לכבוד הרב הראשי לישראל, שלמה עמאר

הרב הראשי לישראל, שלמה עמאר

האמת, עד לאחרונה לא ידעתי מי אתה. אינני חושב שאני היחיד: אני מוכן להמר על כך, שלחלק ניכר מתושביה החילונים של ישראל החילונית אין מושג מיהו הרב הראשי ומה פועלו. זה בסדר, הרב הראשי והרבנות הראשית אמורים לספק שירותי דת למי שמעוניין בהם. מי שלא מעוניין - ובכן, הוא לא מעוניין, לא?

מסתבר שלא בדיוק. מתברר שאתה, הרב עמאר, חושב אחרת. מתברר שבאחרונה החלטת להפעיל את סמכותך החוקית, וסירבת להעניק תעודת כשרות למסעדות הפתוחות בשבת בטרמינל 3 בנמל התעופה.

החלטתך זו השלימה מעגל של שלוש החלטות אומללות בנושא הזה: הראשונה - לחייב את זכייני המסעדות בנתב"ג לפעול תחת תעודת כשרות; והשנייה - להזמין אותך אישית לפקח על הביצוע. בשתי ההחלטות האלה, לפחות, אתה לא אשם. אתה האיש שסגר את המעגל.

כידוע לך, הרב עמאר, מאה חכמים לא יוכלו להוציא מהבאר אבן שהשליך לשם טיפש אחד. ומה נעשה עכשיו עם האבן הזו, ששלושה טפשים השליכו אותה? פקולטה שלמה לפיזיקה לא תוכל להועיל. התוצאה האינטליגנטית של כל המהלך הזה היא, כמובן, שדווקא בשבת - אותו יום בשבוע בו לא דורך בנתב"ג אפילו שומר מצוות אחד לרפואה - סגורות כל המסעדות.

הנוסעים - החילונים והגויים - נאלצים להסתפק בכריכים מוכנים הנמכרים בדוכנים. אני לא אומר שזה נורא; פרקטית, אפשר להתמודד עם זה. הנקודה היא שלא צריך. כל העסק היה מיותר. פישלת, הרב עמאר, פשלה ענקית. שלחת ידיים למקום אליו אסור היה לך להתקרב.

כבר שמעתי את הטענה הזולה, זורת החול בעיניים, שבשדות תעופה רבים בעולם רבות מהמסעדות סגורות ביום ראשון, ואם לגויים זה נאה אז ליהודים על אחת כמה וכמה. ובכן, זה המקום להפריך את השטות הזו. אכן, בשדות תעופה רבים בעולם, אפילו בינלאומיים, נשמרת מנוחת יום ראשון בקפדנות. מדוע? בעיקר מפני שמדובר בשדות נידחים בעלי רמת פעילות בינונית ומטה, שביום ראשון לא חולף בהם אפילו כלב מת. שום שדה תעופה ראשי, או סתם חשוב, של מדינה מערבית (ונתב"ג הוא כזה) לא סוגר מסעדות ביום ראשון.

אילו היינו משוחחים פנים אל פנים, ודאי היית אומר לי שאין לך ברירה; שבהיותך רב בישראל, אין לך שום אפשרות אחרת מלבד לאסור כל פעילות בשבת קודש על מסעדות החפצות בתעודת כשרות. היית מסביר שרב ופוסק הלכה אינו יכול לעשות שקר בנפשו ובאמונתו.

מפאת כבוד הקוראים, הרשה לי לבלום את רעמי הצחוק העזים ולנסות לענות לעניין. רב ראשי בישראל, כבוד הרב עמאר, אינו משרה רוחנית. למעשה, כבר מזמן לא ראיתי מישהו שמייחס משמעות מסוג זה למוסד הרבנות הראשית. משרת הרב הראשי לישראל היא משרה פוליטית לכל דבר ועניין, והיא מתמנה לכסאה הרם תוך לחצים והתגוששות פוליטית היאים יותר להיאבקות בוץ בלאס-וגאס. אני לא צריך לפרט, נכון? אתה יודע בדיוק על מה אני מדבר.

בכל אופן, הרב הראשי אינו אמור להיות קומיסר האמונה והרוחניות של מדינת ישראל; הוא אמור, יותר מכל, להלך בין הטיפות עד כמה שאפשר. הוא אמור להצליח לספק שירותים דתיים למעוניינים בכך, מבלי להרגיז יתר על המידה את האוכלוסייה החופשית בישראל - ובעיקר מבלי לחשוף יותר מדי את העיוות שקיים בעצם קיומה של משרה רשמית כזו, של רב ראשי מטעם שלטון חילוני במדינה שאיננה דתית. רבים מקודמיך השכילו להבין שאינם אלא פוליטיקאים ממונים, ושאל להם להתיימר להיות מה שהם לא. אתה, משום מה, שברת את הכלים.

ואם כבר שאלת, הרב עמאר, "מה יכולתי לעשות", הרשה לי לתת לך שלוש דוגמאות למה שיכולת לעשות. הנה הראשונה: יכולת למצוא פטנט. מי כמוך יודע, שמלאכת פסיקת ההלכה היא כולה מלאכה פוליטית של איזון בין אינטרסים, במיוחד כאשר הדבר נוגע בכסף.

זוכר, למשל, את קודמך, הרב בקשי-דורון, שניסה לפסוק הלכה מתקדמת בעניין גידול ירקות בשנת שמיטה? האינטרסים הכלכליים של בכירי משווקי הירקות לציבור הדתי הכריעו אותו, והוא נאלץ לפסוק הלכה אחרת. הרם לו טלפון, ותוכל לשמוע את הסיפור המלא. אולי תבין קצת יותר מהי מלאכת הפסיקה של פקיד ממונה על-ידי פוליטיקאים, כמוך. אין לי ספק שהיית יכול למצוא את הפטנט, את הטריק, שיאפשר למסעדות הכשרות להישאר פתוחות בשבת. לא רצית.

אבל הדוגמא השלישית למה שיכולת לעשות, הרב עמאר, היא החשובה ביותר: יכולת לא לעשות כלום. יכולת לסרב לגעת בתפוח-האדמה הלוהט הזה. יכולת, כאשר הוזמנת לשדה התעופה לסיור כשרות, לסרב להופיע. להגיד משהו כמו "אין לי מה לחפש במקום שכולו חילול שבת". תבונתם של אנשים, כבוד הרב, נמדדת לא רק היכן שהם מופיעים ומה שהם מדברים, אלא גם היכן שהן נעדרים ומתי הם מחרישים. 40 שנה היו מסעדות נתב"ג הכשרות פתוחות גם בשבת. בפשטות, היית צריך לסרב לגעת בנושא הזה.

תרבח ותסעד,

גדי שוורץ