כל מיני יהודים
החילונים הגמורים, הטומי לפידים, אינם מטרידים את האורתודוכסים. שומרי המסורת הם אלה שמאיימים על החוזה הבלעדי שלהם עם אלוהים
שוב צצו השדים האנטי-רפורמים מבקבוקיהם. נציגי "מלבדו" על אדמת ארץ הקודש באו עטורי חרדה צדקנית, מתארים את דמותו של הרפורמי כמתבולל חסר עכבות שבתי כנסיותיו הם משהו בין בתי זונות למסבאות חזירים. חוגגים על הבורות. לא נפקדה גם הפנייה לתחושת הקסנופוביה: האיום הנצחי בהבאתם של מיליוני עובדי אלילים מהעולם השלישי, שיצבאו על שערי המדינה.
הרפורמים אינם מאיימים על המונופול האורתודוכסי; העליהום המופרך מכסה על מה שמפחיד את הממסד הדתי יותר מכל: הקונסרבטיבים. מלה ארוכה - קונסרבטיבים. גם אם זה נשמע כמו קללה (לכי לכי, יא קונסרבטיבית), הרי זה מלשון שימור, ובעברית: שומרי מסורת.
אולי הדתיים בארץ הם דתיים אורתודוקסים והחילונים הם לא-דתיים-אורתודוקסים, אבל שני המיעוטים הצעקניים האלה גם יחד הם מיעוט. הרוב, המרכז המאוד יציב של היהדות הישראלית, לא רק תופס (ומציג) את עצמו כמסורתי, אלא בעיקר חי ככה.
הרוב המכריע צם ביום הכיפורים, אבל אפילו מבין חובשי הכיפות ולובשות החצאיות יימצאו המחפפים את העשרה בטבת או את תענית אסתר. רבים אינם מקפידים על כשרות, אבל חזיר לא יאכלו ושרצים הביתה בוודאי שלא יכניסו. באלפי בתים "חילוניים" נהוגות מערכות נפרדות לחלב ולבשר, וזה עוד לפני שדיברנו על בר-מצווה, בניית סוכה, ביעור חמץ וברית המילה, שאיש לא מחייב אותנו לעשות - וכולנו עושים.
כל אחד וישראל סבא שלו, ויש כל מיני יהודים בישראל: כאלה שנוסעים בשבת לבית הכנסת, כאלה שהולכים לבית הכנסת ברגל אבל אחר ממשיכים לכדורגל, ואפילו כאלה שמעשנים בשבת - אבל לא נוסעים. יש כאלה שמגדירים את עצמם חילונים חובשי כיפה, כאלה שמגדירים את עצמם דתיים ללא כיפה, כאלה שמדליקים אור ולא אש, וכאלה שלא מגדירים את עצמם בכלל. למה? ככה. מסורת. כולם שומרים על מסורות כאלה ואחרות, על מנהגים יהודיים וגם על שיח עם אחד אלוהינו.
רובנו, כך נדמה, חיים כמו שאנחנו חיים מתוך אמונה שכך נכון. לא כי אנחנו מחפפים או מוותרים לעצמנו. במוצאי יום הכיפורים, כשאנחנו עסוקים, איש איש עם אלוהיו, בלהבטיח לעצמנו להיות טובים יותר בשנה הבאה, אנחנו לא מתכוונים לגדל כובע שחור וזקן, וגם לא להפסיק לנסוע בשבת. אלא לדברים אחרים.
והאורתודוכסים? בדיוק בגלל זה הם מפחדים מהרפורמים. החילונים הגמורים, הטומי לפידים, אינם מטרידים אותם. משנאתם של אלה הם דווקא ניזונים. מטריד הוא זה שפותח דף גמרא, מתעניין, לומד ושומר על מסורתו בדרכו. לא זה שאינו יודע מאיזה צד פותחים סידור, לא צם ביום הכיפורים, ומרגיש בבית הכנסת בדיוק אותו דבר כמו בכנסייה. שהרי ככה הם אוהבים אותנו - אשמים. בעיקר כשאנחנו נזקקים לשירותי דת.
כן כן, זה הביזנס. גביית המסים בשם השם. אלוהים הרי רשום על שמם בטאבו, הם רק גובים דמי שכירות. והעניין הוא מאיזה זרם יהיה הרב. לא רק בעניין הגיור, אלא כל העייסק: בכל אחת מתחנות החיים - מברית המילה ועד ליארצייט - הקופה רושמת. ועל מי דופק המונופול, היקר והמושחת כדרכו, את הקופה הכי גדולה? נכון, על החילונים שלא מבינים שהכפייה הדתית היחידה כמעט היא בלבם פנימה.
אסור לספור, אתם יודעים, אבל יש אומרים שהקונסרבטיבים הם היום הזרם הגדול ביותר ביהדות בעולם. אם הם רק היו מוותרים על הפלורליזם ומקצים את הרפורמים מחמת מיאוס, האורתודוכסיה בטח כבר הייתה מוצאת דרך להכשיר אותם.
גילי סופר, רפורמי
לפנייה לכתב/ת 
