מטיילים בפסח

ימי בנימינה: טיול בעקבות אהוד מנור

התחנות השמחות והכואבות בתולדות חייו, המקומות והנופים שהיוו השראה לשיריו - כולם מלווים גם אותנו, כולם הפכו להיות חלק גם מזכרונותינו ומתולדות חיינו. ביקור של כבוד, ביקור של פרידה, בבית ליד המסילה ובנופי ילדותו של אהוד מנור

טלי חרותי-סוברפורסם: 12.04.05 , 16:57

באמצע יולי לוהט, שנת 1941, נולד במושבה הקטנה בנימינה בן. אהוד קראו לבנם השני של רחל וישראל ויינר. בית משפחת ויינר עמד בליבה של שכונת גבעת הפועל, במרכז המושבה. את השכונה הקימה חברת פיק"א, שנתנה בשנת 1930 21 מגרשים גדולים ל-35 משפחות פועלים.

בית ילדותו. "ידע גם שעות אחרות"

משך כל שנות ילדותו חי אהוד ויינר, לימים מנור, בבית קטן, עטור גג רעפים אדומים ושער ברזל ירוק, העומד גם היום ברחוב השניים, שבלב השכונה. במרפסת שבקדמת הבית נהגה המשפחה לבלות, ולשם הזמינה את שכניה "היכנסו הערב יש ריבה מתות גינה" ("ימי בנימינה"). כשהיה בן 15 נפטר האב ממחלה קשה. האם ובניה, זאב הבכור, אהוד ויהודה, המשיכו להתגורר במקום. כשבגר והחל לכתוב שירים כיכבו הבית, ובעיקר המרפסת, בלא מעט משיריו.

"כשאני אומר בית", הוא כותב בשירו 'אני בנימיני', "אני שומע את חריקת השער ואת הצעדים בשביל המרוצף, עולים במדרגות אל המרפסת בה הייתי נער, ונכנסים ישר אל תוך הלב המכושף". "בשנה הבאה", הוא אומר באחד משיריו המפורסמים ביותר, "נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות", ובשירו "אחי הצעיר יהודה" הוא כותב "רוחות ערבית מיללות על המרפסת, את כל שירי הסתיו..."

איך מגיעים: בצומת בנימינה פונים שמאלה. כמה מאות מטרים אחרי צומת פסי הרכבת פונים שמאלה לרחוב הפועל, ממנו פונים ימינה לרחוב השניים. מימין נמצא בית ילדותו של מנור.

"הבית ליד המסילה"

רבים מבין פועלי בנימינה עבדו במחצבה הצמודה אז, והיום, לשכונה. בשיר "נחל תנינים", שליווה אף הוא, כמו ברושי המושבה ("ואני ראיתי ברוש"), את ילדותו, שואל מנור "התזכור שירי ירח וחצב בודד פורח את המחצבה שהתעטפה באור כסוף?", אותה מחצבה מופיעה גם ב'אני בנימיני': "כשאני אומר נחל, אני עוד חוצה אותו ליד המחצבה". את שולי המחצבה ניתן לראות בקצה הרחוב.

מסילת הרכבת הישנה. "עשבים שוטים עלו בשביל"

רק מטרים בודדים מפרידים בין הבית בו גדל מנור למסילת הרכבת עטורת אקליפטוסים המוזכרת אף היא לא פעם בשיריו. בשיר "בן יפה נולד" הוא מספר על "בוקר יום ראשון, ליד התחנה, חיכתה איתו עד שתבוא רכבת". את השיר המפורסם "הבית ליד המסילה" כתב רק אחרי שהחליטה אימו למכרו בשנת 1968, לאחר שאחיו הצעיר יהודה (יהוד'לה) נהרג בהיותו חייל סדיר בתעלת סואץ. אז כתב מנור בן ה-27 , תושב תל אביב זה שנים רבות, שיר קינה למרפסת הגדולה, לתריסים המוגפים, ולבית ילדותו הריק ש"ידע גם שעות אחרות".

את הבית קנה שלמה כהן ונדמה כי לא שינה בו דבר, למעט הוספת השלט המודיע כי זהו בית ילדותו של אהוד מנור. תמורת תשלום סימלי ניתן לבקר בו, להיכנס לחדר בו גדל מנור ואף לקנות ספרי שירים ודיסקים משיריו. אין צורך בתיאום מראש.

"בן אדם נעור וכבר נרדם"

את שנות בית הספר היסודי, בילה מנור, כמו כל ילדי המושבה, בבית הספר שנקרא בעגה המקומית עמ-מי (במלעיל). היום עומד באותו מקום בדיוק, ברחוב המורה שבמרכז המושבה, בית הספר היסודי "אשכולות". רחוב המורה נמצא מול רחבת יד לבנים, בקצה רחוב המייסדים, רחובה הראשי של המושבה.

את שנות התיכון נהגו ילדי החקלאים המקומיים להעביר בבית הספר החקלאי שבפרדס חנה הסמוכה, אלא שאביו של אהוד, שהבין כי חקלאי גדול כבר לא יהיה, החליט לשלוח אותו ללמוד בבית הספר הריאלי בחיפה. עד תום התיכון גר מנור בעיר הגדולה והגיע למושבה אליה התגעגע כל חייו בסופי שבוע בלבד.

בגופו עזב מנור את בנימינה מייד אחרי הצבא, עת נסע לארה"ב. עם שובו לארץ הוא קבע את ביתו בתל אביב. רגשית נדמה כאילו לא עזב מעולם.

בית הקברות. "על צידו נטה הברוש"

אמו, שהתגוררה בשנותיה האחרונות בסמוך אליו, נקברה באותו בית קברות בנימיני בו נקברו אביו ואחיו הצעיר. שם, בבית הקברות עטור הברושים, הממוקם רק מרחק הליכה מבית ילדותו, נקבר לפני כשנתיים גם אחיו הבכור זאב ניר.

כדי להגיע לבית הקברות פונים שמאלה בכיכר הראשונה אחרי צומת בנימינה, וימינה בכיכר הבאה, אל שדרות נילי. השער הכחול של בית הקברות נמצא משמאל לדרך.

ליד קברו של זאב ביקש מנור לשמור חלקת קבר נוספת. מחר הוא ישוב לבנימינה, למנוחה אחרונה.