ברלין: רחובות של זיכרון

60 שנה חלפו מאז סיום מלחמת העולם השנייה ועד להצגתה בברלין של האנדרטה המרכזית לזכר יהודי אירופה שנרצחו בשואה. חנוכת אתר ההנצחה הגדול תיערך מחר, וכבר עכשיו זורמים תיירים רבים למקום, לא הרחק משער ברנדנבורג, בלב ליבה של בירת גרמניה. האנדרטה, שבה יופעל מרכז תיעוד להנצחת השואה, צפויה להפוך לאחד ממוקדי התיירות המרכזיים של ברלין.

האנדרטה החדשה עלולה להשכיח את קיומם בברלין של אתרי-הנצחה אחרים לקורבנות השואה - אתרים

קטנים יחסית, מרביתם לא מוכרים, הפזורים ברחבי העיר ומשולבים בנופה, עד שכמעט ואינם ניכרים לעין.

אתרים אלה, בחלקם יצירות אמנות מרשימות ביותר, הופכים את זיכרון השואה לחלק בלתי-נפרד מחיי היומיום של ברלין. לעתים קרובות נופלות אנדרטאות אלו קורבן למעשי חילול מצד ניאו-נאצים או מוסלמים קיצונים, אבל למרות אלמוניותן הן משמשות עד היום מקום עלייה לרגל לגרמנים המקפידים לערוך טקסי זיכרון לקורבנות השואה.

"כבר בשנות ה-60 וה-70 הוקמו בברלין אתרי הנצחה קטנים", מספר דוב גלמור-גייר, מדריך תיירים ישראלי המתגורר בברלין ועורך סיורים מיוחדים המוקדשים לאתרי הנצחה אלה. "אבל אז עוד לא היתה בשלות ציבורית או רצון להנציח את השואה בצורה אמיצה. ההנצחה בוצעה לרוב באופן צנוע, על-ידי אבני הנצחה ולוחות זיכרון קטנים, מוצנעים, מופנמים. עברו שנים, דור וחצי, עד שהברלינאים קיבלו אומץ להקים אנדרטאות גדולות יותר, ציבוריות. זה נעשה על-ידי אנשים שלא היו קשורים ישירות לשואה. ממחצית שנות ה-80 והלאה החלו להופיע ברחבי ברלין המצבות הגדולות".

האנדרטאות האלה, יצירות אמנות של ממש, מזכירות את הפצעים הפתוחים שהותירה אחריה הכחדתה של הקהילה היהודית המקומית, הגדולה והתוססת. הן מרוכזות בעיקר ברובעים בהם גרו יהודים רבים ומהם נשלחו למחנות הריכוז והמוות. הנה סקירה של כמה אנדרטאות כאלו שחשוב לשלב אותן בכל ביקור בברלין, כדי לזכור ולא לשכוח.

קיר המראות בשטגליץ: מול בית-העיריה של רובע שטגליץ, בדרום ברלין, במרכז כיכר הרמן אלרס המשמשת ככיכר-שוק, נמצאת

מצבה עשויה מקיר ברזל מלוטש, הדומה למראה. המתבוננים בקיר צריכים להתאמץ כדי להבחין ב-1,723 שמות של יהודים מתושבי הרובע שנשלחו למחנות. הרשימה הארוכה שנחקקה על "קיר המראות" הוצאה מרשימות המשלוחים של ברלין, והיא כוללת שמות, תאריכי-לידה וכתובות אחרונות של היהודים המגורשים. על הקיר נחקקו גם תמונות של בתי-כנסת, ילדים יהודים מדליקים נרות-חנוכה ותפילת יזכור בעברית. האנדרטה הוקמה ב-1995. 

קרון הרכבת בלווצובשטראסה: אנדרטת ההנצחה המשולבת ברחוב לווצוב מספר 7 ברובע מואביט-טירגארטן הוקמה סמוך למקום שבו שכן בית-הכנסת הליברלי של הרובע. בית הכנסת נהרס חלקית בפרעות "ליל הבדולח". לאחר מכן הקים שם הגסטאפו את המרכז הראשון בברלין לאיסוף יהודים ושילוחם בטרנספורטים למחנות-הריכוז. ממקום זה יצאו 63 משלוחים של יהודי ברלין, מרביתם לאושוויץ. המשלוח האחרון יצא במרץ-אפריל 1945, שבועות ספורים בלבד לפני תום המלחמה, עובדה המעידה על כך שמלאכת ההשמדה נמשכה עד לרגעיו האחרונים של המשטר הנאצי.

יהודי הרובע זומנו לרישום בבניין בית-הכנסת ואולצו להמתין במקום יומיים-שלושה עד שנשלחו לרכבות. המגורשים לנו על רצפת הבניין ההרוס למחצה. כאשר הגיע מועד גירושם, נשלחו ברגל - תחת מבטי שכניהם - עד לתחנת הרכבת פוטליץ

הסמוכה, מרחק של כ-1.5 ק"מ. במשלוחים הראשונים היו כ-1,000 איש, באחרונים רק כמה עשרות. שרידי בית-הכנסת נהרסו לחלוטין לאחר המלחמה.

האנדרטה במקום מורכבת משלושה חלקים: 1. פסל של קרון-רכבת, הניצב על הרחוב. הקרון עמוס בצלליות של אנשים, שתווי גופם ופניהם אינם ניתנים להכרה. "מטען" נוסף של אנשים מועלה בתוך כך לתוך הקרון; 2. ממול לקרון, על חלקת בית-הכנסת ההרוס, ניצב לוח ברונזה עצום, שעליו חוררו תאריכי הטרנספורטים, מספר האנשים שהיו בכל משלוח ויעדם הסופי; 3. בין הלוח לפסל הוטבעו 35 לוחות ועליהם שמות בתי-כנסת בברלין, שנחרבו או נפגעו בליל הבדולח. לוחות אלו נקראו על-ידי יוצרי האנדרטה, שהוקמה ב-1988, "קיר הלהבות".

המדרגות לשומקום בגשר פוטליץ: מתחת לגשר פוטליץ, ברובע העממי וודינג בצפון ברלין, פעלה בשנות ה-30 וה-40 תחנת רכבת לסחורות. מ-1941 החל הגסטפו להשתמש בתחנה להעלאת יהודי ברלין לרכבות ושילוחם למחנות. היום פעילה סמוך לרציפי המוות הללו תחנת רכבת עירונית מהירה. במקום שממנו הורדו היהודים לרכבות הוצב פסל המזכיר מצבת קבר - מגן דוד גדול ומעליו מדרגות שנקטעות. 

רציף 17 בגרינוואלד: בפאתי שכונת-היוקרה גרינוואלד פעלה תחנת רכבת נוספת ששימשה את הגסטפו לשיגור יהודי ברלין למחנות-הריכוז. גם כאן, סמוך לתחנת הרכבת המהירה, הוקמה אנדרטה משולבת לזכרם של היהודים

שנשלחו מכאן למותם. בעלייה לרציף הרכבת מספר 17, ממנו יצאו הטרנספורטים, נבנה קיר, שבו נחקקו דמויות של אנשים, שהולכות ונעלמות, כמו עקבות צעדים הנמחקות עם הזמן. 

ברציף עצמו, משני צידיה של מסילת הרכבת הקטועה, נחקקו כל תאריכי המשלוחים שעזבו את הרציף, מספר המגורשים ויעדו האחרון של כל טרנספורט.

תמרורי הרחוב ברובע הבווארי: שכונת הרובע הבווארי נקראה עד לעליית הנאצים לשלטון "שוויץ היהודיה". התגוררו בה יותר מ-16 אלף יהודים, רובם בעלי-הון ואנשי-רוח. 6,000 מהם נשלחו למחנות המוות. בשל היותם של מרבית יהודי הרובע בעלי מקצועות חופשיים - רופאים, עורכי-דין, מוסיקאים ושחקנים - הם היו בין הראשונים שנפגעו מההגבלות הרבות שהטילו הנאצים על היהודים. 

ברחבי הרובע הבווארי מפוזרים 80 שלטי רחוב, מעין תמרורים, המזכירים את ההגבלות והאיסורים הרבים שחוקקו נגד היהודים. מצדם האחד של התמרורים מופיע איור, לכאורה סתמי ומזמין. מהצד השני מצוטט איסור, הקשור לאיור. לדוגמה: ציפור מחמד מצד אחד - האיסור על יהודים להחזיק חיות-בית מצד שני. או תמרור הרומז למשחק קלאס שבצדו האחר הוראה האוסרת לשחק עם ילדים יהודים. 

בכיכר הראשית ברובע, מול תחנת הרכבת התחתית באיירישר פלאץ, נמצאת מפה ובה הסברים על כל השלטים.

ספסלי בית-הכנסת ברובע קרויצברג: האנדרטה ממוקמת על חורבותיו של בית-כנסת ליברלי מפואר וגדול ברחוב אקסל שפרינגר 50. בית הכנסת, שהיו בו גם אולמות קונצרטים, נפגע תחילה בליל הבדולח ובהמשך מהפצצות בעלות-הברית. לאחר המלחמה

נהרס עד היסוד (היום פועלת כאן קופת-חולים). לא ניתן להבחין באנדרטה במבט ראשון מהרחוב עצמו, יש להיכנס לחצר הפנימית.

על הקיר הסמוך לכניסה, מופיעות תמונות של בית-הכנסת הישן והסברים על האנדרטה, שנבנתה על-ידי האדריכלים הישראלים צבי הקר, מיכאל אולמן ואיל וייצמן. האנדרטה כוללת ספסלי בטון שהוצבו בדיוק במקום שבו עמדו ספסליו המקוריים של בית הכנסת הישן. האתר סגור בסופי-שבוע.  

המצבה לזכר עובדי תעשיית הטקסטיל בהאוספוגטייפלאץ: מאמצע המאה ה-19 החלה לשגשג בברלין תעשיית טקסטיל ואופנה, שטופחה על-ידי יהודים. בתחילת המאה ה-20 ובין שתי מלחמות-העולם נחשבה ברלין למרכז אופנה עולמי, ומשפחות יהודיות ניהלו בתי-אופנה גדולים שזכו להצלחה רבה. מרביתם היו ממוקמים בסביבות כיכר האוספוגטיי. עם עלות הנאצים לשלטון נסגרו המפעלים והחברות הללו נמכרו לארים. הבעלים היהודים חוייבו להגר או נשלחו למחנות.

האנדרטה לזכר עובדי תעשיית הטקסטיל מתחילה, למעשה, כבר בתחנת הרכבת התחתית האוספוגטייפלאץ ברובע מיטה. על מדרגות היציאה מהתחנה חקוקים שמותיהם של בתי-האופנה היהודיים שפעלו באזור וכתובותיהם המדויקות. המדרגות מוליכות לכיכר, שבמרכזה ניצבות שלוש מראות הנשענות זו על זו, שעוצבו כמראות למדידת-בגדים.

החדר העזוב בקופלפלאץ: בלב גן ציבורי קטן בכיכר קופל, ברובע היהודי הישן של ברלין, מוצבים שולחן ושני כיסאות מברונזה. אחד הכיסאות הפוך, שכוב על הרצפה. הפסל הזה מעניק תחושה של חדר שנעזב בפתאומיות ובחופזה על-ידי שוכניו. לצידי

רחבה, המשמשת מסגרת לחדר, מופיע ציטוט של המשוררת נלי זקס, יהודייה ילידת ברלין שעזבה את גרמניה לגלות בשבדיה: "או דירות המוות, שנבנו כמזמינות, עבור בעל-הבית שפעם היה אורח, או אצבעות, הנחות על סף הבית, כסכין בין חיים למוות, או אבני האח, או האצבעות, וגופת ישראל עולה בעשן".

אנדרטה פשוטה אך מרשימה זו נבנתה ביוזמת שלטונות מזרח גרמניה, ב-1988. זקס חלקה את פרס נובל לספרות עם ש"י עגנון.