רוזה, רוזה, רוזה, אתה אהוב שלי

יין רוזה הוא ילד הסנדוויץ' של משפחת גפן. לא אדום, לא לבן, באמצע, מחוץ למשחק הגדול של היינות. יש מעט אזורי יין ויקבים, יחסית, העושים רוזה משובח. ברוב המקרים הוא נחשב ליין פשוט, המיועד לשתייה יומיומית, מוגש תמיד צונן, ופופולרי בעיקר באזורים חמים. רצועת החוף הים-תיכונית של צרפת, מניס עד מארסיי, למשל, היא ארץ רוזה ידועה. במסעדות החוף, עם רגל אחת במים והשנייה על החול החם – אין כמו פלירט עם רוזה.

עושים אותו תמיד מזני ענבים אדומים, כאשר התירוש בא במגע קצר מן הרגיל עם הקליפות – חצי יממה, יום, יומיים או שלושה גג. כך, מתקיים רק מיצוי חלקי של הצבע המצוי בהן, והיין המתקבל הוא בגווני וורוד. אחרי שלב הפרידה של התירוש מהקליפות והחרצנים, ממשיך תהליך העשייה של היין במתכונת המקובלת ליין לבן.

בארצנו הים-תיכונית, עם השמש, המים והחול המתאימים כל-כך, ממעטים היקבים לעשות רוזה, וחבל. אבל, פס ורוד של אופטימיות מופיע באופק, בימים אלה, עם בואם לעולם של שני יינות רוזה, נחמדים עד מאוד, מתוצרת שני יקבים גליליים.

יקב דלתון עושה פרמיירה עם: "דלתון רוזה 2004", חצי יבש, המיוצר על בסיס כל הענבים האדומים הנבצרים עבורו. זהו רוזה חצי יבש, אשר שהה 12 שעות על קליפותיו, ואחר כך עבר לתסיסה קרה, איטית, שהופסקה לפני סיומה, להותיר בו מעט סוכר. יש לו ניחוחות פרחוניים נעימים, ארומות קלות של תות ואוכמניות, על הלשון הוא חנפן לא קטן – ובטמפרטורה הנכונה אין כמוהו תחת שימשייה. 35 שקל לבקבוק.

יקב הרי גליל משיק גם הוא לראשונה את "הרי גליל, רוזה, 2004", העשוי ברובו מענבי סנג'ובזה (92%), עם תוספות קטנות של קברנה סוביניון וסירה. היין, בעל ורדרדות אדמדמה, כמו לחייה של בת כפר צעירה ששמעה בדיחה גסה, מפיץ ארומות תות שדה של פעם, ניחוחות רעננים ומושכים, על החך היובש הטוב שלו והצעירות המדגדגת עושים אותו לתענוג קיץ קטן. אל תחמיצו. 30 שקלים הבקבוק.

שרודר את שילר, בורדו

 כמעט בתחילת דרך היין של מדוק, אחד מאזורי בורדו, נמצאת טירת Kirwan אשר הוקמה והוקפה כרמים בדיוק בשנת 1751. זמן קצר לפני המהפכה, כאשר הוד מעלתו שגריר ארצות הברית של אמריקה בממלכת צרפת, מנסח מגילת העצמאות שלה ונשיאה לעתיד, תומס ג'פרסון, טייל בבורדו ושיגר ביקורות יין לחבריו, הוא הזכיר לטובה גם את הטירה הזאת על תוצרתה. "קירוואן בא במקום השני אחרי שטו מרגו, לאפיט ושוואל בלאן", הגדולים מכולם, הוא כתב. בדרוג היקבים ההיסטורי של 1855 בבורדו, קיבלה טירת היין את הסיווג "טרואזיים קרו קלאסה", קבוצת האיכות השלישית של ה"גדולים".

התגלגלו הדברים, ומאז 1926 שייך היקב למשפחת סוחרי יין ותיקה מאוד ובעלת יוקרה באזור "שרודר את שילר", אשר בבעלותם כעת יקבים וטירות יין נוספים. מבין הבקבוקים הרבים שהם עושים או ממלאים – באחריות – טעם המדור שלושה אשר רשת חינאווי ג'ורג' מציגה לקראת החג (יבוא: פלם-הגפן).

"שארטון לה פלאר 2003", בלנד של מרלו (70%) והשאר קברנה סוביניון, עם אדום נוצץ בעליזות בכוס, אף פירותי עז ואיזון נעים וטעים במגע עם החך.

"אלטרה 2003", בלנד רב-פנים של שתי משפחות זנים. ענבי כרמים בדרום צרפת, גראנש וסירה, עם ענבי בורדו קברנה סוביניון, מרלו ומלבק. לתוצאה יש צבע רימוני עמוק, ארומות של גרגרי יער בשלים, דובדבן ותות, שפע תבלינים ורמזי קינמון, עטופים במעט עישון. על החך הוא מאוזן וטעים.

"שאטו בל אייר 2003", מכרמים על גדת נהר הגרון, בלנד עשוי חצי וחצי של קברנה סוביניון ומרלו. היין פירותי מאוד, עדין, רך מגע על החך. כל בקבוק ב-73 שקלים (בימים אלה, צמד ב-110 – יחס טוב של איכות/מחיר).