יצחק תשובה: הכל בידי שמים
יצחק תשובה לא אוהב כשקוראים לו מיליארדר: נכון, יש לו עסקים חובקי עולם ורק השנה הוסיף להם את מלון פלאזה היוקרתי בשדרה החמישית, אבל אסור לשכוח שהכל בזכות ההשגחה העליונה. איתן עמית בילה איתו ארבעה ימים בניו-יורק, ליטף איתו את עמודי השיש בפלאזה, שמע ממנו למה הוא לא כועס על אף אחד וניסה לברר איתו אחת ולתמיד איך הצליח להפוך מקבלן נתנייתי לטייקון בינלאומי
"תסביר לי אתה", דוחק בי יצחק תשובה, "איך זה שאני, שלא באתי משום מקום - איך זה שדווקא בחלקי נפל לרכוש את המלון הזה, את הפלאזה?"
איך זה?
"הכל משמים. אני מאמין שההשגחה מכוונת את דרכך".
אז הכל עניין של השגחה? שום דבר שאתה עשית?
"אני מאמין בהשגחה, אבל יחד עם זאת אדם צריך להאמין ביכולת שלו לעשות דברים, לעזור לעצמו, להיות אדון לגורלו. הדור הצעיר במדינה צריך להבין שהכל תלוי רק בו".
זה המסר שלך למי שרוצה להצליח בעסקים?
"אנחנו עומדים בפתחו של עידן כלכלי מבטיח, ויש לנו ארץ נהדרת ובנים טובים. הגורל שלהם נמצא בידיים שלהם. מי שיאמין בעצמו ייווכח לדעת שהדברים אינם כל כך מסובכים. הם ברי השגה וניתנים ליישום. סוד ההצלחה הוא בהתמדה, בחריצות, וביכולת לשאוף למטרה. צריך לגלות עקשנות ולא להיכנע לייאוש. צריך לקום בבוקר שעה אחת קודם וללכת לישון שעה מאוחר יותר".
כשיצחק תשובה (57) מדבר על לקום שעה קודם, הוא לא מגזים. כשהוא בישראל הוא קם בשש בבוקר, ובשבע כבר מתייצב במשרד. כשהוא בניו-יורק הוא מתחיל לעבוד כבר בחמש בבוקר, בגלל הטלפונים לישראל: בארץ השעה כבר 12 בצהרים, ואם ירשה לעצמו לישון עוד קצת לא ימצא אף אחד במשרדים. בשנה האחרונה הוסיף לסדר היום העמוס שלו את ההתעסקות האינסופית עם מלון פלאזה בניו-יורק, אותו רכש לפני תשעה חודשים תמורת 675 מיליון דולר, בעסקה שהדהימה את עולם העסקים המקומי והניו-יורקי כאחד. תשובה, מצידו, כבר רגיל להפתיע את הברנז'ה העסקית: מה לא נכתב על הקבלן הנתנייתי לשעבר, שבמהלך מבריק הצליח לחטוף את חברת דלק מתחת אפה של משפחת רקנאטי בתחילת 1998 ולמקם את עצמו בן לילה בשורה הראשונה של אנשי העסקים בישראל. מאז הוא רק הולך ומשגשג, ועל פי הערכות נאמד הונו היום ב-1.5 מיליארד דולר. אגב, הוא עצמו מאוד לא אוהב כשמכנים אותו מיליארדר.
פלאזה, סיפור אהבה
ארבע פגישות ממושכות קיימתי עם יצחק תשובה בניו-יורק, ובשתיים מהן סיירנו יחד בפלאזה, הבייבי החדש שלו. עד שקנה את המלון תשובה מעולם לא ישן בו - ובכל זאת, בחודשים הספורים מאז שקנה אותו הספיק להכיר כל פינה במוסד הניו-יורקי הוותיק, ממש כאילו בנה אותו בעצמו. "תראה את התקרות האלה, תראה איזו אמנות, תראה את הגובה", הוא מתפעל כשאנחנו נכנסים לאולם הנשפים הגדול בפלאזה, אחד משלושה אתרים לשימור אותם התחייב תשובה לא לשנות, "לא בונים ככה היום".
בשלב הבא הוא מתעכב ליד עמוד שיש. "אתה רואה, השיש הזה נראה כאילו הוא עשוי מחתיכה אחת", הוא מתלהב ומלטף את העמוד, "הנה, כאן חיברו אותו, אבל עשו חריטה אמנותית כזו כדי להסוות את החיבור. זה פשוט נפלא".
אנחנו ממשיכים לעבר ה"אוק רום", הבר-מסעדה המפורסם של פלאזה, שם מתעכב תשובה ליד גרם מדרגות מצופה עץ, שמתעקל יחד עם המדרגות בצורה יוצאת דופן. "תראה את הפיתוחים של העץ הזה", הוא ממשיך, "שמע לי, אני במקצוע הזה הרבה שנים. אלה יצירות אמנות".
ייחודו של מלון פלאזה לא גרם לתשובה רק קריאות התפעלות, אלא גם לא מעט כאבי ראש. תוכניותיו להפוך את המלון המיתולוגי לבית דירות קוממו עליו את עובדי המלון, שיצאו להפגנות נגדו וזכו לתמיכתם של לא מעט סלבריטיז ניו-יורקים, שחששו כי היזם הישראלי יפגע באחד המוסדות הוותיקים והמזוהים ביותר עם העיר. שני דברים סייעו לו לצלוח את הסערה בשלום: הראשון הוא העובדה שהחוק עמד לצידו, ועובדי המלון ידעו זאת; השני - התגובות המהירות, הברורות והענייניות של מיקי נפתלי, האיש של תשובה בניו-יורק, לתקשורת האמריקנית.
התוצאה היתה הסכם פשרה: בפלאזה ייבנו 350 חדרי מלון ו-200 דירות למכירה, ושטחי המסחר המתוכננים בפרויקט ישולבו בחלק מהאולמות של פלאזה, שהם שטחים ציבוריים המיועדים לשימור. עוד קובע ההסכם כי עובדים שיפרשו מהמלון יקבלו פיצויים כפולים, וכאלה שיחזרו לעבודה לאחר השיפוצים יקבלו את הפיצויים המגיעים להם על פי חוק. שני הצדדים מיהרו להביע שביעות רצון מההסכם.
ראש עיריית ניו-יורק, מייקל בלומברג - איש עסקים ממולח המנהל את העיר ככלכלן ולא כפוליטיקאי - צידד בתשובה מבלי שהכיר אותו כלל. כשפוליטיקאים ממועצת העיר התכוונו להגיש הצעת חוק עירונית האוסרת על יזמים להפוך יותר מ-20% משטח בתי המלון בעיר לדירות, בלומברג מיהר להגיב על כך בשידור הרדיו השבועי שלו ברשת איי.בי.סי. "החוק הזה לא יחזיק מעמד בבית המשפט יותר משתי שניות", הודיע ראש העיר, "וחוץ מזה, איזה איש עסקים יבוא להשקיע בניו-יורק אם נקבל חוקים כאלה?".
איך הצלחת להשפיע כך על בלומברג?
"הפעם הראשונה בחיי שבה פגשתי את ראש העיר היתה כאשר עמדתי לצידו, שעה שנחתם הסכם הפשרה עם העובדים. עד אז לא ראיתי אותו".
מדוע, אם כך, התגייס לעזרתך?
"הוא לא התגייס לעזרתי. הוא פעל כראש עיר שדואג לאינטרסים של העיר שלו. הוא דאג לכך שזכויות הקניין לא ייפגעו, כדי שיזמים מכל העולם ימשיכו לבוא ולהשקיע בניו-יורק. הוא שמר על האיזון בכך שדאג לזכויות עובדי העיר ופרנסתם, ולכן מצא צורך להשקיע זמן ומאמצים ולהביא את הצדדים לפשרה. הוא ידע שהחוק עומד לצידי, אבל חש שיש גם צורך לדאוג לעובדים".
אתה מרוצה מהפשרה שהושגה?
"כן, בהחלט".
איך הרגשת כש-900 עובדי המלון יצאו נגדך? כשסלבריטאים בעיר הפגינו נגד תוכניתך לשנות את המלון?
"תראה, היתה לי הרגשה נוחה מאוד כלפי העובדים. בשלבים הראשונים של המשא ומתן הם דרשו 200% פיצויים במקום 100%, והסכמתי מייד. עשיתי זאת בלב שלם, כי אני זוכר מנין באתי ואני מבין את העובדים. אחר כך, תחת לחצים זרים שונים, הם חזרו בהם ודרשו שאפטר רק 20% מהם (כ-180 עובדים - א.ע.) ואת האחרים אעסיק במלון החדש שייפתח. הפשרה שהושגה היתה ש-50% מעובדי המלון יפוטרו, והאחרים יועסקו במלון החדש. אני בכנות רוצה שלעובדים יהיה טוב. גם אחרי שהמלון ייפתח אשתדל שיהיה להם טוב".
ב-30 באפריל פינו אחרוני האורחים את המלון ופלאזה סגר את שעריו. יומיים לאחר מכן ערך לי תשובה סיור נוסף במקום. השינוי היה מדהים: בחדרים כבר ערמו לפינוי את הרהיטים, המיטות, המנורות, הטלוויזיות ויתר הפריטים. על הקיר, לצידה של כל דלת, הודבק מספר החדר. "אנחנו מתכוונים לשמור על המספרים, הם יהיו מספרי הדירות החדשות", מסביר לי הבעלים הגאה. בפינות הקומות השונות כבר ניצבו שומרים. תשובה מתכוון לסיים את העבודות במלון תוך 15 חודשים ("השעון החל לתקתק והזמן רץ"), אבל בניו-יורק מעריכים כי מדובר באופטימיות יתר, והעבודות יימשכו קרוב לשנתיים.
איך היית מגדיר את העסקה של רכישת פלאזה? זו העסקה הכי מרגשת שלך?
תשובה מהסס לרגע. "תוריד את המילה 'הכי'. אחת המרגשות".
אתה יכול לשים את האצבע על עסקה מסוימת שביצעת ולהגיד שזו העסקה הטובה ביותר שעשית בחייך?
"איך אפשר לומר דבר כזה? זה כמו שלאמא מסוימת יש עשרה ילדים ואתה שואל אותה איזה ילד הכי מוצלח. אמא יכולה להגיד שילד אחד יותר מוצלח מהשני? היא דואגת לכולם, אוהבת את כולם. ככה אני. האהבה הזו לכל עסקה ועסקה נותנת את החשק וההנאה להמשיך הלאה".
"לא חטפתי את דלק, קניתי אותה"
דרך ארוכה עשה תשובה עד שהגיע לפלאזה. הוא נולד בלוב ועלה עם משפחתו לישראל כשהיה בן חצי שנה, ושנות ילדותו עברו עליו בעוני של ממש. "גדלנו 11 נפשות בחדר: זוג הורים, סבתא ושמונה אחים ואחיות", הוא משחזר, "לא היה אוכל במקרר, אבל הרגשנו עשירים בנשמה. בלוב היו הורי אנשים אמידים וידעו לתת לנו, הילדים, חינוך עשיר. בארץ המצב שלנו היה קשה מאוד, אבל החינוך העשיר נשאר. בגיל 12 יצאתי לעבוד בחקלאות כדי לסייע בפרנסת הבית, ולמדתי בערבים".
את דרכו בעסקים החל עם שיחרורו מהצבא. "התחלתי לבצע עבודות עבור מחלקת בינוי והנדסה של משרד הביטחון בתל-השומר, בהתחלה עבודות של שיפוצים ואחר-כך עבודות בינוי. משם הגעתי לעבודות בסיני, בקו בר-לב. כך התחלתי. אחרי שנה וחצי כבר היו לי הרבה מאוד עובדים".
בן כמה היית אז?
"בן 22".
למרות השנים הרבות שעברו וההון העצום שצבר מאז, תשובה מקפיד עדיין לשדר צניעות של מי שגדל בבית שהפרוטה אינה מצויה בו, ונזהר מאוד מגינוני שררה. הדבר ניכר בכל תנועה שלו בעיר הגדולה. בדרכו למשרד הוא לוחץ יד לכל עובד, מקדים לשאול לשלומם, מקפיד על "בבקשה" ו"תודה" בקול רך. כשאנחנו יוצאים מהמלון הוא שולף מכיסו שטר של 50 דולר ומבקש מהשוער לפרוט אותו. כשהוא מקבל את הכסף, הוא נותן 10 דולר לשוער ו-10 דולר לעובד החנייה שמביא לו את מכוניתו.
"החיים בניו-יורק יקרים", אני סונט בו. "ידידי, אני לא הולך עם כסף", הוא מסביר, "אני צריך 100 דולר ליום באמריקה ו-200 שקל בארץ, כדי שיהיה לי לתת טיפים לאנשים. הסיפוק הכי גדול שלי זה לתת. נתינה היא הברכה הגדולה ביותר, ואני מתפלל שתמיד יהיה לי לתת. מזה אני שואב את כוחי".
למרות התנועה הקשה בניו-יורק, הוא תמיד נוהג בעצמו ברכב ("מעולם לא היה לי נהג. גם בישראל אין לי נהג"). לכל אחת מארבע הפגישות שלנו הקדים בחמש דקות. "אני בא בזמן, למרות שאין לי שעון", התגאה בפני והרים את שרוול המקטורן, "אתה רואה? אני הולך בלי שעון".
מעולם לא היה לך שעון?
"לא. כשהגעתי לגיל בר-מצווה למשפחה שלי לא היה כסף לקנות לי שעון. אמרתי להורים: 'לא נורא, אני לא צריך שעון'. מאז אני הולך בלי שעון, אבל אני מדייק לכל פגישה".
זה משקע ישן של מחאה חברתית? כעס?
"לא מחאה ולא כעס, זה עניין של הרגל. פשוט התרגלתי ללכת בלי שעון. בסיפור הזה יש גם מסר למי שידו אינה משגת: אין טעם להנציח את המצוקה, צריך ללמוד לחיות אתה, להתמודד אתה ולנצח אותה. אני לא כועס על איש".
לא כועס? הרי המימסד העסקי בישראל לא תמיד קיבל אותך. כשחטפת לרקנאטים את דלק ראו בך נטע זר. אין בליבך על איש?
"ראשית, לא חטפתי את דלק, קניתי אותה. שנית, אף פעם לא היתה לי טענה וחצי טענה. אף פעם לא הרגשתי בן חורג או דחוי. אני לא חושב שהייתי עוף מוזר בקהילייה העסקית. התייחסו אלי אז כאל שחקן חדש בזירה, עם כל המשתמע מכך. כשבאתי אז לאליעזר פישמן ואמרתי לו שאני רוצה לקנות את מניות דלק שבידיו, הוא ענה לי מייד שהוא מוכן למכור לי את המניות. אפילו אמר לי 'תשלם לי כשיהיה לך'. קניתי ושילמתי במקום. לא הרגשתי דחוי. מעולם לא הרגשתי שאני צריך לקבל משהו ממישהו, תמיד הרגשתי שאני צריך לתת".
לא קל לחלץ מתשובה דברי ביקורת. הוא נזהר מאוד בתשובותיו, חושש לפגוע, לדבריו. התאכזבת מאנשים במגזר העסקי?, אני מנסה. "להתאכזב אפשר רק פעם אחת", הוא משיב בדיפלומטיות, "אתה לא יכול להתאכזב פעמיים מאותו אדם. גם על עסקיו והיקפם אינו מוכן להרחיב את הדיבור. יש לו פרויקטים גדולים במונטריאול, טורונטו, ניו-יורק ופלורידה, אבל כל ניסיון לקבל פירוט נכשל. בשביל מה זה טוב, בשביל לעורר קנאה?", הוא מחייך.
אתה יכול לגלות מה הסוד הגדול של איש עסקים מצליח?
"היכולת לבחור ולמנות מנהלים טובים. הון אנושי הוא מילת המפתח. הדרישות שלי מאנשי פשוטות: תהיו ישרים, מקצוענים ועקשנים - ותדבקו במטרה. ידע זה כוח. הלוואי ואני יכולתי ללמוד בילדותי. לצערי, מצבה של משפחתי לא איפשר לי זאת. הפעולות שלי עם מכללת נתניה (תשובה הוא מבולטי התורמים של המכללה - א.ע.) הן תולדה של אותם ימים בהם רציתי ללמוד ולא יכולתי".
למה אתה לא מכהן כדירקטור באף חברה ציבורית שבבעלותך?
"אני לא נושא תפקיד בשום דירקטוריון כי נושא משרה ציבורית חייב להקדיש את מיטב זמנו ומרצו לחברה. לי אין זמן פנוי ואני לא יכול להקדיש את כולי לתפקיד. אני רוצה להיות הגון עם בעלי המניות, ולכן אינני מכהן בשום דירקטוריון".
גם את בני משפחתו מנסה תשובה להרחיק ככל האפשר מדפי העיתונות. הוא אב לארבע בנות ובן ("הוא בא אחרון"), וסב ל-12 נכדים. לפני שבועיים חשף "ידיעות אחרונות" כי אחת מבנותיו, אם לשלושה ילדים המצפה לתינוק רביעי, מתגוררת בגוש קטיף. תשובה לא אהב את הפרסום הזה. "עשיתם לה כותרת ענקית רק בגלל שהיא הבת של תשובה", התלונן.
להפוך את הנגב לירוק
תשובה נולד ב-7 ביולי 1948, השנה בה נוסדה מדינת ישראל - ובהתאם לכך יש לו חזון ציוני מפותח במיוחד, שמשתלב היטב עם התפתחות עסקיו בתחומי הדלק, האנרגיה והמים. "אפשר להפוך את ישראל למדינה חסרת תלות", הוא מסביר, "לאפשר לה לפעול על אנרגיה שכולה כחול-לבן. אין גם צורך לייבא מים. ניתן להשקות את המדינה, את השדות שלנו ואת החקלאות שלנו, במים מקומיים, מותפלים, באיכות טובה מאוד".
זה החזון החדש שלך?
"אני לא אוהב את המילה חזון. זו מילה גדולה, מפוצצת. אבל אתה בהחלט יכול לומר שזו השאיפה שלי. שאיפה להפוך את הנגב לירוק".
יש לנו מספיק דלק ומים כחול-לבן כדי לעשות זאת?
הבן של
אלעד תשובה
ידיעות אחרונות
לבנו של יצחק תשובה, אלעד שרון, אין אמנם תפקיד רשמי בחברה של אביו אבל הוא מאד מעורב ומקורבים למשפחה אומרים כי תשובה האב נותן לו גיבוי מלא
תשובה אינו מיתמם. הוא יודע היטב שהפיכתה של ישראל ל"חסרת תלות" בנושאי אנרגיה ומים תגדיל את עסקיו ואת רווחי החברות שבשליטתו, אבל כבר היום, הוא טוען, חוסכות תגליות הגז שלו למדינת ישראל מאות מיליוני דולרים. כשאני מבקש הסבר, תשובה מפנה אותי ("אני לא רוצה לזרוק מספרים סתם כך") לגדעון תדמור, יו"ר חברת דלק-אנרגיה.
"כבר היום הגז שלנו חוסך לתחנת החשמל הגדולה באשדוד 15 מיליון דולר בחודש, לעומת שימוש במקורות אנרגיה אחרים כמו מזוט או סולר", מסביר לי תדמור, "ואני מדבר על תחנה אחת בלבד, זו שבאשדוד. על-פי צפי צריכת הגז יוכל המשק הישראלי, בעיקר תחנת החשמל באשדוד, לחסוך עד שנת 2010 סכום של 1.6 מיליארד דולר. מדובר בחישוב שמרני של 25 דולר לחבית. אם מחיר החבית יהיה גבוה יותר, החיסכון למדינה עוד יגדל. בנוסף, על גז ישראלי שנמכר מקבלת המדינה מסים ותמלוגים: עד שנת 2010 ייכנסו לקופת המדינה עוד מיליארד דולר מתמלוגים אלה".
דלק-אנרגיה ביצעה עד כה 10 קידוחים: שמונה באזורים בהם התגלה גז ושני קידוחים שהתגלו "יבשים". בתגליות "נועה" (שני קידוחים) ו"מרי" נמצא גז באיכות גבוהה במיוחד.
זה מגע הזהב שלך?
תשובה: "אין דבר כזה, מגע זהב. אני איש מאמין, מאמין שהכל בא מלמעלה. נערכו בארץ עשרות רבות של קידוחים. מה, אני כזה גאון שבאתי ובכמה קידוחים מצאתי גז?".
זה בדיוק מה שקרה.
"נכון. ואני מאמין שהכל משמיים".
האם הוא ירוויח מהפלאזה?
ב-14 באוגוסט 2004 נפלה על ניו-יורק פצצה כלכלית. עיתוני העיר ידעו לספר כי מלון היוקרה פלאזה, מהסמלים היותר מוכרים של העיר ניו-יורק, נמכר לחברת אלעד הישראלית תמורת 675 מיליון דולר. המוכרים היו הנסיך הסעודי אל ואליד בין טלאל וטייקון המלונות הסינגפורי קווק לנג בנג, שהחזיקו במלון בחלקים שווים לאחר שרכשו אותו ב-95' מדונלד טראמפ תמורת 325 מיליון דולר.
המלון היוקרתי, שהוקם ב-1907 בעלות של 12 מיליון דולר, ממוקם בפינת השדרה החמישית ורחוב 59 בניו-יורק. לא פחות מ-40 סרטי קולנוע צולמו בו, בהם "גטסבי הגדול" ו"כך היינו". רשימת אורחיו כוללת מלכים, רוזנים, ראשי מדינות, כוכבי קולנוע ואינספור סלבריטאים.
חשאיות המכירה הפתיעה את ניו-יורק. אפילו טראמפ, שכל עסקה בעיר מגיעה לפיתחו, הודה שלא ידע דבר עליה.
איך הצלחתם לשמור על חשאיות העסקה הזו?
מיקי נפתלי, מנהל עסקי הבנייה שלו בניו-יורק, מספר כי תשובה רצה בכלל לרכוש מלון אחר, את "מייפלאואר", הנמצא מרחק מאות מטרים מפלאזה, בפינת שדרות ברודווי ורחוב 61.
מייפלאואר נחשב לאחד הנכסים הטובים של ניו-יורק, כי בצמוד אליו עומד מגרש ריק גדול, במיקום מצוין. "עשינו שגיאה, פטפטנו יותר מדי ואיבדנו את העסקה הזו", מודה נפתלי, "במהלך המשא ומתן על מייפלאואר עברנו ליד פלאזה, ואז הרמנו טלפון לקושמן-בייקפילד, מהברוקרים הידועים בעיר, ושאלנו אותם אם יוכלו ליצור עבורנו קשר עם הבעלים של המלון. פלאזה לא היה בכלל בשוק, זו היתה יוזמה של יצחק ושלי. משום כך יכולנו לשמור על חשאיות.
התהליך החל. נקבעה פגישה ראשונה עם מנהל עסקיו של הסינגפורי קווק, מעשירי המזרח הרחוק, כדי שיוכל לתהות על קנקנם של הקונים. "אחרי הפגישה הזו עבר קצת זמן ולא שמענו דבר. הפעלנו לחץ וקיבלנו הזמנה להגיע בתוך יומיים לפגישה עם הסינגפורי", מספר נפתלי, "בפגישה הזו הושג סיכום דברים. קיבלנו בלעדיות ל-30 יום, שנדרשו להשלמת החוזה".
לא בדקתם את המצב הכספי של המלון?
"לא היה בכך צורך. לא קנינו חברה, קנינו נדל"ן, נכס. ידענו בדיוק כמה הוא שווה".
במהלך 30 הימים הבאים נערך מו"מ ארוך על התנאים וסעיפי החוזה. "נסענו ללונדון, לפגישה נוספת עם קווק, כדי לסגור את הפרטים האחרונים של העסקה. אם זה היה תלוי בנו, לא היינו מפרסמים את זה, אבל קווק החזיק את מניותיו במלון באמצעות חברה ציבורית, וזו נאלצה לפרסם בלונדון את ההודעה על מכירת המלון", מספר נפתלי.
לא שילמתם מחיר מופקע?
תשובה לא מוכן להיכנס לחישובי הכדאיות של הרכישה. "אני מאמין שאצא מן העסקה הזו עם רווח", הוא אומר בקצרה. הציניקנים בניו-יורק, לעומתו, טוענים כי תשובה ירוויח מהעסקה רק אם יקדח בקרקעית המלון וימצא בו נפט. העיתון "ניו יורק טיימס" אף חישב ומצא כי תשובה שילם את המחיר הגבוה ביותר ששולם מאז ומעולם לחדר מלון בניו-יורק: למלון 808 חדרים, והסכום ששולם משקף מחיר של 840 אלף דולר לחדר.
אלא שהנתונים האלה עלולים להטעות. בדיקה של מחירי נדל"ן שנרשמו בשנתיים האחרונות באזור המלון מלמדת כי דירות היוקרה באזור נמכרו במחיר של כ-30 אלף דולר למ"ר. תשובה ישקיע במלון כמיליארד דולר (675 מיליון עלות הרכישה ועוד כ-300 מיליון בשיפוץ), ועל-פי הסכם הפשרה יוכל למכור 200 דירות יוקרה גדולות, שישתרעו על פני 50 אלף מ"ר - כמחצית משטח המלון. הביקוש לדירות צפוי להיות גדול, בזכות המיקום והנוף המיוחד (כולן יפנו לעבר סנטרל פארק). על-פי פרסומים יש כבר רשימה לא מבוטלת של סלבריטאים שמעוניינים לקנות דירה בפלאזה.
גם אם ישיג מחיר של 25,000 דולר בלבד למ"ר, עדיין תכניס המכירה כ-1.25 מיליארד דולר, מה שיכסה לתשובה את הוצאות הרכישה, השיפוץ, הריביות ועלויות השיווק - ועדיין תיוותר בידו המחצית השנייה של הבניין, זו שתהפוך ל-350 חדרי מלון פאר, וכל השטחים המסחריים בקומות הראשונות. בינתיים, הניח תשובה על שולחנו תעודה עם כותרת משבועון אמריקני העוסק בנדל"ן ושוק ההון, בה נכתב "עסקת השנה - רכישת מלון פלאזה".
לפנייה לכתב/ת 
מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו-יורק. צידד בתשובה
צילום: CNN
2 עובדי פלאזה בישראל, במסגרת מחאת העובדים
צילום: עמית שאבי
מומלצים
