נפטר חתן פרס נובל לספרות סול בלו

חתן פרס נובל לספרות סול בלו נפטר הלילה (יום ד') בביתו שבברוקלין מסצ'וסטס בגיל 89. חברו הקרוב ועורך דינו וולטר פוזן אמר כי "בריאותו הידרדרה באחרונה, אבל הוא היה צלול וחד עד הרגע האחרון".

בלו, יהודי-אמריקני, נחשב לאחד הסופרים הגדולים שידעה ארה"ב במאה העשרים. הוא נולד בקנדה, גדל בשיקגו והחל בקריירה ספרותית ארוכה. בשנת 76' זכה בשני פרסים ספרותיים חשובים: פרס נובל לספרות ופרס פוליצר לספרות.  

חייו של בלו היו סוערים. היו לו חמש נשים והוא ניהל קשרים מסועפים עם סופרים ואנשי תרבות ברחבי העולם. לבלו יש שלושה בנים ובת, נעמי, שנולדה כשהיה בן 84.

הוא נחשב לבולט ולמוערך ביותר מבין שורה של סופרים יהודים שבלטו בדור שאחרי מלחמת העולם השניה. הגיבורים שמילאו את ספריו היו, בין השאר, גאונים יהודים, מהגרים ונפגעי התרבות המודרנית.

בין ספריו ניתן לציין את "הרפתקאות אוגי מרץ'" (1953), שמגולל את הרפתקאותיו של ילד יהודי משיקגו בתקופת השפל הכלכלי; "תפוס את היום" (1956), שעניינו באתגר של מוסר אנושי ובדידותו של הקשיש; "הנדרסון מלך הגשם" (1959), שנופו האפריקני האגדי למחצה מסמל את המתרחש במוח האדם המחפש את האמת; ו"הרצוג" (1964), שגיבורו הוא האינטלקטואל היהודי המתוחכם והמתוסכל, הקרוע בין העולם הפנימי של רעיונות, רגשות וערכים לבין העולם המודרני. עוד בין ספריו: "כוכב הלכת של מר סמלר" (1970), "זכרונות מוסבי וסיפורים אחרים" (1968) ו"דצמבר של הדיקן" (1983). כמו כן ערך בלו מבחר סיפורים ביידיש שראו אור ב-1963. ב-1976 שהה בירושלים , ובעקבות חוויותיו והתרשמויותיו כתב את "לירושלים וחזרה".

בעקבות הידיעה על מותו אמר הסופר האמריקני פיליפ רות כי "עמוד השידרה של הספרות האמריקנית במאה ה-20 היה מורכב משניים - ויליאם פוקנר וסול בלו". בעבר אמר רות ש"חשיבותו של בלו נעוצה בעובדה שהוא מצליח לגשר ללא מאמץ בין תומאס מן לדימון רניון, כלומר לצרף עוצמה

אינטלקטואלית לתיאור הדמויות בלי לפגוע כהוא זה במהימנות העלילה. בנוף הספרותי העכשווי אין שני לו".

בלו המשיך ליצור גם בשנים האחרונות: "רוולסטין", ספרו האחרון שאף תורגם לעברית, סיפור על ידידות רבת תהפוכות בין שני אינטלקטואלים קשישים. כמו כן לפני שנים אחדות פורסמה ביוגרפיה שכתב.

לאחרונה ראתה אור ב"זמורה ביתן" אסופת סיפורים קצרים פרי עטו שנבחרו על-ידי בלו ואשתו החמישית, ג'ניס. בהקדמה לספר כתבה ג'ניס: "בחושבי על סול בעבודתו עומדת לנגד עיני דמותו של להטוטן - כדורים זוהרים פורחים באוויר, כל אחד בצבע שונה, מסתחררים כנגד שמיים כחולים, שוהים באוויר בזכות מיומנותו הנדירה של קוסם, שהוא בו בזמן רגוע, נפתל ומרוכז בקדחתנות. הנח בידו שפופרת טלפון, שאל אותו שאלה מעשית על ארוחת הערב או הזמן אותו לטיול רגלי, והוא עדיין מעיף את הכדורים הפורחים באוויר. לו הייתם ערים לקיומם והולכים בעקבותיו בדרך ההיא, הייתם רואים אותם מסתחררים מעל הראש".

• אריאנה מלמד על "רוולסטין"
  

• איתן גלס על "זכרונות מוסבי וסיפורים אחרים"