כל מיני יהודים

שוב צצו השדים האנטי-רפורמים מבקבוקיהם. נציגי "מלבדו" על אדמת ארץ הקודש באו עטורי חרדה צדקנית, מתארים את דמותו של הרפורמי כמתבולל חסר עכבות שבתי כנסיותיו הם משהו בין בתי זונות למסבאות חזירים. חוגגים על הבורות. לא נפקדה גם הפנייה לתחושת הקסנופוביה: האיום הנצחי בהבאתם של מיליוני עובדי אלילים מהעולם השלישי, שיצבאו על שערי המדינה.

הרפורמים אינם מאיימים על המונופול האורתודוכסי; העליהום המופרך מכסה על מה שמפחיד את הממסד הדתי יותר מכל: הקונסרבטיבים. מלה ארוכה - קונסרבטיבים. גם אם זה נשמע כמו קללה (לכי לכי, יא קונסרבטיבית), הרי זה מלשון שימור, ובעברית: שומרי מסורת.

כן כן, זה הביזנס. גביית המסים בשם השם. אלוהים הרי רשום על שמם בטאבו, הם רק גובים דמי שכירות. והעניין הוא מאיזה זרם יהיה הרב. לא רק בעניין הגיור, אלא כל העייסק: בכל אחת מתחנות החיים - מברית המילה ועד ליארצייט - הקופה רושמת. ועל מי דופק המונופול, היקר והמושחת כדרכו, את הקופה הכי גדולה? נכון, על החילונים שלא מבינים שהכפייה הדתית היחידה כמעט היא בלבם פנימה.

אסור לספור, אתם יודעים, אבל יש אומרים שהקונסרבטיבים הם היום הזרם הגדול ביותר ביהדות בעולם. אם הם רק היו מוותרים על הפלורליזם ומקצים את הרפורמים מחמת מיאוס, האורתודוכסיה בטח כבר הייתה מוצאת דרך להכשיר אותם.

גילי סופר, רפורמי