ספר חדש למתחילים: כך תלמד להיות הורה
רציתם תינוק או תינוקת – והם הגיעו. רוב הסיכויים שחייכם ישתנו הרבה יותר מכפי שדמיינתם. כאן בדיוק נכנסת לתמונה היועצת המשפחתית דיאנה אידלמן, עם ספרה "הכנה להורות". אידלמן: "אין דרך להתכונן למפגש עם יצור שעוד לא היה ולעולם לא יהיה כמותו, אבל אפשר להבין מה צרכיו ומה הצרכים של מי שמגדלים אותו, כדי שהקשר יתחיל בשמחה
דיאנה אידלמן ישבה מול הטלוויזיה והיניקה את בנה, ניצן, תוך כדי צפייה ב"קשר משפחתי". פסיכולוגית ידועה שוחחה עם הורים טריים, שנראו תשושים וחסרי אונים. "היא שאלה אותם אם הם בכלל רצו להיות הורים, מה היו הציפיות שלהם ולמה הם כל-כך מופתעים", משחזרת דיאנה, "ואני התחלתי לצעוק על הטלוויזיה כמו שאבא שלי נהג לצעוק במשחקי כדורגל. למה היא מתחילה עם השאלות הגבוהות האלה, כשהזוג האומלל בסך-הכל מת לישון לילה אחד בשקט?"
המקרה הזה, שהתרחש לפני כעשר שנים, הוביל את אידלמן, יועצת משפחתית ותיקה, להקמת "מבראשית" – שירות תמיכה וייעוץ להורים. "הבנתי שהמצוקה שהפגין הזוג בטלוויזיה היא אוניברסלית, במיוחד בקרב הורים אקדמאים ועצמאים שלא רגילים לבקש עזרה". עשר שנות הקשבה ולמידה, כהגדרתה, הולידו את הספר "הכנה להורות" ("כתר"), שמדריך הורים-בדרך והורים טריים ל"בליינד דייט" הכי מרגש בחייהם – המפגש עם תינוקם.
אני בתפקיד הסבתא
"הספר הזה נועד למנוע כאב", היא אומרת. "נשים יודעות שלידה זה דבר קשה ולכן הולכות לקורסים של הכנה ללידה, אבל אנשים לא שואלים את עצמם מה יקרה דקה אחרי הלידה ובשנה הראשונה, שבה הם מגדלים תינוק – מיצור חסר ישע לילד. כל ספרי ההדרכה לשנה הראשונה מתייחסים אל התינוק כאל צמח שעוקבים אחרי גרף צמיחתו, במקום להתייחס אליו כאל בן-אדם קטן ולנסות להבין למה הוא בוכה בלילה ולמה הוא מתנהג אחרת מאיתנו.
"בספר הזה אני מכינה את ההורים למשהו שאי-אפשר להתכונן אליו. הרי אין דרך להתכונן למפגש עם יצור ספציפי שעוד לא היה ולעולם לא יהיה כמותו, אבל אפשר להבין מהם הצרכים של התינוק ומהם הצרכים של מבוגרים שמגדלים תינוקות כדי שהקשר יתחיל בשמחה ובאהבה".
אידלמן, 46, נולדה באוקלהומה, כבתם הבכורה של אמא אמריקנית ואבא פרואני, וגדלה בפרו על ברכי התרבות האמריקנית, בחיקה של "נאני" אינדיאנית שהעניקה לה חום רב. בגיל 12, בעקבות חטיפות ילדים מבית-הספר היהודי שבו למדה, הגיעה משפחתה לישראל. אחרי שירות בנח"ל, עבדה בפנימייה, למדה ייעוץ חינוכי ומדעי המדינה, ניהלה בית-ספר, כתבה תוכניות חינוכיות, השתלמה בטיפול זוגי, ובשעות הפנאי הנדירות התנדבה לתפקיד מדריכת הנקה. אבל האפשרות לשלב בין הרקע המקצועי העשיר לבין הורות ראשונית צצה בראשה רק כשהיניקה את בנה השלישי מול המסך הקטן.
"הבנתי שהזוג הזה מהטלוויזיה, כמו אינספור זוגות אחרים שפגשתי, לא זקוק לטיפול פסיכולוגי, אלא לתמיכה, ייעוץ ומידע. את החיזוק קיבלתי מפרופ' דניאל סטרן, שכתב ספר נפלא – 'הקונסטלציה האמהית' – שבו הוא מדריך פסיכולוגים שעובדים עם נשים אחרי לידה. הוא המליץ להם לצאת מהקליניקיות ולעשות ביקורי בית מפני שהאמא הנורמטיבית – בניגוד לזו שסובלת מדיכאון אחרי לידה – זקוקה רק לתמיכה, ייעוץ ומידע. סטרן טען שבשנה הראשונה הפסיכולוג צריך למלא את תפקיד הסבתא האידיאלית ואני החלטתי להפוך לאותה סבתא שכבר איננה".
בעיקר הרבה בדידות
אידלמן התחילה בקטן, בביקורי בית אצל הורים טריים, ועם הזמן הבינה שזה לא יעיל וש"צריך להפגיש יותר אנשים בבת אחת מפני שרובם זקוקים לאותו המידע". באחת ההרצאות שלה נכחה ענת אגמון, שהקימה את "דיאדה", מרכז להורים ולילדים, והציעה לה להצטרף. "החזון היה לאפשר להורים ולילדים לבלות ביחד, במקום שדואג לצרכים של שניהם. החברה המודרנית מפרידה בינינו ואנחנו רצינו להתחבר מחדש במרכז קהילתי משודרג. במסעדה שלנו מכינים מחיות מחומרים אורגניים לתינוקות לצד ארוחות גורמה להוריהם, וכל יום מתקיימת פעילות ענפה מבוקר ועד ערב".
הסניף הראשון הוקם בשדרות בן גוריון בתל-אביב, השני בפרדס-חנה, השלישי – בדרך. אידלמן, שמנהלת את תחום ההורות, כבר כבשה לה מעמד של גורו, גם בזכות הרצאותיה המשלבות מחקרים רפואיים עם סיפורים מהחיים, ובעיקר בשל היותה חמה ומחייכת.
- מה הקושי העיקרי שזיהית אצל הורים טריים?
"בדידות. השהות עם יצור שלא מדבר, במשך 5 או 12 שעות ביום ברציפות, היא מציאות בודדה ביותר. תמיד אומרים לאישה, 'אבל את לא לבד, את עם התינוק', ורק מי שהיתה אמא טרייה יודעת עד כמה זה לא נכון. הרי בהתחלה אין לך שום אפשרות לעשות שום פעולה מההתחלה עד הסוף, לא לקרוא ספר, לא לראות סרט, ואפילו לא לעשות פיפי ולנגב.
"למציאות הזאת אנשים פשוט לא מוכנים, והמצב מחריף ככל שנשים יולדות בגיל מבוגר יותר ומגיעות להורות עם צרכים אינטלקטואליים גבוהים יותר. אני ילדתי את בני הבכור בגיל 32, ניהלתי אז בית-ספר, היתה לי תעודה של תואר בחינוך על הקיר, והרגשתי שאני לא משתמשת בידע שיש לי במקצוע האמהות. הדבר היחיד שעניין אותי זה שהתינוק לא יבכה. כל הימים וכל הלילות שלי הוכתבו על ידי הקולות שבקעו מהפה של הבן שלי, ואת המשפטים האלה אני שומעת מדי יום בעבודה ובקבוצות התמיכה.
"המחקרים האחרונים מראים שכ-80 אחוז מהנשים חוות דכדוך אחרי הלידה, 15 אחוז סובלות מדיכאון קליני ואותו שיעור נמצא אצל הגברים: 15 אחוז מהם סובלים מדיכאון אחרי לידה, מה שמוכיח שהקושי הוא לא הורמונלי, אלא חברתי".
ואקום אחד גדול
"עד לפני 150 שנה", מוסיפה אידלמן, "בכל התרבויות היה 'משכב לידה' בן שישה שבועות. נתנו ליולדת 40 יום להתאושש מהלידה ולבסס את ההנקה מבלי שעליה לדאוג לאוכל, לילדים האחרים ולכביסה. כל החמולה המשפחתית חיבקה אותה. כיום כבר אין שבטים, הסבים והסבתות הם אנשים עובדים ועסוקים, היולדת מוצאת את עצמה בוואקום חברתי ואינטלקטואלי, ואת המחיר משלמים כולם: גם התינוק, שקולט את העצבנות, וגם הוריו, שחיים במתח וכל הזמן מחפשים לו פתרונות איפסון כדי שיוכלו להתחבר מחדש לעולם המבוגרים".
- אפשר להתכונן לבדידות ולדכדוך?
"אפשר לקרוא את הספר שלי", היא מחייכת. "כשאני ילדתי, לא מצאתי ספר שהסביר לי מה עומד לקרות. מעבר לכך, אני חושבת שזוהי בעיה חברתית ולכן, הפתרון לא יכול להימצא רק בידיים של אמא או של זוג הורים, אלא ברמה חברתית. 'דיאדה' היא פתרון חברתי בתחום העסקי ומקומות מהסוג הזה צריכים ויכולים לקום בכל שכונה וקהילה.
"החברה צריכה ללמוד לחבק את בן האנוש החדש שבא לעולם ולחבק את ההורים שכל היום והלילה מטפלים בו, ואנחנו לא עושים זאת. העוול הראשון מתבטא בחופשת לידה בת 12 שבועות. עד שאישה מתחילה להבין מה זה להיות אמא לתינוק ועד שהתינוק מתחיל לחייך אליה והיא עוברת מתחזוקה של תינוק להתחלת קשר – היא חייבת לעזוב אותו. באנגליה יולדת מקבלת 14 שבועות, ברוסיה חצי שנה, ובשוודיה שנה וחצי. ובלא מעט מקרים, כשהיא חוזרת לעבודה אחרי 12 שבועות, הבוס שלה מחכה בסבלנות 45 יום, כנדרש בחוק, ואז מפטר אותה".
- איך את יכולה לחלום על הארכת חופשת לידה או על הקמת מרכזים להורים בכל שכונה במדינה שבה נלחמים על תקציב לתרופות מאריכות חיים?
"זו היתממות. ישראל מאמינה בזכות של אנשים ללדת ומשקיעה יותר מכל מדינה אחרת בהפריות מבחנה. אם הזכות להורות חשובה, אני רוצה שהמדינה תכיר גם בזכותם של תינוקות להורות, ובזה המדינה לא מאמינה. עובדה שאפילו אין החזר מס על מטפלות. מה יותר בוטה מזה?"
- יש פער ברמות הדכדוך בין הריון רצוי להריון לא מתוכנן?
"גם אנשים שמאוד מאוד רצו את הילד, לא מוכנים לשינוי שהוא יחולל בחייהם, אבל מרבית הילדים גורמים להוריהם להתאהב בהם, כך שזה לא כל כך משנה מה חשבנו קודם. בסופו של דבר ההורים מתאהבים בהם, לפעמים ממבט ראשון ולפעמים זה לוקח יותר זמן".
- יש פתרון ללילות לבנים?
"יש יותר מפתרון אחד וכל הפתרונות שנמצא חייבים להיות קשורים לשלב ההתפתחות של התינוק. לפעמים הורים שוכחים שהתינוק הוא יצור קטן עם מוח קטן ועם מגבלות פיזיות עצומות. כמו שלא נצפה מנכה לעלות במדרגות, לא נצפה מתינוקות לוותר על התעוררויות הלילה שנחוצות לחלק מהם כדי לשמור על חייהם. מתוך המצוקה שלנו, המבוגרים, אנחנו שוכחים שהתינוק לא מסוגל לחשוב עלינו. הוא נלחם על חייו".
- את מציעה להורים הטריים להתחבר מחדש להוריהם כדי לקבל מהם חיבוק ותמיכה?
"לא כהמלצה גורפת. אחד הכאבים שנלווים לשלושה קילו שהגיעו לעולם הן הציפיות מהמשפחה המורחבת והציפיות של המשפחה המורחבת מהתינוק הקטן. מצפים שהוא יחבר בין כולם, שהוא ישרה אהבה על כולם, ופעמים רבות, כגודל הציפיות – כך גודל האכזבות. לכן הספר שלי מיועד גם לסבים וסבתות, כדי שיבינו מה עובר עליהם כשהם הופכים להורים של הורים.
"החברה לא מכירה בעובדה שגם הכניסה לתפקיד הסבא היא שלב בתהליך ההתפתחותי של מבוגרים, שיש בו כל מיני צורות, כמגוון האנשים. חלק מתאהבים בנכד ממבט ראשון וחלק גדול לא, אבל התינוקות שנולדים כיום לא יודעים שהם נולדו ב-2005. הם דומים לתינוקות שנולדו לפני עשרת אלפים שנה, ובדיוק כמותם הם זקוקים לחום ואהבה".
פורסם לראשונה 19/04/2005 23:24
כמעט כל אמא זקוקה לתמיכה ולמידע
צילום: סי די בנק
הדרכה לבליינד-דייט הכי מרגש. הספר "הכנה להורות"
עטיפת הספר
מומלצים
