בג"ץ נפל על השכל
אין עוד אומה שמוסרת לכת כלשהי (תמהונית או רצינית ככל שתהיה) את מפתחות שערי ההגירה
לדעה של הרב מאיר אזרי, התומך בהחלטת בג"ץ - לחצו כאן
כמי שמכיר את סוגיית הגיור לעומקה מזה עשור, אני רואה בפסיקת בג"ץ היום שערורייה לאומית ממדרגה ראשונה. לאומית - לא דתית או אורתודוקסית. המדינה השתגעה, בג"ץ נפל על השכל, אך יש לומר - הנזק מההחלטה לעולם האורתודוקסי ולמעמדו הוא מזערי.
שערי ההגירה
חוק השבות מאפשר עלייה ואזרחות לכל צאצאי העם היהודי (עד דור שלישי), ללא הגבלה ממשלתית (פרט להיבטי ביטחון ופשיעה). למרות שאינני מאושר ממספר הנוכרים המגיעים באמצעות חוק זה (שיעורם בקרב העולים הוא כ-75%), כמות זו מוגבלת מטבעה, ובעיקר - סופית. יתר על כן, אין במהגרים אלה מאוכלוסיית העולם השלישי, המתדפק על ארצות הרווחה, וישראל בתוכן.
חוק השבות פותח שער נוסף לעלייה ולהתאזרחות, ללא שליטה ממשלתית: שער הגיור. מיליוני אפרו-אסיאתיים משתוקקים להידחק לשער זה, ובעיקר כ-300,000 העובדים הזרים הנמצאים בגבולנו כיום. בסוגריים אוסיף כי קיים שער נוסף: נישואים (בדרך-כלל פיקטיביים) לישראלים. שער זה נסגר במידה רבה על-ידי בג"ץ, שאישר לפני כשנה את דרישת משרד הפנים לקבוע המתנה של חמש שנים עד לקבלת האזרחות המיוחלת (תקופת מבחן לרצינות הנישואים).
עד כה, רק גיור אורתודוקסי העניק זכאות לחוק השבות. אפשר לשער כי העובדים הזרים אינם בדיוק הפוטנציאל לגיור אורתודוקסי. במשך עשר שנות ניסיוני בתחום זה - רק בודדים מהם (עשרות מתוך מעל 20,000 גיורים!) אכן עברו משוכה גבוהה זו והצטרפו לעם היהודי, כדת וכדין. יתר על כן, מאז ייסודו של מינהל הגיור ברבנות הראשית הונהגה ועדה המסננת אנשים בעלי רקע לא מתאים, ומונעת מהם להצטרף ללימודים באולפני הגיור ללא המלצות רבניות מובהקות.
סל קליטה בזיל הזול
בג"ץ בפסיקתו קצרת הרואי (כרגיל!) גרם לפיחות אדיר, ממש לצניחה, בערך האזרחות הישראלית. "בעל הבסטה השתגע", והוזיל כמעט לאפס את המחיר שבו ניתן לרכוש סל קליטה.
אמת ויציב כי כבר לפני מספר שנים קבע בג"ץ שגיור לא-אורתודוכסי שנערך קומפלט בחו"ל לפני העלייה, יירשם כיהודי במירשם האוכלוסין. גם אז נגרם אסון לאומי בעיני, מההיבט ההגדרתי של "מדינה יהודית". הנזק התבטא במחיקת הרישום "יהודי" בתעודות הזהות של כולנו, בלחץ המפלגות החרדיות (והמפד"ל הצטרפה לכך, ברוב טפשותה), ורישום הדת והלאום נותר רק במחשבי מירשם האוכלוסין. בפועל, כמעט ולא קרה דבר מסיבה פשוטה וברורה: גרים רפורמים לא עולים לישראל. חד וחלק! גיורים אלו אופייניים לארצות המערב, ומשם אין עלייה (כמעט. רוב העולים מארצות אלה הם דתיים). האם אתם מכירים כאלה בין שכניכם? הלא-אורתודוכסיים ניהלו את הקרב המשפטי כדי לזכות ב"הכרה שוויונית", וזה עיקר מעייניהם. מעבר לנקודת הזכות הרפורמית שנרשמה בחצרות הבג"ץ - לא התרחש דבר.
החידוש (ליתר דיוק: הכרסום) העכשווי מתייחס לנוכרים שכבר נמצאים כאן. כל הלא-אזרחים השוהים במדינת ישראל, חוקית או לא-חוקית, כבר חוגגים כל הדרך אל אולפן הגיור הלא-אורתודוקסי. גם אם אפרגן לתנועות הממוסדות של הרפורמים והקונסרבטיבים, שהם - כתנועות - לא ייזמו "בסטות גיור" לעובדים זרים, מי לידינו יתקע שלא יקומו יזמים מסוג זה? בשנים שבהן אני עוסק בגיור הכרתי מקרוב את הדלק המניע יוזמות כאלו.
אני מזהיר בזאת את מדינת ישראל: כספי השלמונים שהסתובבו במשך השנים בארנקיהם של מאכערים לגיור הם כסף קטן לעומת כספי התיווך שיסתובבו בשוק החדש שנפתח בהכשר הבד"ץ: רכישת אזרחות ישראל וסל קליטה באפיק הגיור האינסופי החדש. ראו, הוזהרתם!
הרב ישראל רוזן, ראש מכון "צומת" בגוש עציון, ייסד את מינהל הגיור ברבנות הראשית ומכהן כדיין גיור
לפנייה לכתב/ת 
