סיור מתובל: משבזי ועד לוינסקי
הקיוסק הראשון של תל אביב, הבורקס של קהילת סלוניקי, חנויות מעוצבות ובתים בצבע צהוב-אוקר. בשווקים הקטנים של דרום תל אביב עוד אפשר לגעת וגם לטעום מההיסטוריה של העיר. סיורי שישי מודרכים בשכונת שבזי
לאן בעצם נעלמו הריחות, הצבעים והטעמים של השוק? באיזה שלב בדרכם של הפטרוזיליה, התפוחים, הפירות היבשים והתבלינים מהחקלאי למדף בסופר, נגזל הקסם שמציף את המבקרים בשווקים? כל זיכרון מביקור בשוק, בכל פינה שהיא בעולם, נוגע לרוכלים עם השפה העסיסית שלהם ולירקות, הפירות ושאר סחורות המוצגים בסדר מופתי ובעושר חושי של צבע, ריח, צליל וטעם, שכל אמן היה שמח לשלב בעבודותיו.
הפסיפס של גוטמן
לא תמצאו בשוק אנשים עצובים, והשמחה בדרך-כלל נמשכת גם בבית,
כשפותחים את החבילות. השווקים של רחוב שבזי ורחוב לוינסקי, בדרום תל-אביב, מתוארים בדרך-כלל בדיוק כך. חגיגה לכל חוש במחיר כחוש. עמותת התיירות של תל אביב מארגנת סיורים בשווקים אלה - כל יום שישי ב-9 בבוקר (יציאה ממגדל שלום). הסיורים, לקבוצות, נערכים תמורת תשלום.
לפני שיוצאים לסיור מומלץ לסקור את מה שמציע מגדל שלום עצמו. שתי יצירות פסיפס חשובות של נחום גוטמן ודוד שריר מעטרות את קירות הלובי בכניסה בין הבנקים והחנויות. גוטמן הותיר מזכרת מגימנסיה הרצליה, שלא רק הצטיינה בארכיטקטורה מרהיבה אלא היתה גם בית ספרם של רבים מגדולי הדור. הגימנסיה נהרסה ועל חורבותיה נבנה מגדל שלום, שבקומות הקרקע שלו פעל פעם "כלבו שלום". כדי לנקות מעט את המצפון הותירו לנו את יצירתו של גוטמן והוסיפו על הקיר הנגדי את הפסיפס של שריר.
ברחבה בין שתי היצירות עומדים דגמים של בתי תל-אביב הישנה שהועברו ממוזיאון תל אביב שנסגר. הבתים נושאים את שמות הדיירים שהתגוררו בהם לפני שנים ומי שמחפש את ביתו מאז כדאי לו לקפוץ לביקור. משפחת גילוץ, מראשוני המתיישבים, תרמה שני דגמים שמתארים את הבית מבחוץ ומבפנים, מאובזר בפריטים נשכחים כמו מנורות נפט, ארגזי תפוזים ששימשו כרהיטים, פרימוסים ופתיליות. והכל נראה היום כמו בית בובות.
במבואה המזרחית מוצגת תערוכת מודלים לבנייה משנות ה-60, אוסף מפות של תל-אביב מכל הזמנים, צילומי ענק של הצלם אברהם סוסקין וצילומים מרשימים בשחור-לבן של שמעון קורבמן, שהנציח בתחילת המאה ה-20 טיפוסים תל-אביבים ברחוב ועל שפת הים. כדאי לטפס גם לקומה השנייה של משרד הפנים.
בכל פינה מוצגות תערוכות, חלקן קבועות וחלקן מתחלפות. אחרי שנכנסים לאווירה ההיסטורית המתאימה אפשר לצאת לדרך. המדריך, קרל ולטר (לא לטעות בשם, לא מדובר ביקה בן 80), מחזיק אוסף של סיפורים הומוריסטיים מתובלים ביידיש עסיסית. נדמה שהוא שמע את כל הרכילויות השכונתיות משחר ההיסטוריה. ולטר מצעיד את קבוצת המטיילים מפתחו של מגדל שלום אל הבניין המשוחזר שניצב ממול ועליו השלט "בית עקיבא אריה וייס". זהו אחד מבין 60 בתיה הראשונים של תל אביב, ששרדו ושומרו.
וייס הוא האיש שעומד בצילום ההיסטורי של חלוקת האדמות הראשונות ב"אחוזת-בית" ומגריל בין הנוכחים את השטחים בעזרת צדפים שאסף מהחולות הלבנים. מכאן מתחילה שכונת שבזי, שקיבלה את שמה מהרחוב הראשי שעובר בה, אבל כוללת למעשה 11 שכונות ובהן נווה שלום, נווה צדק, פלורנטין ועוד.
שרוכים של חומוס
בשכונת שבזי אפשר עוד לגעת בהיסטוריה, להרים מבט אל הבתים הישנים
ולראות חלונות ותריסים בני 100 ששיני הזמן נגסו בהם אבל השאירו את תווי הבסיס. ברחוב שבזי 67 התחלנו את המפגש הראשון עם טעמי המקום, ב"חטאים מתוקים". בתוך מרתף אפלולי, בבניין ישן ומוזנח, שכבר בכניסה אליו עומדים באוויר אדים של חמאה מותכת, מקבלים אותנו חני ורועי - צעירים עם עבר בהיי-טק שמייצרים עוגיות מתוקות ומאפים מלוחים בגודל של גולות, אבל עם טעם של פצצת אטום. יש גם פטיפורים של חמאה עם שקדים, תפוז וג'ינג'ר, תמרים ואגוזים, כדורי שוקולד, מרנגים ומלוחים - ופינה של טעימות בקנקני זכוכית. לשלוף את הכדורונים הקטנטנים, ולרצות עוד.
בהמשך הרחוב חולפים על פני בית חולים וטרינרי ומרכז לתשמישי קדושה, ומגיעים לאיציק בשבזי 58, שעושה רק דבר אחד - חטיפים של חומוס שנקראים "עולם". איציק מסביר שאת העולם עושים מחומוס טחון שעובר דרך מכונת בשר ויוצא בצורת שרוכים, שנזרקים לתוך שמן רותח והופכים לחטיף המופלא הזה. למרות שכבר טעמתי ממנו בעבר, כשהוא טרי יש לו סגולות אחרות לגמרי. איציק אומר שאפשר להשתמש בו גם במקום שקדי מרק או לכתוש אותו ולהוסיף לפירורי הלחם של השניצל.
אנחנו חולפים על פני חנויות קטנות בסגנון צרפתי שהולכות וכובשות את האזור. בפינת תחכמוני נמצאת גלריית קנטור עם שפע פסלי עץ ובשבזי 56 מעצב סמי דוד כלי נוי וכלי מטבח מקרמיקה צבעונית. מולו יושבים בקפה מיה על המדרכה ובתוך חצר נסתרת חבויה חנות אופנה יפנית, "מיזו", שחלק ממנה הוא בית קפה. בשבזי 53 יש גלריה לנרות ריחניים ומעוצבים, פס חום, את אורית הצורפת וגם חנות מתוקה של פריטים לילדים. בשבזי 20 עובדות המעצבות דורית ויעל בבניין שעל קירותיו החיצוניים פוסלו בובות צבעוניות.
משם לרחוב הראשונים, שתושביו החליטו לשפץ את הבתים בעצמם, עם קירות בצהוב-אוקר ודלתות כחולות, קירות כתומים, ירוקים או אפורים ופסלי אריות בחזית הבית. ולטר אומר שלכל בית יש שם, "לא תמיד של בעלי הבית המקוריים, בדרך כלל של אלה שהיה להם את הפה הכי גדול". תיאוריו הציוריים על נישואי תערובת בין פרסי לרומניה, בין מצרי לפולניה והיחסים שבין השכנים - מכניסים את המטיילים כמעט עד חדרי המיטות של דיירי השכונה.
בקצה רחוב הראשונים עומד לו נטוש הקיוסק הראשון של תל אביב, שכולם באו לשתות בו גזוז צבעוני וממנו מתחיל רחוב לילנבלום. הסיור עובר בעורפו של בית רומנו, שהיה הקניון הראשון של תל אביב הישנה ובמקביל אליו עברה מסילת הרכבת לירושלים. קטע קטן מפסי הרכבת עוד ניתן לראות עד היום ואפילו את ארבעת העמודים שציינו את שער הכניסה לעיר תל אביב.
סלוניקי הקטנה
אנחנו חולפים על פני רחוב הרצל, עוברים את דרך יפו ונכנסים לרחוב
המשביר. כאן מתחילה שכונת פלורנטין, שהוקמה על ידי בני קהילת יהודי סלוניקי, שהגיעו לארץ במיוחד כדי לבנות את נמל תל אביב.
היהודים האלה, שאכלסו במשך כל השנים את השכונה ורבים מהם בעלי חנויות בשוק לוינסקי, הם היחידים מקהילת סלוניקי שניצלו משואת גרמניה. שישים אלף היהודים שנותרו בסלוניקי הושמדו באושוויץ. זו הסיבה שלשכונת פלורנטין קראו "סלוניקי הקטנה".
הקונדיטוריה של אלברט ברחוב מטלון 36 משמרת מסורת סלוניקאית במאפים המיוחדים לה ושמם הולך לפניהם בזכות נשיקות המרנג שנמסות בפה כמו קצפת. לבנה, כלתו של אלברט, אומרת שכל השאר זה סתם גבס, "ולנו יש את הדבר האמיתי". כשתטעמו תאמינו לה. יודעים כאן גם לעשות מרציפן מצוין, אחרי שטורחים לקלף כל שקד ושקד לפני הטחינה, שלא תסתנן טיפה של מרירות.
בלוינסקי 43, אצל פנסו, אנחנו אוכלים בורקס, שעלי הבצק שלהם כל כך פריכים שאם לא תחזיקו בהם חזק הם יתעופפו לכם מהפה. כאן למדנו שבורקה זו מילה בספניולית שמשמעותה ברכה, וברבים בורקס. תארו לכם מה חושבים עלינו הספרדים כשאנחנו אומרים בורקסים.
בלוינסקי 36 הקים חיים רפאל את המעדנייה שגומרת את מיצי הקיבה עוד לפני שנכנסים אליה. בתצוגה: מכלי ענק עם חמוצים, זיתים בכל הגדלים והמינים בתיבולים שונים ומפולפלים, עגבניות מיובשות, גבינות ובשרים, דגים מעושנים, שנחתכים ביד מקצועית וזריזה, יינות, לבנה וסלטים שמכינים כאן בטעמים לא שיגרתים. שני בניו של רפאל, איש סלוניקי ובעצמו ניצול שואה, מוציאים לנו שני מגשים ענקיים עם דוגמאות משלל המטעמים של המעדנייה ומניחים על מכסה המנוע של הרכב שחונה בחזית. כך, בתוך כל המהומה של שוק לוינסקי, עומדת קבוצה של אנשים רציניים ואוכלת במזלגות חד-פעמיים מצלחת על הטמבון. מדי פעם מצטרף איזה עובר אורח רעב, שחושב שגם לו מגיע ודוחף מזלג.
את הסיור חותמת דינה פרג, מלוינסקי 46, בחנות התבלינים שהסמל המסחרי שלה הוא שני קונוסי ענק של פפריקה אדומה בחזית החנות. שקים של מליסה, כוסברה, זוטה לבנה וסוגים שונים של חליטות מונחים לפני הכניסה. בתוך החנות סדורות קופסאות צבעוניות של תבלינים על מדפים ובמרכז הפטנט הבלעדי של דינה - תערובת של ירקות עם אוכמניות לתיבול אורז. סיר גדול עם אורז מבושל ומשקה שקדים טבעי מחולק לטעימות, בעוד דינה מלווה את הכל בהסברים מפורטים.
לבד ממתכון הירקות הסודי שמבושל יחד עם האורז, יש לה תערובות לתוספת אחרי הבישול. למשל, צנוברים עם בצל מטוגן ואוכמניות שאפשר להוסיף לפירה, לסלט, לירקות ואפילו ללחם שאופים בבית, או שקדים קלויים עם חמוציות שמוסיפים לצלי והופכים אותו לארוחת גורמה. והכל מונח בכלי נירוסטה בערימות צבעוניות שמעוררות את בלוטות הריח והטעם ואת השמחה שבלב.
מחיר הסיור השבועי - 45 שקלים לאדם (מינימום 20 משתתפים). פרטים והרשמה בטלפון: 5166188 - 03.
