מכוני פדיקור בישראל: שוק פרוץ ללא פיקוח
תחום הפדיקור בארץ פרוץ לחלוטין ואף אחד לא ממש מפקח על העוסקים בו. איך בכל זאת נמנעים ממחלות מידבקות ומפציעות חודרניות? שואלים שאלות, מבקשים המלצות ומצביעים ברגליים
לפני כשלוש שנים פנתה מיכל לפדיקוריסטית כדי שתמליץ מה לעשות בעניין יבלת כעורה שצמחה בין אצבעותיה. הפדיקוריסטית הסירה את היבלת, ונדמה היה שבכך יסתיים הסיפור. אלא שכעבור כמה שבועות הופיעה היבלת שוב. הפעם היא פנתה לכירופודיסטית (מומחית לטיפול בכף הרגל, ראו במסגרת), וזו הפנתה אותה מיד לרופא עור. אחרי סדרת בדיקות הונחתה עליה הבשורה המרה: סרטן עור (מלנומה) בשלב מתקדם.
חודשים ספורים אחר כך הלכה מיכל לעולמה. "אם הפדיקוריסטית הייתה מפנה אותה לרופא עור", אומרת אריאלה מילר, כירופודיסטית, ויו"ר עמותת הפודיאטורים והכירופודיסטים בישראל, "קיים סיכוי סביר שהמלנומה הייתה מתגלה בזמן. מיכל אולי הייתה איתנו, בחיים".
ההערכה היא שמאות נזקקים מדי שנה לטיפול רפואי בשל בעיות שנגרמו לאחר טיפול פדיקור. פציעות מכניות, פטרת, אקזמה, דלקות זיהומיות, ציפורניים
חודרניות, ולעיתים נדירות גם הדבקה של חיידקים ונגיפים, יכולים להיגרם עקב הטיפול התמים. אצל החולים הסוכרתיים הפגיעות עלולות לגרום אף לסיבוכים ולזיהומים קשים במיוחד.
הטיפול בכף הרגל שלכם הוא ענף רווחי (עבור חצי שעה תשלמו 120-70 שקל), אבל עבודת הפדיקור איננה מסתכמת בשיוף הציפורן ובמריחת לק, אלא בפעולות די חודרניות, אפילו רפואיות, כמו טיפול ביבלות, הסרת עור קשה ועוד. למרות זאת הכשרת המטפלים היא דלה ברוב המקרים. קורס מזורז של חודשיים-שלושה מספיק כדי לקבל רישיון ממשרד העבודה, ומרגע שהתקבלה התעודה אין פיקוח על עבודת הפדיקוריסטית (שלא לדבר על רבות העובדות ללא רישיון כלל).
כולנו מסכימים שהרגליים שלנו חשובות יותר מהמכונית, אבל את הרכב לא נשאיר לעולם בידי מכונאי לא מנוסה, ואת הרגליים אנחנו מוסרים לטיפול בלי לברר מה למדה הפדיקוריסטית, מה אסור לה לעשות ומהן הסכנות האפשריות.
על רטוב
עד גיל עשרים כפות רגלינו רכות כשל תינוק. כאשר הצמיחה נפסקת וגודל כף הרגל נשאר קבוע, הלחץ המופעל על כפות הרגליים בתוספת השפשוף עם הנעל גורמים להתעבות יתר של רקמת העור ולפעמים גם ליבלות. בקיץ מחריפה התופעה בשל ההזעה: רקמת העור קולטת כמות גדולה של מים ומתעבה.
פדיקוריסטית מיומנת יכולה לפתור את הבעיה באמצעות הסרת שכבת התאים המתים (העור הקרני והיבלות). לשירות זה יש בעיקר ערך אסתטי אבל גם רפואי.
פדיקור בישראל. כל אחד יכול לפתוח מקום לטיפול. צילום: אורן דאי
"אם לא מסירים את השכבה הקרנית של העור עלולות להצטבר בה פטריות", אומר ד"ר אבי דסקלו, מומחה לרפואת עור מהמרכז האסתטי דרמלוג'יקה. "הפדיקוריסטית גם רואה את כף הרגל מקרוב ויכולה להתריע על פטרת, יבלת, ציפורן חודרנית, ובהתאם למצב הרגל להפנות את המטופל למומחים שונים" (רשימת מומחים מלאה במסגרת).
השאלה היא מה קורה אם נפלתם לידי פדיקוריסטית לא מיומנת, או כזאת שמטפלת בלקוח בסביבה לא נקייה מספיק ובכלים שלא חוטאו. חיתוך לא מיומן עלול לגרום לציפורן חודרנית (הציפורן משנה את כיוון הצמיחה שלה, חודרת לרקמת העור וגורמת לדלקת). הסרת יתר של שכבות עור עלולה לפגוע בכף הרגל כולה, משום שככל שמסירים יותר שכבות, הרגל חשופה יותר.
בלא הגנה מפני שפשופים וחיכוכים עלולים להיגרם כאבים וצריבות ולצוץ מושבות של פטריות וחיידקים.
מילר: "הסרת יתר נגרמת בשל חוסר ניסיון, חוסר זהירות, או השריית כפות הרגליים במים לזמן רב. המים גורמים לעור לתפוח, והפדיקוריסטית תתקשה לדעת כמה שכבות עור היא מסירה. זו הסיבה שהכירופודיסטים 'עובדים על יבש'. אגב, בצרפת חל איסור מוחלט להשתמש בגיגית מים. בעל מקצוע שעושה בה שימוש מסתכן בשלילת רישיונו".
סכנה נוספת היא של חדירה לתוך רקמת העור החי, המחובר לרקמות עמוקות יותר בגוף. אם המטפל לא הקפיד על סטריליזציה, תיחשפו למחלות ולבעיות של קודמיכם על הכיסא. "כאשר הפדיקוריסטית לא חיטאה היטב את
הפצירה או המספריים", מסביר ד"ר דסקלו, "עשויים להישאר קטעי עור זעירים ופטריות שהוסרו מהמטופל הקודם, וקיימת אפשרות להעברת מחלות זיהומיות ומחלות מידבקות, ביניהן אפילו חיידקים ממשפחת חיידקי השחפת. אגב, כשמדובר באיידס הסיכוי לכך קלוש וטרם דווחו מקרים בספרות המקצועית".
איך למצוא?
חמושה בכל האזהרות יצאתי לברר מה קורה בשטח, והתחלתי להרים טלפונים כאחד האדם המחפש מזור לרגליו הדאובות. היום אפשר למצוא שירותי פדיקור תחת כל ספא ומכון, וישנם כמובן המטפלים הפרטיים. הבירורים שנעשו השאירו אותי אופטימית, אך גם חשדנית: כולם נשמעו כמובן נלהבים לטפל בי (חוץ מהמקרים של "תבואי לכאן, מותק, ונראה מה הבעיה"), ודווקא הפרטיים התגלו כזולים יותר.
גם שאלות על טיפולים חודרניים יותר (ציפורן למשל) נענו בדרך כלל בחיוב - אבל ברוב המקומות הוסבר לי שאת הטיפול יערוך פודיאטור ולא פדיקוריסטית.
כנות נוספת התגלתה ביחס לפטריות ברגליים. "הפדיקור לא יטפל בבעיה של הפטריות בציפורניים וברגליים", אמרה לי בחורה בשם שולי. "את חייבת ללכת לטיפול אצל רופא עור ויכולה לבוא לפדיקור כהשלמה לטיפול של הרופא". במקום אחר הסכימו לטפל בפטרת, "אבל רק בתכשירים חיצוניים", והקול בצד השני התמלא דאגה (כראוי), כשסיפרתי שאני חולת סוכרת (ראו במסגרת).
לכאורה, הכול מושלם, אבל האם אפשר ללמוד מהשיחה משהו על רמתם המקצועית של המטפלים ועל הסטריליות בקליניקה שלהם? נותרתי מבולבלת. איך לדעת למי לפנות עם איזו בעיה? ד"ר רינה סגל, רופאת עור בכירה מהמרכז הרפואי רבין, הציעה להתחיל בטיפול ביתי.
ד"ר סגל: "במקרה של ציפורן חודרנית, כשמורגש הכאב הראשוני והציפורן רק מתחילה לחדור לעור, תוכלו לטפל בזאת בעצמכם. הכניסו את כף הרגל לתוך קערה עם מים פושרים, וכעבור כמה דקות, לאחר שהציפורן מתרככת,
השתמשו במספריים בעדינות והוציאו את החלק שחדר לעור. במקרים קלים כאלה תוכל לטפל גם פדיקוריסטית. אבל אם אזור הציפורן דלקתי ונפוח רצוי לפנות לכירורג או לפודיאטור, כדי שיזריקו חומר הרדמה ויוציאו את החלק הפוגע של הציפורן. אגב, לא מומלץ להסיר ציפורן שלמה".
- מה בנוגע לעור מחוספס?
"הפנייה הראשונה צריכה להיות לרופא עור לצורך אבחנה, וכך גם בכל המקרים של סדקים ובקיעים בכף הרגל הנובעים מעיבוי שכבת הקרן של כף הרגל. עור מעובה ומחוספס יכול להעיד על מחלות שונות כשהנפוצה שבהן היא פטרייה בכף הרגל. במקרה כזה יציע לכם רופא העור תכשירים אנטי פטרייתיים (יש להקפיד על בדיקות תקופתיות, מכיוון שהתרופות האלה מכילות לעיתים חומרים המסוכנים לכבד - ס.כ). סיבה נפוצה נוספת לעור מעובה ומחוספס קשורה ללחץ מקומי על כף הרגל. במקרה הזה יפנה אתכם רופא העור לכירופודיסט, לפודיאטור או לאורתופד, שימליצו לכם על מדרסים או על נעליים שמחלקות את הלחץ באופן שווה על כף הרגל. הפדיקוריסטית או הכירופודיסט יכולים להשלים את הטיפול באמצעות הסרת העור העבה.
הטיפול היעיל ביותר בפטרת ציפורניים דומה - באמצעות כדורים אנטי פטרייתיים. אפשר לשלב בטיפול שיוף והסרת החלק הנגוע על ידי הפדיקוריסטית או הכירופודיסט, ובכך גם לאפשר המשך טיפול תרופתי יעיל יותר".
- קיים ויכוח בנוגע ליבלות. לדעתך פדיקוריסטית יכולה לטפל בהן?
"כדי להרוס את היבלת לחלוטין מומלץ לפנות לרופא עור, שייעזר באמצעי צריבה שונים (כמו חנקן נוזלי או מחט חשמלית) כדי להסירה. ברוב המקרים טיפולים אחרים המשתמשים לרוב באמצעים מכניים, בפרט זה של הפדיקוריסטית, לא יסירו את היבלת מהשורש".
כשאתם פונים לבית חולים, אתם יודעים על החיידקים שמסתובבים באוויר, אבל סומכים על כך שנעשה מאמץ למגר אותם. כשמדובר בפדיקוריסטית, המצב קצת אחר. במשרד הבריאות טוענים שהקוסמטיקאיות, ובתוכן הפדיקוריסטיות, פועלות על פי רישיון משרד התעשייה והמסחר, "ואמורות לבצע את הפעולה בתנאים סניטריים". במשרד התעשייה והמסחר מפנים אותנו בהלוך ושוב למשרד הבריאות.
בינתיים, ועדה שעסקה בתחום הקוסמטיקה כבר פרסמה את המלצותיה לפני כמה חודשים. עד ליישומן ולהסדרת התחום כולו בחוק ממליצים במשרד הבריאות "לדרוש מהקוסמטיקאית שימוש במכשירים חד-פעמיים או כאלה שעברו סטריליזציה". במילים אחרות, האחריות לברר עד כמה הפדיקוריסטית שלכם סטרילית נופלת עליכם.
פרומה צור, מרכזת תחום מניעת זיהומים בבית החולים מאיר, מסבירה שמשטחי העבודה והכלים של הפדיקוריסטית צריכים לעבור חיטוי ברמה גבוהה, המקבילה לזו הנדרשת בבתי חולים, אבל הלקוח לא ממש יודע אם הם אכן חוטאו כראוי.
- יש דרך לצמצם את הסיכון?
צור: "אפשר לבקש מהפדיקוריסטית להראות לכם היכן היא מחטאת את הכלים. עצם הבקשה תלחיץ אותה במקצת ותגרום לה להקפיד יותר בנדון. שימו לב: לא כל תמיסת חיטוי שתראו אכן מחטאת כראוי. רצוי לבקש אישור יצרן שהתמיסה אכן מיועדת לחיטוי ברמה גבוהה (היצרנים מציידים את לקוחותיהם בהתחייבות לכך). בדקו גם אם כלי העבודה שאינם חד-פעמיים (כמו מספריים או מצבט) עשויים מנירוסטה. כלים שאינם מנירוסטה לא יחזיקו מעמד באמצעי החיטוי השונים".
לפני שאתם יוצאים לדרך ברגל קלה, אספנו עוד כמה עצות שיעזרו לנו בבחירה הנכונה: הסתכלו אם הפדיקוריסטית שוטפת את ידיה ומחליפה כפפות. אם אתם משתמשים בקערת השריה, דעו שהניילון העוטף אותה אינו מספק הגנה מלאה. יש לחטאה קודם לכן בכלור ולייבשה.
שימו לב שהפדיקוריסטית מקפידה על החלפת להבים בסכין החיתוך. אם הפדיקוריסטית שלכם נמנעת מלעשות זאת, נוסו על נפשכם. אם אתם יכולים, עדיף שתביאו את "כלי העבודה" מהבית. פצירה, מספריים ואיזמל להסרת יבלות אפשר לרכוש בכל חנות סכינים או בית מרקחת, ודבר אחרון וחשוב: אם אתם סובלים ממחלה כלשהי ספרו על כך לפדיקוריסטית. מטפלת אחראית תימנע מטיפול בחולי סוכרת, המופיליה או איידס, אלא אם עברה הכשרה מיוחדת לכך.