מירוצים - חמש דקות מפתח תקוה

תשאלו את מר ישראלי מה הוא יודע על ספורט מוטורי, והתשובה תהיה כנראה "פורמולה 1". אם יהיה לכם מזל, תשמעו אולי גם ראלי, קרטינג או גרנד -פרי. לא במקרה מדובר בכל המקרים בכלים עם ארבעה גלגלים. לא במקרה פורמולה 1 תהיה כנראה הראשונה להיות מוזכרת. מדובר בספורט מוטורי הפופולרי בעולם, עם הכי הרבה צופים והכי הרבה כסף מסביב, עם מספיק סלבריטאים בכל מירוץ כדי למלא אולם קולנוע, והרבה יותר סיקור חדשותי ומגזיני בתקשורת העולמית

ממשחקי ליגת-על בכדורגל. טוב, בארץ בכל מקרה לא מגיעים צופים למשחקי כדורגל, אבל אל תתפסו לקטנות.

בכל אופן, נראה כי הגיע הזמן להרחיב את השכלתכם מעט. אתם יודעים, לא משהו קיצוני מדי כמו מירוצי טיפוס-גבעה, או תחרות נהיגה לאחור בכביש מפותל. סתם שני ענפי ספורט-מוטורי מעניינים, עם הרבה מאד יחסי ציבור בעולם הגדול ואפס מודעות אצלנו.

הנקודה היא שמירוצים אלה, עליהם רובכם ישמע כאן כנראה לראשונה, נערכים ממש מתחת לאף. וכשאנחנו מדברים על קרבה אמיתית, אין הכוונה לקפריסין או יוון, השכנות והמפותחות מאיתנו מוטורית כמה שנות אור טובות. אני מתכוון דווקא

לפתח תקוה.

סופר-מה?

נתחיל בקצת היסטוריה. שנות ה-70', האמריקאים נורא רוצים לדעת מי רוכב האופנוע הטוב ביותר בארצות הברית, בלי הבדל דת, גזע, צבע ואופי מסלול. כדי לקבוע נתון כמעט-בלתי-אפשרי כזה, הם מארגנים את האמא של המירוצים על מסלול שחלקו אספלט, חלקו שטח. הם מניחים שככה לאף אחד לא תהיה סיבה להתלונן. מי שיוכיח כי הוא שולט באופנוע בכל התנאים, הוא הרוכב הטוב מכולם. אה, ועוד עניין אחד קטן. לנושא סוג האופנוע שאמור להסתדר עם הנוסחה המוזרה הזו, הם לא הקדישו יותר מדי מחשבה.

נוסחה קל אך מכשילה, שהעמידה ערב-רב של אופנועים על קו הזינוק. ואם תהיתם, אז לא. הליגה המוזרה הזו לא החזיקה יותר מדי זמן מעמד. למען האמת, היא מתה זמן לא רב אחרי שנולדה. זאת אומרת, לא לגמרי מתה. בארה "ב היא אמנם גוועה, אך שרידיה עשו דרכם מעבר לאוקיינוס, לכיוון אירופה, צרפת אם לדייק.

שם, למעלה מעשור מאוחר יותר, במחצית שנות ה-80', החל הרעיון המוזר לתפוס. רוכבי פאריז, כך מספרת ההיסטוריה, לקחו את העניין ברצינות ופיתחו את קטגוריית המירוצים הזו במהירות. כיום, שני עשורים מאוחר יותר, הוא כבר כל -כך פופולרי, עד כי הוא מאיים לכבוש את ההגמוניה ממירוצים מקובלים יותר. קוראים לו סופר-מוטו.

הכי טוב

אם חושבים על כך, "סופר-מוטו" הוא שם די הגיוני. אחרי הכל, כדי להצליח במירוצים האלה צריך רוכב שיהיה טוב על אספלט, וטוב באותה מידה בשטח. במקביל, צריך אופנוע שיעניק יכולת גבוהה בשטח, אך באותה מידה גם על אספלט. הכלי הנבחר לכך הוא מעין שילוב בין אופנוע שטח וכביש. עם מראה כללי המזכיר בעיקר את חרגולי העבירות, אך עם מערכת בלימה שונה, צמיגי כביש דביקים ועוד מכללים פחות בולטים, המיועדים לנצח מירוצים.

החבילה המוטורית הזו הצליחה לנצל את הקלילות ויכולת התמרון הגבוהה של אופנוע שטח, יחד עם אחיזת הכביש ויכולת בלימה והאצה של אופנוע כביש, עם צמיגי ספורט. שיגעון הסופר-מוטו פשט באירופה כאש בשדה קוצים. תחילה נבנו אופנועים בסדנאות ביתיות ובאופן חובבני, מאוחר יותר על-ידי סוכנויות מורשות ויבואנים מקומיים, ולבסוף גם דרך היצרנים עצמם. ליגות מקומיות תפסו תאוצה והפכו לליגות ארציות, מאוחר יותר לליגה אירופאית והיום יש כבר אליפות עולם.

איך זה קשור אלינו?

לא נלאה אתכם כאן בחבלי הלידה הארוכים של הסופר-מוטו בישראל, אלא נגיע ישר לעניין: בשנת 2003 הוקמה גם אצלנו ליגה מסודרת, והחלו להתארגן מרוצים. אתרי הרכיבה, הודות לדרישות הצנועות של האופנועים, היו בעיקר מגרשי חניה גדולים, מנחתים נטושים וקטעי כביש בבניה. נכון, זה לא היה ממש חוקי, אבל אפשר היה להסתדר.

כיום, שנה-שנתיים מאוחר יותר, יש גם מסלול מסודר, מוכר על-ידי הרשויות שאינן מפריעות ואף מעודדות. למעשה, אפשר לומר שמדובר במסלול האספלט המוכר הראשון בארץ - שפיצרינג, צומת ירקונים, השטח המוניציפלי של פתח תקוה. על ארגון מירוצי הסופר-מוטו שם, על המתקן וכל המתלווה אליו, אחראי ניר שפיצר, רוכב מירוץ מוכשר, עם רקורד אדיר של הצלחות בתחום, אשר בנה מסלול קצר יחסית, טכני מאוד, הכולל כמובן הרבה אספלט וקטע שטח קצר.

מאז הקמת הליגה, ובעיקר מרגע פתיחת המסלול, התפתח הענף בקצב מדהים, תוך שהוא מנקז אליו יותר ויותר רוכבים. במהלך הזמן עלתה רמת הרכיבה באופן מטאורי, כמו גם מקצועיות הכלים עצמם. ותאמינו או לא, אבל כיום ניתן לזהות במהלך המירוצים מראות המזכירים תמונות שראינו עד עתה רק בטלוויזיה.

הטכניקה הייחודית שנדרשת כדי לרכב על האופנוע המוזר, שכוללת החלקות גלגל אחורי בבלימה אל הפניה והנפת גלגל ביציאה ממנה, זועקת באופן טבעי "אקסטרים". העובדה שהכל מתבצע במסלול סטרילי וסגור, במהירויות נמוכות יחסית, מאפשרת לקהל מסביב לצפות בכולם, בו זמנית.

מניסיון, מדובר בחוויית צפייה אינטנסיבית ומרגשת מאוד, רועשת וצבעונית, עם רוכבים שנלחמים זה בזה "על הסנטימטר", אך באופן ספורטיבי ומכובד. אתם חייבים לעצמכם ביקור שם.

ויש גם אנדורו

וזה לא הכל. בישראל של 2005 מתקיימים מירוצי אופנועים גם תחת השם הכולל "אנדורו". לא נכנס כאן לקשר העכשווי - שכמעט אינו קיים - בין המקור הלועזי של המילה (Endurance, סיבולת בעברית) לבין המירוצים הנוכחיים, רק נציין כי קיימות שתי קטגוריות מירוץ אנדורו עיקריות, שתיהן כאלה המביאות את הרוכב והאופנוע המיוחד להתמודדות מול תוואי טבעי קשה לרכיבה. כזה המציב לעיתים אתגרי עבירות כה קשים, עד כי לעין לא-מקצועית או מנוסה יראו בלתי אפשריים בעליל.

לאורך מסלול אותו עליהם לעבור, בין אם בזמן קצוב ובין אם "נגד השעון", מתמודדים הרוכבים עם כל מה שיש לאמא אדמה להציע, בהתאם לאזור בו נערך המירוץ. החל מחול דיונות עמוק, דרך דרדרת בעליות תלולות, שיפועי צד מעוררי פלצות, גזעי עצים המונחים לרוחב שביל צר, בוץ חלקלק עליו בקושי ניתן לעמוד ואפילו מדרגות סלע ענקיות - הראויות יותר לתואר

"קיר". רק כשייצא לכם לראות את הרוכבים מתמודדים עם המכשולים האדירים, תוך שליטה מדהימה באופנוע בדיוק מעורר השתאות, תחת לחץ זמן, תבינו מדוע ענף הספורט הזה נחשב לאחד הקשים והמאתגרים בכלל, ובעולם האופנועים בפרט.

וחדשות טובות. מרוצי אנדורו בישראל פתוחים לקהל הרחב, והצפייה אינה עולה כסף. הם נערכים באזורים מרהיבי עין, ובתיאום מלא עם קק"ל וגורמים מקומיים. המרוצים האלה מספקים הנאה מביצועים עוצרי נשימה, הן למביני עניין והן למבינים הרבה פחות. תסכימו איתי ודאי ששום דבר לא יכול להיות רע בפיקניק משפחתי על גבעה ירוקה, פסטורליה רגועה, ומנגד חבורת אופנוענים קשוחים מייבבים כילדות חסרות אונים, מול מדרגות סלע גבוהות מדי. 

המוטוקרוס עדיין חי

איך אפשר לשכוח. מירוצי מוטוקרוס נערכים בישראל שנים ארוכות, אם כי ספגו בשנה האחרונה מכה קשה, עם הפסקת הפעילות של הליגה, זו שהייתה פעילה באופן גלוי גם בתקופות בהן "ספורט-מוטורי-ישראלי" היה שילוב מילים לא רק

גס, אלא גם מאד בלתי חוקי.

סגירת שני המסלולים העיקריים - ויתקין ומעוז חיים - העניקה כמעט מכת מוות לענף הוותיק והווירטואוזי הזה. מדובר בתחרות נגד השעון, הנערכת על מסלולי עפר סגורים עם מקפצות ענק, פניות חדות וסדרות אכזריות של מהמורות רצופות הנקראות "באמפים". הרוכבים מוזנקים בשורה אחת אל מספר הקפות קבוע מראש, מתחרים זה בזה עד קו הסיום. האופנועים המשמשים למרוצי מוטוקרוס הם אופנועי שטח קיצוניים במיוחד: קלים מאוד ובעלי כוח אדיר ביחס לנפח המנוע.

אבל אין שום צורך להספיד את הענף. למרות הפיחות במעמדו לטובת שתי הקטגוריות העיקריות עליהן סיפרנו, פזורים עדיין ברחבי הארץ מסלולים פרטיים שונים, ומסלול חדש לחלוטין נבנה במתחם "שפיצרינג ". וזה משמח אותנו, ואמור לשמח כל

חובב ספורט מוטורי.

מדובר באירועים מאד מיוחדים, נוטפי אדרנלין, עם עשרה (ואף יותר) רוכבים צמאי ניצחון הטסים על מסלול סגור ובטוח דרך ענני אבק, מעופפים מעל מקפצות עפר בגבהים שאינם מומלצים לצפייה עבור חולי לב ונשים בהריון. כולם ישראלים, כולם משלנו, וכולם מאד-מאד מוכשרים. תגיעו לצפות, הפתעה לטובה מובטחת, באמת.