שלון יזראל!

הנחיתה / 19.4, 16.30

אתם ודאי מכירים את האנשים האלה, שחושבים שפרקר זה סוג של עט ופסק זמן זה אחלה חטיף, ועדיין איכשהו משיגים כרטיסים על גביהם של אנשים שבאמת רוצים להיות שם, בפיינל פור. ככה הרגשתי ביום שלישי בשבוע שעבר. בעודי צועד לבדי בטרמינל 1 הישן והטוב לעבר טרקלין האח"מים "מצדה", נגלה לעיניי מחזה סוריאליסטי משהו. בתוך הריק האנושי ומסת הבטון הבנוי, שהותירה שם רשות שדות התעופה, הצטופפו עשרות טינאייג'ריות שהגדירו מחדש את המושג צווחות.

בעוד מספר דקות אמורה חבורה של ארבעה ארגנטינאים לצאת ולהגיד להם שלום. וואו. באותו רגע נזכרתי באותם אנשים שהולכים לפיינל פור למרות שזה לא כל כך מעניין אותם, והתמלאתי רגשות אשם.

בנחמין רוחאס וקוקו מג'יו. קטן עלינו‏ (צילום: רפי דלויה)

1

2

3

4

5

6

7

באמת שהייתי מוותר על התקן שלי, ולו בשביל שילדה אחת תפסיק לצווח. לא עדיף שאם נותר עוד מקום אחד בחדר הקטן, הוא יאויש על ידי נערה שכל חייה יתמלאו אור? מה כבר הם יכולים לחדש, החבר'ה האלה? שהם מתרגשים לבוא לארץ? שהם שמעו הרבה על מה שקורה פה? שלון? נשיקות? אנים חואהבת אותרם?

לאחר פלרטוט קטן עם העיתונאים, יצאו אל עבר הטירוף עשרות מעריצות שלא הצליחו לעצור את שטף הדמעות. מלבד בנחמין רוחאס, שמכיר את הנהלים וקשה לרגש אותו, עמדו פלורנסיה ברטוטי, חואן חיל נבארו ואיזבל מאסדו המומים מהאהבה שהרעיפו עליהם. פדרו, המנהל האישי של חואן ושל פלור, מלמל לעצמו משהו כמו "לא להאמין". גם חואן בעצמו עמד נדהם ושאל מאיפה כולם יודעים פה ספרדית. המצלמות נשארו לספוג את שאריות ההתרגשות למהדורות הערב, בזמן שהכוכבים הוברחו היישר לבית המלון. ברוכים הבאים לישראל.

יצפאן / 20.4, 19.00

הזוג המלכותי, פלור וחואן, מגיעים לאולפני הרצליה. קצת המומים הם מהלכים בין מסדרונותיו של אולפן 6 ומתיישבים, בליווי צמוד של השומרים, מאחורי הקוליסות של האולפן. בלי לדעת שהיושבת לימינם היא סוג של אוויטה פרון לשעבר, מביטה בהם נאוה ברק ומנסה להבין מה היא פספסה בשנה האחרונה, כשאין לה מושג מי הם מושאי ההערצה היושבים לצידה.

כמה דקות לפני שמזמינים אותם לשידור, הטבע של חואן קורא לו. טל ארוך, בת 15 מזכרון יעקב, ואביה, שהתגלה גם הוא כמעריץ, חזו את המהלך של הכוכב וארבו לו ממש בפתח השירותים. עם שטף דמעות וספרדית מדוברת המחישה טל לחואן את אהבתה, האבא הספיק לתקתק תמונה, והכוכב נשאב במהרה חזרה לאולפן.

מלון רנסאנס / 20.4, 21.00

ימים לא מעניינים עוברים פה על הכוכבים. אלמלא פיסת ים הנשקפת מחלון חדרם (בנוסף לערימה של בנות צווחות), הם היו עלולים להתבלבל בין כלא למלון. ההסגר שהוטל עליהם מטעמי אבטחה השאיר אותם בבית המלון במשך כל ימי שהותם כאן, מלבד הבלחות לאולפני שידור ולליל הסדר. רוב הסיכויים שאם יישאלו בבית על יופיה של ישראל, ישיבו "אין לי מושג".

בדרכי לבקרם בכלאנובלה, קופצות עליי מעריצות מיוזעות. "בבקשה תיקח אותי איתך פנימה, אני מתחננת, אני כל היום עומדת פה", אומרת לי אחת, לירז. "למה? מי נמצא פה?", הפגנתי משחק מרשים שלא היה מבייש שועל טלנובלות ותיק, אך לצערי יאיר דורי לא היה שם כדי להחתים אותי. נכנסתי.

הפועל "נכנסתי" נראה לכם פשוט, אך לא כשמדובר באבטחת אישים של חברת "שפע ביטחון". מדובר בקבוצת אנשים שמתייחסת לכל עניין האבטחה ברצינות. רצינות יתר. חבורת גברים מעל 1.80 מ', חסרי הבעה, לובשי מדים, שמבחינתם גם עיתונאי בן 23 הוא חשוד פוטנציאלי, העומד להתנקש בחייה של פלור. בגלל שבאמת פחדתי מהם, לא העזתי לומר שה"אויב" האמיתי הוא בדמות נערה תשושת כוחות בת 14 (לירז), שכל רצונה הוא לחבק את הכוכב שלה.

ארוחת ערב בחברת הכוכבים מזכירה את ימי מלחמת המפרץ. יש לנו שעתיים להעביר ואין לנו מה לעשות איתכם, אז שבו פה. וכך מתנקזים אל חדר האוכל כל דיירי הבניין, המפיקים, השחקנים, האמהות של השחקנים והילדים. אה, בטח, והשומרים. כמו ארגנטינאים מתורבתים, הם נעים להם בחדר עם צלחות עמוסות בשר (בשם ישראל אני מתנצל על איכותו), דופקים נשיקות אחד לשני ומפזזים לאוויר "אולה", "אולה". פלור, כמו אמא אווזה, עוברת משולחן לשולחן, מחייכת ומפגינה חוש אימהי כלפי הילדים שבקאסט. קוקו מג'יו מעדיף לשגע את הטבחים במקבץ קאלטים עבריים שקלט בזמן שהותו כאן, איזבל לא מפסיקה לצחוק, וחואן יושב לשיחת גברים עם יאיר דורי.

אך לפתע מתחילה המתקפה. חלונות הענק של חדר האוכל מתחילים לרעוד. לירז והחברות שלה החליטו לקדם את מערך ההתקפה שלהם מלוחמה פסיכולוגית, כפי שנעשתה עליי, ללוחמה בשטח בנוי, בעזרתן של אבנים תמימות. מהר מאוד הועברה פלור לאזור בטוח יותר. הילדים הקטנים חוו משמעותה של טראומה, אבל אין מה לעשות, אמיגוס, ביקשתם ישראל - קיבלתם ישראל.

מסיבת עיתונאים / 21.4, 18.00

הכניסה המחודשת לבית המלון שוב דורשת ממני התייחסות מיוחדת לבנות שנורא אוהבות אותי פתאום ומחליטות להיגרר אחריי עד לכניסה. מזל שיש את "שפע ביטחון". הכוכבים מוזמנים לבמה, העיתונאים שוב מציקים עם שאלות, איזבל מפגינה מצב רוח מרומם מתמיד, בנחה מתקפל כשהוא נשאל על איחוד של ERREWAY, פלור, כיאה למעמדה, מחלקת נשיקות לכל דורש, במאי המופע, משה קפטן, מודיע שהמופע יהיה בלייב (כן, מאוד אמין), והמפיקה כריס מורנה חושפת פרצוף חמוץ כשהיא נשאלת אם באמת מסכנים העשירים, כפי שמסופר בשיר הנושא של הסידרה (תשובה: "אני לא עשירה, אני אמנית").

שישי עם מיכל / 21.4, 19.30

בשבוע שעבר עצרה זוארץ את הידוע בכינויו רון פרשט והודיעה לו שאת הקסם הבא מבקש בנחמין חורס (כן, חורס) לבצע בתוכנית הבאה. התבאס פרשט ונכנע ללחציו של הכוכב, שכנראה התקשר מבואנוס איירס להפקת התוכנית ומנע ברגע האחרון את קסם האש המטורף. שבוע אחרי מגיע בנחה ממש "להוט" לבצע את הקסם, מלווה בפלור. מה שציפה להם במופע האימים של זוארץ, דמה יותר למשחק כיסאות מאשר לקסם. אחר כך הם נלקחו למבחן טעימות בעיניים עצומות, עוד הברקה ממוחה הקודח של זוארץ. פלור, שלא הצליחה להסתיר את הגיחוך, פרצה בצחוק נבוך. לסיום, דחפה להם זוארץ מיקרופונים לפיות, שישירו, למרות בקשתם שלא. איזה מזל שאת שם, מיכל, להאיר פנים לתייר.

הופעה ראשונה / 24.4, 11.00

אחרי כל הטרראם, הנה זה מתחיל. באיחור של חצי שעה ומול היכל ממש לא מלא, בלשון המעטה (קשה לקום בחג?), נפתח פסטיבל "פלוריסיינטה" לשבוע הקרוב בישראל. למרות מחלות הילדות שנושא המופע הראשון (תרגום, מישהו?), אנחנו מקבלים דיווחים על שיפורים שנעשו במופעים הבאים. לזכותו של המופע ייאמר שהוא מושקע ביותר, מרהיב ביופיו ובצבעוניותו, מלא אפקטים ופעלולים ובעיקר כיפי. וזה מה שחשוב בסופו של דבר. השחקנים עושים שמייח על הבמה, הריקודים סטייל קלאב מד, השירים ממכרים, ואם הם עושים את ילדי ישראל מאושרים, מי אנחנו שנדבר?