תמ"א 35 – סכנה לסביבה בישראל
בינואר 2005 אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבניה את תוכנית המתאר הארצית, שיש המכנים אותה "תוכנית מתאר אסון". על ההשלכות של התוכנית על הסביבה, המשמעויות ועוד
בישיבתה החודשית בינואר 2005 אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה את תמ"א (תוכנית המתאר הארצית) המשולבת לבנייה, פיתוח ושימור 35, המיועדת לשנת היעד 2020 והחליטה להעבירה לאישור הממשלה. כבר נמצא חומד לצון שהסביר כי ראשי התיבות תמ"א הן, במקרה דנן, קיצור של תוכנית מתאר אסון – לישראל. על כגון זה נאמר: אלמלא היה זה עצוב, זה יכול היה להיות אפילו מבדח.
על מנת להבין היטב את הבעייתיות נקדים סקירה היסטורית כרקע לתוכנית. באוקטובר 1989 נפרצו שערי ברית המועצות לשעבר והחל גל עלייה אדיר. כעבור חודשיים, בדצמבר אותה שנה, הגיעו לשערי הארץ 32,000 עולים שהם למעלה מ-1,000 עולים ליום. בשנה שלאחריה 1990, עלו לישראל 204,000 עולים, בשנת 1991 עלו 175,000 עולים וכך כעבור עשור הגיעו לגבולות הארץ מיליון עולים.
בתנאים אלה לא היה עוד תוקף לתמ"א 6, אף לא לתמ"א 6 א' - תוכניות תפרוסת האוכלוסייה ל-6 ול-8 מיליון נפש (בהתאמה). לפיכך יזמה ממשלת ישראל תוכנית מתאר ארצית (זמנית) לקליטת העלייה תמ"א 31. טווח הזמן של התוכנית הוגבל מראש ל-5 שנים, אלא שלמרבה הצער התוכנית תקפה עד עצם היום הזה - 14 שנים מאז הועלתה על הנייר.
"מה שהיה הוא שיהיה"
תמ"א 31 צילמה את תמונת הפיתוח האורבני של ישראל וקיבעה למעשה את הכלל "מה שהיה הוא שיהיה". פירוש הדבר: מיקוד מאמצי הפיתוח בליבת המדינה התחומה במשולש שקודקודיו הם נתניה בצפון, ירושלים במזרח ואשדוד בדרום. כל מתכנן בר דעת שואל את עצמו: האם לשם כך דרושה תוכנית? אפשר לתת לכוחות השוק לפעול, וממילא תיווצר תוצאה זהה, בעלת כל הסממנים השליליים של התכנסות המדינה למישור החוף הצפוף, לאגדי הערים המחניקים, תוך החנקת המרחבים הכפריים וחיסול החקלאות והשטחים הפתוחים במשולש זה.
כתוצאה מכך הוחמצה הזדמנות פז בלתי חוזרת להפנות משאבי לאום אדירים למחוזות הפריפריה בנגב ובגליל, ולגרום לשינוי ממשי במפה הדמוגרפית של ישראל. מסיבות שדנו בהן כבר בהזדמנויות קודמות, ושלא ממין העניין, שירבבו עורכי התוכנית גם המלצה לסלול את דרך מספר 6 הידועה בשם כביש חוצה ישראל, במקום לפתח לישראל רשת מסילות ברזל חדישה ומהירה. זו לא היתה טעותם הפטאלית היחידה.
באותן השנים נתקעו יתדות הסימון לעיר חרדית חדשה הנקראת בטעות רמת בית שמש, שלמעשה מרוחקת למעלה משלושה ק"מ משכונת קרית שרת שהיתה עד אז השכונה הדרומית של בית שמש החילונית. צפונית מערבית לה, על רכסי הגבעות של השפלה הפנימית, נוסדה באותן השנים העיר מודיעין שיש הסוברים כי מקורה בטעות תכנונית במונחים לאומיים.
המחמירים גורסים שעסקינן במשגה בלתי הפיך ואשר את משאבי הלאום בהיקף של מיליארדי דולרים שהושקעו בהקמתה חובה היה להשקיע בשתי ערים מעורבות זנוחות: לוד ורמלה – אותן ראוי היה לאחד לעיר ראשה בשם רמלוד, תוך פיתוח מרכז עירוני ראוי, ביעור ההריסות והריקנות, קיני הפשע, ההזנחה והעזובה הניבטים לעין מכל עבר.
רמלוד בת 250 אלף תושבים יכולה היתה לשמש כמטרופולין-תווך מושך אוכלוסייה חזקה בין שני המטרופולינים של ישראל: אגד הערים גוש דן במערב, וירושלים במזרח. חיבורן של רמלה ולוד היה מונע, כתוצאת לוואי, "כיבושם" למטרות נדל"ן של אלפי דונם קרקע חקלאית עם מים זמינים משטחי כל יישובי הסביבה: בן שמן, גינתון, גימזו, כפר דניאל, חדיד, זיתן, ניר צבי, אחיסמך ותלמי מנשה. במקום להתכנס כלפי מרכז רמלוד, מתבדרות שתיהן באופן אקסצנטרי כלפי הפריפריה החקלאית, דבר המקשה על הקשר לשכונות, ומטיל על הרשות המקומית הקורסת ממילא, מעמסה תקציבית בלתי אפשרית בצורת אחזקת תשתיות ארוכות ויקרות.
מצב הידרולוגי עלוב
אין צורך להכביר מילים על מצבה ההידרולוגי העלוב של ישראל, ועל היתרון שבהותרת גבעות מודיעין כשטחי החדרה למי הנגר העילי לאוגר מי התהום ירקון תנינים, במקום לבזבזם על עיר-שינה פרברית נאה, אך מיותרת. ואם בכך לא סגי – מחפשת לה מודיעין לאחרונה מפעלים ושירותים שיאיישו את אזורי התעסוקה הריקים, ויעניקו לה ארנונה נדיבה – גם במחיר פירבור נוסף של מוקדי התעסוקה במרחב כולו.
לו היו אלה המשגים היחידים כתוצאה מתמ"א 31, דיינו. לדאבון הלב הדוגמה חוזרת על עצמה באותה המתכונת בדיוק בפתח תקווה, ובראש העין; בכפר סבא, בהוד השרון, בנתניה בחדרה ובעוד עשרות ישובים קטנים כגדולים. שטח השיפוט העירוני של חדרה גדול ב-800 דונם משטח שיפוט תל אביב יפו (55,400 דונם); לכן היא פלשה לעבר פרדסי בית אליעזר במזרח, ושלולית גדור בדרום מערב, במקום למלא את התווך שבין גבעת אולגה למרכז הישן של הישוב.
נתניה משתרעת היום "תודות" לתמ"א 31 לאורך 12 ק"מ, (ראו מדור זה בגיליון 78 על סובב נצרת) ממוסד נעורים בצפון מערב ועד לפרדסי כפר הנוער "הדסים" בדרום מזרח, תוך חיסול אלפי דונם אדמה חולית קלה עם מים זמינים ששימשה לגידול פרדסים, בוטנים, תפוחי אדמה וכיו"ב.
כיום אפשר כבר לקבוע בוודאות כי תמ"א 31 הצליחה לדאבוננו לפרבר את ישראל, לחסל בצורה סיטונית קרקעות חקלאיות ולגרום להתבדרות אקסצנטרית של ישובים עירוניים במקום לחסום מגמה שלילית זו ולכוון התכנסות הערים כלפי המרכז ההיסטורי שלהן תוך שיקומו והעלאת הצפיפויות שלו. חלקים ניכרים מרח' הרצל, רחובה הראשי של נתניה, בנויים קומה אחת, ובעורף בניינים עלובים אלה מצויים עדיין בשנת 2005 אזור מלאכה ישן של המושבה נתניה על מסגריותיו ובתי המלאכה המיושנים והעלובים, ובהמשכו – השוק ושלוחותיו, וזאת בכרך המונה 200,000 תושבים.
בראשית שנות ה-90 של העשור האחרון למאה הקודמת יזם אדר' אדם מזור הקמת מספר צוותי חשיבה שניסו לתת את הדעת על דמות הארץ בשנת היעד 2020. התוצר התכנוני כונה בשם תוכנית אב 2020, שאומצה מאוחר יותר ע"י מנהל התכנון של משרד הפנים, ואף שלא היה לה מעמד סטטוטורי מחייב, היא זכתה ליחס של מסמך מדיניות מנחה. חבל רק שצוותי התכנון לא אוישו גם במתכננים אמיצי לב ופורצי דרך.
בגדולה בהצגות הפומביות של תמ"א 35 במתכונתה הקודמת לפני שנים מספר בפני אולם גדוש מתכננים ואנשי מקצוע, קבל קשות ראש צוות התכנון פרופ' אריה שחר על קיומן של 155 ועדות חקירה לשינוי גבולות ישובים, אך בעיקר על הצורך בהעברת שטחים מישובים חקלאיים, בתחומי מועצות אזוריות – לתחומי ישובים עירוניים סמוכים. אלמלא בחר גם צוות תכנון תמ"א 35 ללכת בדרך הקלה ולהמשיך להאיץ את המגמה הנדל"נית של גלישת הישובים העירוניים אל עבר השטחים החקלאיים, במקום לשים סכר לתופעה ולכוון כל ישוב עירוני להתכנס למרכזו ההיסטורי, בתהליכי שיקום ובינוי מחדש, לא היו המתכננים נזקקים ל"המצאת הדור" של המושג הסתמי והמטעה שכונה על ידם בשם "מרקם".
ישובים פורחים
מי שהכניסו 111 ישובים חקלאיים פורחים למרקמים עירוניים של ערים כנתניה, חדרה, כפר סבא, רעננה, פתח תקווה , הוד השרון, רחובות, וכו' – שלא יתלוננו על חיוניותן או אי חיוניותן של 155 ועדות חקירה לקביעת גבולות. רק כתוצאה מביקורת קטלנית שקמה על תמ"א 35 צמצמו עורכיה את מספר המרקמים מ-8 ל-5, ואת מספר הישובים החקלאיים שבאזורי החיפוש העירוניים מ-111 ל-65. זהו עדיין גזר דין מוות לא רק על החקלאות והחקלאים, אלא גם על איכות הסביבה של הישובים העירוניים העתידים לבלוע אותם, שיאבדו את ריאות הירק המעטות שעוד מסייעות בסינון זיהום האוויר ממקורות התחבורה וממקורות נייחים.
המעיין בחטף בעקרונות התוכנית ימצא בהם את כל עקרונות השימור והפיתוח המושכל המתקרא בשם "בר קיימא". אך המתעמק בפרטי התוכנית יופתע לגלות כי בדרכה ליישום היא פשוט תחסל ותנדל"ן עשרות רבות של ישובים חקלאיים, וזאת רק כדי לעמוד ביעדי גידול אוכלוסייה שאין להם כל אחיזה במציאות, לכל ישוב גדול כקטן.
באיזה נימוק יצדיקו המתכננים חיסול שטחים נרחבים בעמק החולה לטובת העיר יסוד המעלה שתכיל 10,000 תושבים? ומדוע זה צריכה המושבה השקטה, עדיין, כפר יונה להכפיל אוכלוסייתה פי 4 מ-12,500 תושבים ל-52,000 נפש – על חשבון אחרוני פרדסי השרון ועמק חפר, כאשר במרחק אווירי של פחות מ-2.5 ק"מ מצויות שכונותיה של העיר נתניה בת 200,000 נפש כבר כיום ? מה נותר מהגדרותיה המתייפיפות של התוכנית, ה"יונקות" לכאורה מהמושג הערכי ורב המשמעות - בר קיימא ? לדאבוננו מעט מאוד.
הנני מפנה קריאה נמרצת לכל אוהבי הארץ וחובבי ציון החפצים שגם צאצאיהם ימשיכו לפחות להתגורר בפיסת ארץ נחלת אבותינו, ולא ייצאו לרעות בשדות זרים עם ירוק אמיתי: השמיעו אות אזעקה מעל לכל במה מקצועית וציבורית, ובעיקר – הפנו דרישה לממשלה לבל תאשר את תמ"א 35 במתכונתו הנוכחית בטרם יוסר האיום הרובץ על 65 הישובים החקלאיים העתידים להיבלע בתוככי ערינו.
הכותב הוא יועץ סביבתי ומתכנן אורבני, חבר איגוד המתכננים בישראל.
לפנייה לכתב/ת 
