתכם בסגל הנבחרת בגילכם?" השתאתה שועה.
"גיל זה רק מספר", השיב אלון. "מן היכולות שלנו לא נגרע דבר, למרות גילנו, ואת יודעת זאת. אנחנו מתאמנים יום-יום ומתרגלים שוב ושוב חלוץ מול שוער ושוער מול חלוץ".
"אבל אברם, מאמן הנבחרת, לא יודע זאת ולא רוצה שנוכיח לו זאת. הלא כבר הצענו לו פעמיים לפני משחקי ידידות של הנבחרת לשתף אותנו בהם, והוא סירב. 'לא בגילכם, אמר לנו'", הזכיר לו רפי. "איך תוכיח לו שהוא טועה?"
מצחו של אלון שב ונחרץ קמטי חשיבה. "מוכרחים למצוא דרך", מלמל, "דרך לשכנע לא רק את מאמן הנבחרת, אלא גם את השוער שהוא יבחר לה ואת חלוץ החוד. לשכנעם שהם עצמם יציעו מרצונם שהמאמן יחליפם בשנינו כדי להבטיח סיכוי לניצחון". רפי הניד ראשו בשלילה. "שום שחקן לא יסכים שיחליפו אותו מרצונו, ואפילו יהיה בכושר גופני עלוב".
"מה, כבודה של ישראל לא יהיה חשוב לשחקני הנבחרת שלה יותר מכבודם האישי?" התמרמרה שועה.
עודה אומרת זאת והדלת למרפסת נפתחה. בפתח הופיעה בחורה לא מוכרת להם. היא היתה דמות מרשימה, לא יפהפייה במובן המקובל, אך מפניה שפע חן רב, גם פנימי, חן של אישיות. תלתלים שחרחרים עיטרו את קלסתרה כהילה.
בעוד הם משתאים מהופעתה הפתאומית, התנהגה הזרה הלא קרואה כבת בית. בלא לומר מילת הסבר ובלא שתוזמן, התיישבה בכיסא הפנוי שאצל שולחנם, נטלה כוס ומזגה לעצמה משקה. בטרם ימצא מי מהם סוף-סוף את לשונו, פתחה היא ואמרה להם בהנמכת קול, כממתיקת סוד: "יש לי דרך להחליף את שוער הנבחרת ברפי ואת חלוץ החוד באלון, מבלי לבקש כלל את הסכמתו של המאמן, רק את הסכמתם. המאמן לא ירגיש כלל בחילופים".
"סליחה?" אמר אלון מבולבל לגמרי.
"מניין את יודעת מה אנחנו רוצים? וקודם כל תציגי את עצמך", אמר רפי. "כן, אימרי כבר מי את", אמרה שועה בקוצר רוח.
"עוד לא ניחשתם?" גיחכה האלמונית. "איך אנחש אם מעולם לא ראיתי אותך?" אמר רפי. "האפשר לדעת סוף-סוף, גבירתי, מה מעשייך כאן?" רפי ושועה הוסיפו ללטוש אליה עיניים, תוהים ובוהים. "חבל על הזמן, לא תנחשו", אמרה סוף-סוף האלמונית, והפעם בקולה הטבעי. אצבעותיה של רננה נשלחו אל מתחת לסנטרה והחלו מקלפות מעל פניה מסכת פנים פלסטית.
"רננה!" פרצה קריאה מפי שועה, "אוף! מתחת אותנו!" "כהוגן", אמר רפי, נוטל את מסכת הפנים ובודק אותה בהערכה. "מוכשרת שכמוך - לרגע עבדת גם עליי", אמר אלון.
"זאת דמותי כאורחת הפורחת בהצגה שלי הערב. אני מופיעה בקומדיה בשלוש זהויות. נעשיתי מומחית להחלפת זהויות במסכות פלסטיות ואני יודעת היכן להשיגן בשבילכם", אמרה רננה, קורצת עין. "ננצל זאת!"
"איך בדיוק ננצל זאת?" שאל אלון, ובציפייה דרוכה שאל. כי רננה היתה מאז ומתמיד רבת תושייה ורבת יוזמה. לא אחת הצליחה לפתור לחבורתם בעיות בלתי פתירות.
"העוברים ושבים ברחוב עלולים לשמוע. ניכנס פנימה ואומר לכם מה ואיך", אמרה רננה.
היא קמה והחבורה קמה גם היא ופסעה אחריה פנימה, אכולת סקרנות.
2. המאמן האירי משעשע את שחקניו
באותה שעה התנהלה שיחה הנוגעת לעניין בו עסקו גיבורינו בחדר ההלבשה של אצטדיון הכדורגל של דבלין, בירת אירלנד. מכונסים היו בו לתדרוך לקראת משחקם בישראל שחקני נבחרתה הלאומית של אירלנד, סביב מאמנם בריאן קר. "התדרוך הפעם יהיה קצר ומשעשע", פתח קר. הסמכותיות המאפיינת את נעימת דבריו בתדרוך התחלפה בטון מבודח. "אנחנו נשחק בישראל מול ברווז צולע ואני מתכוון לשחקני הנבחרת הישראלים. שימעו מה עיתוני ישראל עצמם כותבים עליהם".
הוא הוציא מכיסו דף של לקט עיתונות ישראלית מתורגם לאנגלית שהכין, ובטרם יקריא את תוכנו הסביר כי שחקני מכבי חיפה, אלופת הליגה הישראלית, הם הרוב בנבחרת ישראל, וכי מאמן הנבחרת קיים לאחרונה דיון בנושא היכולת הירודה של שחקני מכבי חיפה, לנוכח יכולת המשחק הירודה של שחקניה, ומסקנתו היא כי הכושר הגופני שלהם כל כך ירוד בגלל תכיפות אימוניהם המעייפת אותם.
דבריו עוררו צחוק רועם בחדר, שהרי לשחקני אירלנד המשחקים במיטב קבוצות הכדורגל באירופה, אימונים מפרכים הם לחם חוק.
"תצחקו, אבל זה עוד כלום. שימעו מה נכתב בישראל על שחקן הנבחרת שלה, שנחשב למועמד בטוח לתואר שחקן העונה שלהם", הוסיף המאמן לשעשע את נבחרתו. "אני מצטט מהעיתונות הישראלית: "לדעת אנשי הצוות המקצועי גם הוא תקוע, הוא איבד את חדוות המשחק ואת היצירתיות".
"אנחנו נתקע אותו ואת כולם עוד יותר עמוק", הבטיח כוכב הנבחרת האירית, סטיב פינאן, שחקן ליברפול. "ומה הם כותבים על השוער שלהם?" התעניין שיי גיבן, שוערה הנערץ של הנבחרת האירית.
"על הטוב בשוערי ישראל, שוערה הקבוע של הנבחרת שלהם, הם כותבים שהוא הפצוע התמידי, 'הוא תמיד פצוע', כשצריכים אותו בנבחרת ישראל", הקריא המאמן מן הדף, מחייך מאוזן לאוזן.
"חבר'ה, מתערבים שנביס אותם 0:7 לכל הפחות?", הציע קשרה האירי של מנצ'סטר יונייטד, רוי קין.
"למה לא? על אלף לירות? הציע אחר. "ולמה לא על 0:8 ועל אלפיים לירות?" נענה לו חברו. "אני מעלה! שלושת אלפים על 0:9", התרברב המגן המשובח גארי ברין.
ההצעות זרמו מכל עבר.
"בחורים, זה מספיק", אמר בחמלה מסוימת, כל כך נדירה אצלו, בריאן קר. "הבה לא נשפיל את הישראלים יותר מדי. בואו, אני מזמין את כולכם לבירה. האימון היום מיותר".
3. מה הבחורה הזאת עושה כאן?
בא היום הגדול. עשרת-אלפים אירים שליוו את נבחרתם לישראל, וקרוב ל-40 אלף ישראלים בני מזל שהשיגו כרטיס כניסה למשחק, לא אחת במחיר מופקע, מילאו עד אפס מקום את יציעי האצטדיון הלאומי ברמת-גן, ועוד אלפים התדפקו על שעריו.
נבחרת ישראל
מאמנים ושחקנים מהמרים: 4 נק' מאירלנד וצרפת
תומר גנור וגור מוטולה
תקוות גדולות: ניר לוין וגיא לוזון מנצחים את אירלנד, לופא קדוש ופרדי דוד גוברים על צרפת, עומר גולן מקווה לזכות ב-6 נק', יוסי שבחון מוכן להסתפק ב-4 נק'. האופוריה בשיא
בחדר ההלבשה של הנבחרת הישראלית התעתד מאמנה, אברם, למסור הוראות אחרונות לשחקניו, בטרם ייצאו לכר הדשא, להתמודדות הכמעט אבודה מראש עם אירלנד על העלייה לשלב הבא של מוקדמות גביע העולם, אך חסרו עדיין בנוכחים שני שחקנים - חלוץ הנבחרת הישראלית פיני ושוערה דודו.
"לאן הם נעלמו?" התרתח המאמן, "עוד מעט העלייה למגרש והם עוד לא התלבשו?". "התלבשו", אמר עוזרו, משה, אבל איזו בחורה טלפנה לכאן וביקשה אותי לומר להם ששניהם ייצאו אליה החוצה לרגע, שהיא מוכרחה למסור להם משהו דחוף, חיוני מאוד".
"רוץ ותחזיר אותם! מצאו להם זמן לבלות עם בחורות!" התרתח המאמן שבעתיים. עוזרו מיהר החוצה, בצאתו ראה את השניים משוחחים עם הבחורה שקראה להם לצאת אליה.
"בואו כבר!" צעק אליהם, "ורוצו אם אתם לא רוצים שאברם יעיף אתכם מן הנבחרת".
שני השחקנים נטשו את הבחורה ודהרו פנימה.
"מי זו?" שאל אותם המאמן בחלפם על פניו. "מה היא רצתה למסור לכם?"
"אם נאמר לך לא תאמין", אמר דודו תוך כדי ריצה והוא ופיני נעלמו בפתח חדר ההלבשה.
בחדר ההלבשה קידם מאמן הנבחרת את פני שני המאחרים במילים: "אחרי המשחק אתחשבן איתכם, עכשיו אין לנו זמן", והחל מיד בתדרוך שלפני הגיחה למגרש. הבעת פניו הקודרת גילתה לשומעיו עוד בטרם יאמר דבר שאין לו ציפיות רבות לניצחון, אף לא לתיקו. ומשדיבר היו דבריו דברי רואה שחורות.
"נודה על האמת - אנחנו עייפים, מותשים, וכשיתחיל המשחק, כל דקה נוספת של משחק שבה נתרוצץ ונתאמץ להתגבר על האירים המהירים תגדיל את תשישותנו ותחליש את סיכויינו להבקיע שער. אבל אנחנו מוכרחים להבקיע שער אחד לפחות, והסיכוי היחיד לכך במצבנו הוא למצות בדקות הראשונות של המשחק את כל הכוחות, כל עוד לא איבדנו אותם, ולצאת להתקפת מחץ על השער האירי. אחריה, בין אם נבקיע אותו ובין אם לא, נתמקד בהגנה על השער שלנו ונתאמץ להחזיק מעמד עד הסוף".
השחקנים הנידו ראשם בהסכמה, אך תגובתם של דודו ופיני היתה שונה. "תקפו תקפו, אל תפסיקו לתקוף! אני יכול להגן על השער בעצמי, מבטיח לכם", התפרץ דודו כלפי חברי הנבחרת הממושמעים. "מוכרחים לתקוף! הכדור הוא עגול! ואני אגלגל אותו לתוך השער האירי, ועוד איך אגלגל אותו", קרא פיני.
"אין לשנות את תוכנית המשחק", פסק המאמן. הסתפקות בשער אחד או בתיקו מותאמת למצבנו וניצמד אליה. זיכרו - החשוב מכל להגן על השער שלנו וזאת נעשה!"
4. שריקת הפתיחה נשמעת
רעמי תותחים לא יוכלו להתחרות ברעם התרועות ומחיאות הכף הקצביות שקידמו את הנבחרות העולות למגרש. בטקס המסורתי של נגינת ההמנונים הישראלי והאירי השתתף כל המחנה הלאומי בשירת המנון ארצו ושר אותו מקרב לב. בסיום השירה יצאה התזמורת מהמגרש בהלמות תופים ותקיעת חצוצרות, והקהל התגעש מחדש. 40 אלף גרונות ישראלים החלו שואגים "אל אל ישראל", וכנגדם הרעימו אלפי גרונות איריים "איר איר אירלנד!" בעוד הנבחרות משלימות את פרישתן, כל אחת במחצית המגרש שלה. השופט ושני שופטי הקו שלו תפסו את מקומותיהם, והשופט הראשי קירב את משרוקיתו לפיו לשריקת הפתיחה.
כאן המקום לגלות לכם, כי לפני המשחק העטתה רננה שתי מסכות פנים גמישות על פניהם של אלון ורפי - הראשונה של פיני, חלוץ החוד של הנבחרת, והאחרת של דודו, שוערה. המסכות הפלסטיות היו העתק מושלם של פרצופיהם, והן נעשו על פי קלטות של משחקים ותקריבים של פניהם. רפי ואלון שיננו שנן היטב את התנועות האופייניות של השניים. ההתחפשות היתה מושלמת.
למותר להבהיר כי רננה היא הבחורה שטלפנה לחדר ההלבשה של הנבחרת וביקשה שדודו ופיני ייצאו אליה בדחיפות, כי יש לה משהו דחוף וחיוני מאין כמוהו אליהם. בצאתם אליה אמרה להם ללא הקדמות: "גם אתם גדלתם בוודאי על סדרת ספרי 'הספורטאים הצעירים', שגיבוריה הכל-יכולים הם רפי ואלון. אם היתה אפשרות לשבצם היום בנבחרת, האם הייתם מתנגדים שהם יחליפו אתכם בה למען ניצחונה של ישראל?"
"אלון ורפי היו גיבורינו מילדות, אבל כמה וכמה שנים חלפו מאז", חייך דודו, תוהה שמא מדובר בתרגיל עיתונאי. "האם כדי להציע לנו אפשרות דמיונית שכזאת קראת לנו ברגע לחוץ שכזה לצאת אלייך? באמת!"
"בוא נחזור!" אמר פיני. "בטח כבר התחיל התדריך הסופי למשחק". השניים פנו לחזור.
"המתינו, האפשרות לא דמיונית", עצרה אותם רננה. "אלון ורפי הם במלוא כושרם גם היום ונמצאים כאן. על פניהם מסכות פלסטיות מדויקות של פניכם. הם דומים לכם כשתי טיפות מים. אמהותיכם לא יבחינו ביניכם ובינם, וגם לא אברם! אלון ורפי יכולים להבטיח את הניצחון על אירלנד. התסכימו למען כבוד ישראל להתחלף איתם? אחרי המשחק הם יתחלפו איתכם באין רואים וכל הישגיהם במשחק ייזקפו לזכותכם. החליטו מהר - המשחק עומד להתחיל".
השניים היו המומים, אך בסופו של דבר הסכימו, "למען כבוד ישראל!"
עודם אומרים זאת ורננה אותתה לכפיליהם, רפי ואלון, לצאת ממחבואם שבמכונית שהחנתה, ודודו ופיני מיהרו להסתתר בה במקומם. במכונית קידמה את פניהם בחיבה שועה עם סל מלא כל טוב בידה, ולצידו מקלט טלוויזיה שעל צגו נראה האצטדיון הגדוש.
החילופים המהירים נעשו שניות ספורות בטרם יבוא עוזר המאמן להזהיר את השניים, שיבואו בריצה מיידית להתייצב בפני מאמנם בחדר ההלבשה לתדרוך הסופי.
5. תהפוכות בלתי צפויות
כדורגל הוא משחק קבוצתי התובע משחקניו לא רק יכולות גופניות לעמידה במאמץ כביר, ממושך ומתיש. יכולת גופנית, מעולה ככל שתהיה, עוד לא עושה איש לשחקן כדורגל ראוי לשמו. לכך דרושות גם יכולות נפשיות-שכליות. כי כדורגל הוא משחק המעמיד את השחקן באינספור מצבים רבי-מתח ובלתי צפויים, שבהם עליו להחליט החלטות ולבצען ללא שהיות ובמדויק במשחק השוחק לא רק את הכוחות, אלא גם את העצבים. כדורגל הוא משחק למהירי תפיסה, מהירי החלטה, נחושי רצון ובעלי עצבי ברזל. נדירים הם השחקנים שמכלול סגולוות אלו מצוי בהם בשלמות.
עם שחקנים יחידי סגולה אלה נמנו רפי ואלון.
להתמודדות עם שני כדורגלנים ישראלים המחוננים בסגולות כמעט על-טבעיות שכאלה היתה הנבחרת האירית, על שלל כוכביה המפורסמים, רחוקה מלהיות מוכנה. היא באה לישראל לטיול של הבקעת שערים, שמתוך חמלה על הישראלים החליטה לא להגזים בהם, אך לא חלפו 47 שניות משריקת הפתיחה וכדור ישראלי רב-עוצמה כבר הרעיד את רשת שערה.
אלון כבש את השער המהמם הזה. את השער כבש אלון בלא להיעזר באיש משחקני הנבחרת הישראלית, כי הוא לא הכירם ולא סמך על יכולותיהם. הוא סמך על עצמו בלבד.
בעיטת הפתיחה של המשחק היתה של האירים וכרגיל נבעטה לאחור, אלכסונית, לעבר קשר, כדי שיישאר הכדור בשליטה אירית, כאשר יזנקו החלוצים האירים קדימה, להגיע לעמדות היוצרות מצבי בעיטה אל השער הישראלי. אולם הכדור שבעט שחקנם, רובי קין, נחטף על ידי אלון המזנק, בטרם הגיע אל הקשר, ואלון החל מכדרר לעבר השער האירי.
כ-40 מטרים הפרידו בין אלון ובין השער. אלון צלח עשרות מטרים רצופי מכשולים אנושיים אלה בכדרור שעקף, אגף, בלבל והפתיע כל אחד מארבעת השחקנים האירים שהתאמצו ליירט אותו ולהכשילו בזה אחר זה, בטרם יגיע לטווח בעיטה.
המכשול האחרון שניצב בדרכו בהגיעו אל רחבת השש-עשרה האירית, היה שוערה של אירלנד, גיבן, שהגיח משערו למנוע ממנו זווית בעיטה נוחה אל השער. בהצטמצם המרחק ביניהם לשלושה צעדים רגלי אלון ביצעו ריקוד הטעיה זריז וגם גיבן, השוער שעל כישוריו גאוותה של אירלנד כולה, מצא עצמו לפתע מאחוריו של אלון וראה שהכדור כבר מפרפר ברשת שערו.
שחקני אירלנד נדהמו, מסרבים לרגע להאמין ששערם הובקע כה מהר. גם ל-50 אלף הצופים שביציעים הישראליים והאיריים כאחד, נדרשו מספר שניות לקלוט את האירוע המדהים שאיש לא ציפה לו, שאיש לא האמין כי יתרחש, עד שפרצה השאגה "שער! שער!" מפי 40 אלף גרונות הצופים הישראלים.
מכל צד ועבר אצו-רצו שחקני ישראל לחבק עד חנק את פיני, שהעניק להם שער כה מרהיב בדקת המשחק הראשונה. רפי לא עצר כוח להישאר בשערו וגם הוא זינק אל אלון לטפוח על שכמו.
"האירים ירצו עכשיו להגיב על השער שספגו ויש להם מבקיעים מעולים", אמר לו אלון. "אני אעבור לשחק סמוך לשער, לגונן עליו איתך".
"מה פתאום!" הגיב רפי, "השאר את השער לי ואתה - כבוש עוד שער". אלון, שציפה לתשובה שכזו, חייך.
6. רוח חדשה מנשבת בנבחרת!
המשחק נתחדש. רוח חדשה פיעמה עתה בשחקני ישראל. אין ככיבוש שער מוקדם לרומם את רוחם של שחקנים, והדבר ניכר מעתה בהתנהגות כל אחד מהם. עייפותם כמו פגה ונעלמה והם החלו מתמודדים עם השחקנים האירים החסונים כשווים עם שווים. התקפות האירים על שערו של רפי שתכפו והלכו, נשברו בזו אחר זו, חרף עוצמתן.
לחיזוק ההתקפות צירפו אליהם האירים עוד מגן ועוד בלם, ושני שחקנים עורפיים נצמדו מעתה כעלוקות לאלון, כי בריאן קר הורה להקצות לו שמירה כפולה. די לו בהפתעות משחקן מהיר כשד זה.
כשהובקע שער קבוצתו, מאמן נבחרת אירלנד היה ההמום מכל האירים שבאצטדיון, אך לא לאורך זמן. ספיגת שער פתאומי בתחילת המשחק מתרחשת לא אחת גם במשחקי קבוצת צמרת, ואין להתרגש ממנה, ידע. לקבוצתו אירעה פשוט תאונה. יש עוד די והותר זמן להבקיע מספר פעמים את השער הישראלי, ושחקניו המנוסים יעשו זאת.
השאיפה שבערה בלבם לגמול מהר לישראלים היתה כמבער אחורי הדוחפם קדימה להגיע לטווח בעיטה או נגיחה. הם הגיעו שוב ושוב לטווח בעיטה או נגיחה, אך לכל בעיטה ולכל נגיחה שלהם ציפו ידיו של השוער הישראלי, שבאירלנד כל כך זלזלו ביכולתו.
איש מהם עוד לא נתקל מימיו בשוער כל יכול שגופו כקפיץ המשתחרר ומביא אותו ברגע הנכון למקום שאליו הם נגחו או בעטו. לא אחת נדמה לפרשני המשחק המשדרים את מהלכו לכל קצות תבל, שהכדור הנבעט אל שערו, לעתים מטווח אפסי, חודר לשער והקריאה "הכדור בפנים" החלה נפלטת מפיהם, אך מיד הם נאלצו להוסיף עליה בתדהמה את המילה "לא!"
בעוד אירועים עוצרי נשימה אלה מתרחשים באזור השער הישראלי, המשיך אלון במאמציו הקדחתניים להשתחרר סוף-סוף ממשמרתם הצמודה של שני השחקנים האירים שהופקדו לשמור עליו, ולהגיע סוף-סוף לכדור הנבעט לכאן ולשם במחצית המגרש הישראלית ולכבוש עימו שער נוסף. כי שער אחד שנכבש עוד לא מבטיח את הניצחון, ואפילו רפי עושה למעלה מיכולתו למנוע מהאירים שער שוויון ועד כה - מצליח.
במאמציו של אלון להשתחרר משומריו ולזכות בכדור הבחין במהרה רפי והחליט שבהזדמנות הראשונה, ולראשונה בחייו, לא יתפוס בכדור שנבעט לשערו אלא יהדוף אותו הרחק מאזור השער, לעבר אלון. וזאת עשה.
אלון ושני שומריו זינקו לעבר הכדור המגיח אליהם. אלון היה מהיר מהם, והקדימם. משזכה בו, מיהרו השניים לחסום בפניו את קו ההתקדמות לשערם והשוער גיבן נדרך לקראת הבאות. הוא ומגן שהתייצב לצידו בשער, להבטיח שלא יובקע, ראו את אלון מכדרר אנה ואנה לעקוף את השניים החוסמים את דרכו והמתאבקים עימו להוציא את הכדור מרגליו. משהתקשה להיפטר מהם, בעט את הכדור בקשת גבוהה מעליהם, כדי שינחת בעורפם. השניים סבו חיש לאחור, להשתלט על הכדור לפניו, אך אלון הגיע למקום שבו ינחת הכדור שבריר שנייה לפניהם, ובעט בכדור הצונח לדשא בעודו באוויר לעבר השער האירי שבו התמקם המגן שבא לחסום עם השוער את השער. הוא, שלא היה מעודו שוער מקצועי, הצליח להדוף את הכדור אך כלפי אלון, מאפשר לאלון בעיטה חוזרת מטווח קרוב יותר, ובעוד שני שומריו רצים מתנשפים אחריו, הכדור פרפר ברשת.
"החלוץ הישראלי, פיני, הבקיע שוב שער", הצטעק שדר הטלוויזיה האירית, כמעט בקול בוכים, כשברקע דבריו נשמעות מצהלות רבבות הצופים הישראלים. "אם כל נבחרתנו לא תתמקד, כל עוד חלוץ זה משחק נגדנו, בהגנה על שערנו הוא יביס אותנו", גנח.
וזאת עשו האירים עד גמר המשחק, במצוות בריאן קר. התמקדו בהגנת שערם.
"הישראלים פיטמו אותנו בכתבות עיתונות כוזבות על חולשת נבחרתם", אמר קר בהפסקה לשחקניו, "הטובה בנבחרות שאי פעם שיחקה נגדן אירלנד. מרגע זה, מטרתנו היא לא לספוג עוד שער ולהימנע מתבוסה גדולה".
שחקניו עשו כל שביכולתם, אך לשווא. הם ספגו מרגלי אלון עד סוף המשחק עוד שני שערים, מהם אחד מגניחה, חרף מערך הבונקר שהקימו להגן על שערם. התוצאה הסופית של המשחק היתה מדהימה: ישראל - 4, אירלנד - 0. עולם הכדורגל התקשה להאמין.
ומה קרה במשחק מול הצרפתים? כיצד התמודדו שחקני נבחרתנו האמיצה מול הנבחרת השנייה בטובה בעולם? או-הו. את זה נשאיר לסיפור הבא.
לפנייה לכתב/ת 
איור: מ. אריה
מומלצים
