פרשנות: טובת הילד להישאר עם הוריו המאמצים

מה שצריך לקבוע בהכרעה הבלתי נסבלת הזו הוא טובת הילד. המבחן הוא לדעת האם טובת הילד היא לחיות כאן או כאן, ואיזה אפקט יהיה להחלטה לגבי חייו. אני סבורה כי הקריעה של הילד מהוריו המאמצים היא נוראה. אני חושבת שטובתו היתה להישאר.

• פנינה רוזנבלום: אני קופצת משמחה
  

הוא אמנם בקשר גם עם הביולוגיים, אבל ההורים שלו יותר מהכל הם המאמצים כי הם עברו איתו את התהליך. טובת הילד היא בהיקשרות להורים המאמצים. אי אפשר לזלזל בקשר שנוצר בין הורה מאמץ לילד. הליך האימוץ יוצר קשר של אהבה וקשר עמוק הבין הורים לילד, כמעט כמו קשר דם. לכן התחושה לאורך כל התהליך היתה הזדהות עם ההורים המאמצים והקשר שלהם עם הילד המאומץ. לקרוע מהם את הילד זה דבר איום ונורא. 

הפרשנות של החוק אינה משפטית אלא מקצועית, נוגעת לפסיכולוגיה של הילד והתפתחותו. זו שאלה פילוסופית יותר ולכן בית משפט בארכעות שונות פסק בצורה שונה.

התהליך המשפטי נמשך יותר מדי זמן

אסור היה שהמערכת תמשוך את התהליך כל כך הרבה שנים, נוצרו פה קשרים שהפכו לבלתי הפיכים, שגרמו לנזק איום ונורא. המערכת היתה צריכה להיות רגישה יותר כיוון שהיא עוסקת בגורלות. אסור היה שרשות האימוץ תגרור את זה כל כך הרבה זמן. זה נבע מהפרוצדורות והביורוקרטיות בנושא האימוץ, היה צריך להוציא את זה מהמערכת הרגילה ולהעביר את זה לפסים אחרים.

ההחלטה מפתיעה כי בית המשפט העליון אולי יכול היה לאמץ פסיקות קודמות, שטובת הילד לעבור לידי הוריו הביולוגיים. יבוא יום והילד ישמע את הסיפור וידע את האמת, ילד רוצה להתקרב להוריו הביולוגיים - ומה יהיה יחסו להוריו המאמצים שמנעו ממנו לראות את הוריו הביולוגיים?

בארץ האימוץ סגור - אין קשר בין שני זוגות ההורים, שלא כמו בארה"ב בה נהוג אימוץ פתוח. כעת ייכנסו לתמונה רשויות הסעד וייתכן שיימשך הקשר עם ההורים הביולוגיים. לפי חוקים שנוגעים לטובת הילד, אפשרי מצב בו יגידו להורים המאמצים שצריך לשמור על קשר עם ההורים הביולוגיים. ההורים המאמצים הם כעת הוריו לכל דבר ועניין.