"כאן לא היו תאי גזים, כאן עבדו למוות"

ניצולים ממחנה הריכוז בוכנוואלד הצטרפו היום (א') לקנצלר גרמניה, גרהארד שרודר, בטקס מיוחד לציון 60 שנה לשיחרור המחנה על ידי צבא ארה"ב. בטקס, בתיאטרון של העיר הסמוכה ויימאר, הדגיש שרודר את חשיבותם של טקסים מעין אלה, "שמזהירים אותנו לא להתפתות לשיכחה ולהדחקה של העבר".

"הם סבלו רעב, מחלות, עינויים ורצח שיטתי. אני מרכין ראשי בפניכם הקורבנות, ובפני בני משפחותיכם", אמר שרודר. הוא התחייב כי הדמוקרטיה הגרמנית לא תעניק לאי-צדק, אלימות, אנטישמיות, גזענות ושנאת-זרים הזדמנות נוספת, וציין שהזיכרון של התקופה הנאצית, המלחמה, רצח העם והפשעים נגד האנושות הפכו לחלק מהזהות הגרמנית ויישארו חובה מוסרית.

לדבריו, "עלינו להגן ולשמר על הערכים הללו... מותם של מיליונים, סבלם של הקורבנות וכאבם של הניצולים, הם הבסיס למשימה שלנו, שהיא להבטיח עתיד טוב יותר". "אין אנו יכולים לשנות את ההיסטוריה אבל ארצנו יכולה ללמוד הרבה מהבושה העמוקה של עברנו".

"פה לא היו גזים, פה עבדו למוות"

בין הנוכחים היו גם אסירים לשעבר במחנה, רובם בשנות ה-80 לחייהם. אחד מהם היה פאבל קוהן, שהגיע למחנה כיתום יהודי בן 15 והיה בין ברי המזל ששוחררו בידי החיילים האמריקנים. קוהן, שנולד בפראג שבצ'כיה, מתגורר היום בדרום גרמניה ועובד כעיתונאי.

לבוכנוואלד הגיע קוהן לאחר שהצליח לשרוד באחת מצעדות המוות שיצאו מאושוויץ. "זה היה נס ששרדתי", סיפר. "למרות שהייתי רק בן 15, מאז לא ניתן היה להפתיע אותי יותר בכל מה שנוגע לאכזריות אנושית. המחנה היה מלא באנשים, הרעב היה נורא, ותנאי ההיגיינה היו בלתי נסבלים".

קוהן למוד הסבל צייין במרירות כי בניגוד לאושוויץ, בבוכנוואלד לא היו תאי גזים. "פה עבדו למוות", אמר. הוא גם סיפר כי זה היה המחנה בו נתפרו אהילים מעורם של האסירים שנרצחו, בפקודת אילס קוץ', אשתו של מפקד המחנה.

בוכנוואלד: אימת היהודים, ההומואים והאסירים הפוליטיים

מחנה בוכנוואלד הוקם על ידי הנאצים בשנת 1937 כדי לרכז בו את היהודים, הצוענים, ההומוסקסואלים והיריבים הפוליטיים של היטלר. עד לסוף שנת 1938 הוחזקו במקום מעל ל-10 אלף יהודים, רובם תושבי גרמניה ואוסטריה.

עם פלישת הצבא הגרמני לפולין בשנת 1939 החלו לזרום עוד ועוד אסירים למקום. בשנת 1941 נשלחו לשם אסירים סובייטים, שהומתו בירייה בראשם לאחר שהושבו בכיסא מיוחד שנבנה עבורם על-ידי אנשי האס.אס.

האסירים אולצו לסלול כבישים ולבנות מסילות ברזל כדי לסייע למכונת המלחמה הנאצית, ובחלק מגופות האסירים ביצעו מדענים גרמנים ניסויים ומחקרים. בין השנים 1937-1945 נרצחו במחנה יותר מ-56 אלף איש.

ב-11 באפריל שוחרר המחנה על ידי חיילים אמריקנים, שמצאו בו 21 אלף אסירים מורעבים ותשושים. מפקד המחנה, קרל קוץ', הוצא להורג על-ידי חבריו הנאצים שחשדו כי בגד בהם. אלמנתו נלכדה ונשלחה למאסר עולם. היא התאבדה בכלאה בשנת 1967.