הווידוי של נעמי שמר

משפחתה של נעמי שמר מברכת על הפרסום הבוקר ב"הארץ" של מכתבה לגיל אלדמע, בו התוודתה כי הלחן ל"ירושלים של זהב" אינו מקורי. "אנחנו אוהבים את גיל ומברכים על החלטתו לפרסם את המכתב", מסרו בני המשפחה, "ומן המכתב עולה שזה היה גם רצונה של אמא".

את השיר ניתן לשמוע בלינק הבא (השיר הרביעי)

בני המשפחה העבירו לידי ynet את נוסח המכתב המקורי והנה הוא לפניכם:

12.06.04 

גיל יקירי,

אתה האיש היחידי בעולם – נוסף למשפחתי – שצריך לדעת את האמת על "ירושלים של זהב", והנה האמת:

באמצע שנות השישים, נחמה הנדל, נהגה לבקר אותי בחופשות המולדת שלה. היינו מבלות שעות אחדות יחד, צוחקות, שרות, מבשלות ואוכלות (עשיתי לה קוסקוס ומרק). שום דבר לא נרשם ולא הוקלט (נדמה לי שטרם היה לי אז טייפרקורדר). כנראה שבאחת הפגישות האלה, נחמה שרה לי את שיר הערש הבאסקי הידוע, והוא נכנס לי באוזן אחת, ויצא מהשנייה...

בחורף 67', כשהתלבטתי בכתיבת "ירושלים של זהב" – כנראה שהשיר ההוא זחל אלי בבלי דעת. גם לא ידעתי שיד נעלמה הכתיבה לי שינויים במקור: המעבר למז'ור בתיבה הרביעית, הסקוונצה השלישית במילים "הלא לכל שירייך", והסיום. יוצא שמישהו כאילו הגן עלי וסיפק לי את שמונה התיבות שלי שמקנות לי את הזכויות לגירסה משלי על שיר העם. אבל כל זה נעשה, כאמור, בבלי דעת. רק שנה או שנתיים אחרי המלחמה, שמעתי מחברים שאליהו הכהן מספר בהרצאותיו, על שיר העם הבאסקי, כמקור השפעה ל"ירושלים של זהב". נורא כעסתי, ואפילו מסרתי לאליהו הכהן שיפסיק עם השטויות האלה.

ואז נזכרתי בבעתה, שאכן נחמה שרה לי בשעתו משהו כזה. מרוב פאניקה, הצלחתי להיזכר רק בתיבה הראשונה, ועברו עוד עשרים שנה, עד שאבנר הופשטיין מ"ידיעות אחרונות" הביא לי את המקור. אני חושבת את כל העניין לתאונת עבודה מצערת, עד כדי כך מצערת, שאולי בגלל זה חליתי. הנחמה היחידה בשבילי היא שאני מספרת לעצמי שאולי זאת מנגינה של האנוסים, ושבסך הכל החזרתי עטרה ליושנה.עכשיו אתה גיל יודע את האמת, ואני מרשה לך לפרסם אותה ברבים.

באהבה, נעמי שמר".