תרומות המיליונים: חסד של אמת או ספין תקשורתי?

סמי עופר, מבעלי השליטה בחברה לישראל, עלה השבוע לכותרות, כאשר הודיע שיקים קרן למימון תרופות חיוניות שאינן כלולות בסל הבריאות, ויקצה לכך לא פחות מ-35 מיליון שקל מרווחי החברה.

גם בעלי השליטה בקונצרן אי.די.בי, נוחי דנקנר, צבי לבנת ואבי פישר, בישרו השבוע על כוונתם לתרום 8 מיליון שקל, כ-40% מסך הבונוסים שקיבלו השנה. גם מאיר שמיר, בעל השליטה בחברת מבטח שמיר, הצטרף השבוע לעופר ולדנקנר כשתרם 1.8 מיליון שקל משכרו לקרן למימון מלגות לסטודנטים.

התרומות הללו הן לא תרומות הענק הראשונות שאנשי עסקים בישראל תרמו למטרות חברתיות. גדולת התורמות היא עדיין, ככל הידוע, שרי אריסון, התורמת מדי שנה 20 מיליון דולר לחינוך, בריאות, תרבות, אמנות, ספורט, נזקקים ונכים באמצעות הקרן המשפחתית על שם אביה המנוח תד אריסון, כ-7 מיליון נוספים באמצעות פעילות עמותת "מהות החיים" ועוד מיליונים בתרומות חד-פעמיות שונות.

ואולם, לאריסון יש רשימה הולכת ומתארכת של "מתחרים". מדובר במגמה הפוקדת את העולם המערבי כולו: יותר ויותר אנשי עסקים תורמים יותר ויותר כסף. בין העסקים שתרמו בשנה שעברה מיליונים, נמנות חברת אי.די.בי עצמה ורשת שופרסל שבשליטתה, החברה לישראל וכן צים ומפעלי ים המלח שבשליטתה, וכן כל הבנקים ובתי ההשקעות הגדולים, רשתות הום-סנטר ורבוע-כחול, מוטורולה, רשת, טבע, פרומולה, שטראוס-עלית, זוגלובק, גזית-גלוב, אינטל, פרטנר, איתוראן, cal, קבוצת פישמן, ועוד ועוד. 

"התרומות מעוררות בי גועל וקבס"

חלק גדול מהכסף שתורמים בעלי ההון מופנה לארגונים החברתיים הנלחמים

 בעוני. לפי נתוני ארגון "מתן", קיבלו הארגונים החברתיים אשתקד תרומות בלמעלה מ-10 מיליון שקל מ-55 חברות ועסקים, עלייה של כ-17% לעומת התרומות שקיבלו בשנת 2003. ואולם, חלק מהפעילים החברתיים אינם ממהרים לברך, בלשון המעטה, על נדיבות בעלי ההון.

"לא ייתכן שבאותו עמוד בעיתון יהיה כתוב על עובד קבלן המרוויח 10 או 20 שקלים בשעה, ולידן ידיעה על אותם בעלי הון עצמם, שמרוויחים מיליארדים על חשבונו ומשלמים עשרות מיליוני שקלים לפילנתרופיה", אומר אומר יו"ר ארגון סולידריות-עובדי-הקבלן, יצחק (ג'קי) אדרי מדימונה.

לאדרי יש חשבון אישי עם האחים עופר: הוא הועסק בעצמו כעובד קבלן במפעלי ים המלח, והידיעות על התרומות רק העלתה את זעמו. "זה מצב חולני. העושק והפלינתרופיה אינם יכולים לחיות זה לצד זה", הוא אומר.

סמי עופר תורם לחולים שאינם יכולים לקנות תרופות. ייתכן שיציל את חייהם. האם זה לא מעשה טוב, בלי קשר לתנאי העבודה במפעלים שלו?

"ברמה האישית אני מברך על כל תרומה. הבעיה היא החברה הישראלית ולא סמי עופר. אספקת תרופות לחולים הוא תפקידה של המדינה, והיא לא צריכה להיות חסד או נדבה. נניח שבשנה הבאה מצבה הפיננסי של החברה התורמת יתערער, מה יקרה לחולי הסרטן, הם ימותו? הכסף שעופר תורם מסיר מהממשלה את אחריותה". 

גם עו"ד יובל אלבשן, מראשי מטה המאבק של האירגונים החברתיים ומנהל הקליניקות המשפטיות של האוניברסיטה העברית בירושלים (שקיבל באחרונה דרגת מרצה בכיר בפקולטה למשפטים) אומר כי "יש בעלי הון שעושים טריק: הם עושקים את הפועלת, ותורמים מחשב לבן שלה. מפעלי ים המלח שבשליטת האחים עופר העסיקו עובדי קבלן במשכורות רעב. נוחי דנקנר מעסיק את הקופאיות בסופרמרקטים בתנאים מחפירים. אם יש לחברה לישראל רווחים עודפים של 35 מיליון שקל, האם לא היה ראוי לחלק לעובדים שמזיעים שם שכר עוד 4 שקלים בשעה? האם לא מוטב שהעובדים יתפרנסו בכבוד ויוכל לקנות לילדיהם את התרופות, או את המחשבים, בעצמם.

"תשלום הנדבות הזה גם מחזק את הקשר בין הון לשלטון. בשנה הבאה, הממשלה שוב תתחמק מהגדלת סל הבריאות, כי עופר משלם. כך הממשלה נעשית תלויה בהם".

עופר ודנקנר הם אנשי עסקים פרטיים. מדוע אתה חושב שהם חייבים משהו למישהו?

"מדובר באנשים שהרוויחו כסף ענק על חשבון עובדים שמועסקים בצורה לא ראויה, ומשתמשים בתרומות כדי להתפרסם בתקשורת בצורה חיובית ו'להלבין' את מעשיהם. זה מעורר בי גועל וקבס. בעלי ההון יודעים להפעיל לחץ על השלטון, והם עושים זאת כשהם זקוקים לכך. אבל הלחץ שלהם פועל תמיד בכיוון האנטי-חברתי. מדוע הם לא לוחצים על הממשלה שתגדיל את סל התרופות, למשל?

"אל תבין אותי לא נכון: אני מסיר את הכובע בהערצה בפני אנשי עסקים שפועלים אחרת. חברת טבע, לדוגמה. הם דאגו מיוזמתם שהעובדים אצלם יהיו מאוגדים. הם משלמים להם תנאים שנראים דמיוניים במפעלים אחרים. הם דואגים להשכלה גבוהה, גם לעובדי הנקיון, לביטוחים מכל הסוגים, וכל זה עוד לפני התרומות שהם תורמים, והם תורמים".

"אין כיום בישראל מעסיק נאור מהחברה לישראל"

האחראי על קשרי החוץ של החברה לישראל, אלי גולדשמיט, מוסר בתגובה לדברי אלבשן: "אלבשן הוא אדם רציני, ולכן כאב לי לשמוע את דבריו. אנשים שתורמים אינם מצפים לתודה אך גם לא לדבר ההפוך - להשמצה. לא ייתכן שאדם יחליט לתרום סכומי עתק, במונחי תקציב מדינה ממש, כדי לתת איזושהי תקווה לחולים, ויקבל בתגובה מקלחת צוננת.

"אם ירבו תגובות מסוג זה המסר לתורמים יהיה שתרומתם אינה רצויה. כאדם בעל אחריות חברתית, אני בטוח שאלבשן אינו רוצה שזה יקרה, כי חלק אדיר מהפעילויות החברתיות, הרפואיות והתרבותיות בישראל מבוססים על תרומות.

"אין כיום בישראל מעסיק נאור מהחברה לישראל. עובדיה הקבועים של החברה ראויים לקינאה בגלל תנאיהם הטובים והיחס הנפלא שהם מקבלים. לגבי עובדי הקבלן הקבועים שלה, כי"ל עשתה מעשה ייחודי, שבזכותו הם נהנים כיום מזכויות פנסיה, משכר גבוה משכר המינימום, מארוחות חמות, דמי הבראה ומתנאים נוספים הכרוכים בהסכמים קיבוציים. אני מציע שאלבשן יפנה לממשלת ישראל ויבדוק מה התנאים של עובדי הקבלן שהיא עצמה מעסיקה". 

"הפילנתרופיה אינה מרכיב מרכזי באחריות החברתית"

הפער בין המגזר העסקי המשגשג, לבין החברה המתפוררת, הובילו להקמת עמותת "מעלה" לאחריות חברתית. העמותה, שקמה בשנת 2000, מעבירה סדנאות, סמינרים, קורסים ומפגשים עם המנהלים בחברות עסקיות, ומנסה לסייע להם לפתח מחוייבות חברתית. הארגון אף פיתח מדד למדידת אחריותן החברתי של חברות, המתפרסם כאחד ממדדי הבורסה.

"אנחנו מאמינים שלעסקים יש אחריות חברתית כוללת", אומרת מנכ"ל העמותה, טליה אהרוני, "ומנסים להטמיע זאת בתרבותם העסקית. אנחנו מנסים לבחון יחד אתם, כיצד האחריות באה לידי ביטוי במהלך עסקיהם השגרתי. התרומות והפילנטרופיה הן חלק חשוב וחיובי, אך לא מרכזי, באחריות החברתית של העסק".

כיצד את מתייחסת לטענות של פעילים חברתיים על צביעות, כביכול, מצד חברות שתורמות מיליונים, ובאותו הזמן עושקות עובדים?

"ראשית, תרומה היא תרומה היא תרומה והיא תמיד צעד נהדר. אדם המפריש חלק ניכר משכרו לאחרים עושה דבר יפה מאוד וראוי רק לברכה. מדובר באזרחים טובים של המדינה המממנים חלק גדול מתשלומים המסים של כולנו. למדינת ישראל, כמו למדינות אחרות, אין כיום את הכלים לספק את כל הצרכים החברתיים.

"שנית, אנחנו מעודדים ודוחפים מנהלים להסתכל מה קורה אצלם 'בבית', בעסק שלהם, עוד לפני שהם תורמים לקהילה החיצונית. ואכן, זכויות עובדים ואיכות הסביבה הן חלק חשוב מאוד מהאחריות החברתית".

כלומר: תרומה היא טובה, גם אם התורם עושק, לכאורה, את העובדים, ועושק הוא רע, גם אם העושק תורם כסף?

"אנחנו לא השופטים של החברות. אנחנו מקדמים ומפתחים תהליכים ביחד אתן, ולא מכתיבים להן הוראות. אבל כן, אנחנו נהיה חברה בריאה יותר אם מנהלים רבים יותר ישמרו על התנאים והזכויות של העובדים, ונהיה חברה נהדרת אם אנשים רבים יתרמו". 

מה מידת האחריות החברתית שמגלים עסקים בישראל, ביחס לעולם?

"אנחנו במקום די יפה מבחינת תרומות, כנראה בגלל שבמציאות הישראלית התרומה היא פשוט חיונית. אנחנו במקום מאוד ראשוני מבחינת התפיסה החברתית הכוללת של העסקים, אבל זה תחום שמתעורר".

יחסי הציבור: מדוע לפרסם את התרומות?

עופר, שמיר, דנקנר ושותפיו עוררו השבוע סערה לא רק בגלל היקפן הגדול של התרומות, אלא גם בגלל העובדה שכולם הודיעו על התרומות בבת אחת, בסיוע מערכת יחסי הציבור העומדת לרשותן. "כל התרומות הללו הן תרגיל ביחסי ציבור", אומר יצחק אדרי מדימונה, "זאת כל המטרה שלהן".

יועץ התקשורת בני כהן, שותף במשרד רימון-כהן, אינו מסכים עם אדרי, ואינו סבור שהתרומות נועדו לייצר יחסי ציבור. "כשותף במשרד יחסי ציבור, אני יכול להעיד ששירותי יחצ"נות הם הרבה יותר זולים ממיליוני השקלים שאנשי עסקים תורמים לחברה. לדעתי מדובר באופנה, יותר מאשר בספין. התרומות הפכו לאחרונה לבון-טון בחוגים החברתיים של צמרת עולם העסקים".

מדוע?

"מדינת ישראל, בנסיון לאמץ את החלום האמריקני, הביאה על עצמה סכנה אמיתית: היא הפסיקה לתמוך באנשים שקשה להם. מתברר שהקפיטליזם וההפרטה פוגעים בחיינו פגיעה קשה. נוצר כאן מצב, בדומה למצב בארה"ב, שיש צורך באנשים וארגונים פרטיים שימלאו את מקומה של המדינה.

"לחלל הריק הזה נכנסים אנשים, שהגיעו לרמה כה גבוהה של עושר, שהכסף הופך לגביהם לחסר משמעות. אדם שמרוויח מיליון שקל בחודש לא יאכל 100 סטייקים ביום, והוא גם לא צריך יותר מטוסים פרטיים ויאכטות ממה שיש לו. הוא מוציא את כספו על דברים שעושים לו טוב על הנשמה, ובמצב חברתי כמו שלנו, הוא תורם. תחשוב על אדם כמוני וכמוך, שמטייל בהודו ורואה ילד רעב שמבקש שני רופי. אתה תשלם, כי זה מה יעשה לך הרגשה טוב בלי שתרגיש את ההבדל בכיס".

בלי קשר למניעי התורמים עצמם, משרדי יחסי הציבור שלהם מפרסמים את התרומות. מה הם משיגים בכך?

"אני לא יודע. הלקוחות שלי אינם מפרסמים את תרומותיהם".

יועץ תקשורת אחר, שהעדיף שלא להזדהות בשמו, אומר: "לא הייתי ממליץ ללקוח שלי לפרסם את תרומותיו. יש הרבה דרכים לשפר את תדמיתו של הלקוח, והשיטה הזאת היא הפרימיטיבית ביותר. במקרים רבים היא משיגה את התוצאה ההפוכה".

מדוע? 

"גם אם איש העסקים תורם בגלל שהוא באמת רוצה לעזור, הציבור הרחב מתקשה להאמין בכך. לאנשים שאינם מיליונרים יש תחושה, שכאשר איש עסקים ממולח תורם מיליון דולר, הוא חשוד במשהו. יש משהו מאוד חשוד במישהו שתוקע בחצוצרה וזועק בקול רם שהוא טוב וכשר, זה גורם לאנשים לחשוב שהוא טרף. נוצר אפקט של 'הצנוע הידוע', והציבור אינו קונה את הסחורה".