איפה הם היום: ניל וולק

בקיץ 1969 הוכרע הלוטרי של דראפט ה-NBA בהטלת מטבע, שזיכתה את מילווקי באקס בבחירה הראשונה, לפני פיניקס סאנס. הבאקס ניצלו את מזלם הטוב ובחרו את קארים עבדול-ג'אבאר, שאף הוביל אותם לאליפות ב-1971 . מיד אחר כך, נאלצו הסאנס להסתפק בסנטר היהודי מפלורידה, ניל וולק. עשר שנים לאחר מכן, כשברזומה שלו 12.6 נקודות ו-7.7 ריבאונדים למשחק בקריירה, נדד השחקן לישראל והצטרף להפועל רמת גן - אז קבוצת צמרת מאיימת, אפילו מבחינת מכבי תל אביב.

למרות הנוכחות של וולק מתחת לסלים, הקליעה מבחוץ של סטיב קפלן ואור גורן וניהול המשחק הנבון של הרכז אביגדור מוסקוביץ', הפועל רמת גן לא הצליחה לגבור על הצהובים. שלוש שנים לאחר הגעתו לישראל, עזב וולק את הארץ ולא שב אליה עוד. "יום אחד קיבלתי צו מתל השומר ובו נדרשתי להתגייס לצה"ל", נזכר וולק בשיחה עם ynet, "נבהלתי - גם כך לא אהבתי את האווירה המפחידה בישראל ואת הפיגועים. פשוט לקחתי את כל מה שהיה לי וחזרתי לארצות הברית".

סיפור חייו של וולק קיבל תפנית טראגית בשנת 1988, לאחר שהתגלה כי הוא סובל מגידול שפיר בעמוד השדרה שלו, אשר גרם לו לשיתוק תמידי בפלג גופו התחתון. מאז וולק לא הלך שוב, אבל זה לא מנע ממנו להמשיך ולשחק כדורסל, כשהוא ישוב בכסא גלגלים. חמש שנים העביר וולק בפעילות בליגת הכדורסל לנכים בארצות הברית, במהלכן אף הוזמן לבית הלבן כדמות הבולטת בספורט הנכים במדינה.

גם בימים אלה נשאר וולק קרוב לכדורסל ועוסק בפעילות קהילתית מטעם הסאנס. הקשר הישראלי לעומת זאת, הלך והתרחק. למרות זאת הזכרונות נשארו בהירים למדי, אם כי לא תמיד חיוביים - אחד מהם מצמרר אותו במיוחד עד היום. "אני זוכר שבהפסקת אחד ממשחקי סדרת הגמר מול מכבי, נערך משחק ראווה של קבוצות כדורסל נכים. זה גרם לי לזעזוע בזמנו והתקשתי לתפקד במחצית השנייה וכך הפסדנו את האליפות. כמה שנים אחר כך, השתנו חיי ואני הייתי זה שמשחק כדורסל על כסא גלגלים".

"בסך הכל די נהניתי בישראל. אהבתי את מזג האוויר, את חוף הים, את הנשים היפהפיות ואת גולדה מאיר, אבל אני מודה שבשלב מסויים נמאס לי מהמלחמות, מהמתח ומהאנשים שכל הזמן מתווכחים", נזכר וולק ומספר כי הוא עדיין נותר מעודכן בנעשה במזרח התיכון. "הפלסטינים רוצים לזרוק את הישראלים לים התיכון. תמיד יהיו שם כאלו שייתנגדו להשגת הסדר. אין לי בעיה שיקבלו את השטחים, בסך הכל אני 'שלום עכשיווניק'", הוא מתלוצץ.

וולק (משמאל). על רקע הר הבית. "שלום עכשיווניק" (צילום באדיבות וולק)

לצד הזכרונות הלא כל כך נעימים מחיי היום-יום בישראל, וולק גם לא ממש זוכר לטובה את הכדורסל הישראלי וגם לא מתרשם מהזכייה האחרונה של מכבי תל אביב ביורוליג. "כמה אמריקנים משחקים עכשיו במכבי. זאת תמיד היתה אותה שיטה במכבי - הם היו מאזרחים את השחקנים הזרים שלהם, כמו אולסי פרי וארל וויליאמס. בגלל זה אף אחד לא הצליח לנצח אותם. אפשר להבין אותם. אי אפשר להגיד שהישראלים היו שחקנים טובים במיוחד. לנו ברמת גן, היה אותי ואת צ'ארלי דייויס, סטיב קפלן, סטיב שלכטר, אור גורן, אביגדור מוסקוביץ', יהודה לוי ועוד כמה קיבוצניקים וחיילים".

וולק עוד זוכר לטובה את שלכטר, מוסקוביץ' ויהודה לוי כ"אנשים נחמדים". דווקא לכוכב הגדול של הקבוצה, סטיב קפלן, נראה כי וולק נוטר טינה - גם היום 25 שנה אחרי. "אני זוכר שכשהגעתי לקבוצה, קפלן בא אלי ואמר: 'אתה יודע מי מלך הסלים של הליגה שלוש שנים ברציפות?'" מספר וולק, "זה לא עשה עלי רושם. 'אז מה?' שאלתי אותו. 'אני שיחקתי מול קארים, ווילט צ'מברליין ו-וויליס ריד'. אז נכון שהוא היה קלע לא רע, אבל קצת סיסי לטעמי".

למרות שוולק עומד על כך כי לא הגיע לחיכוך דרמטי עם קפלן, הוא מודה כי לא הסתדר איתו. "היחסים ביננו פשוט לא הלכו חלק. זה גם תמיד נראה לי מגוחך איך שהוא מסרק את השיער שלו מצד לצד כדי לכסות את הקרחת. גם עוזר המאמן שלנו דאג, בחור קטן כזה, נהג לסרק את השיער שלו - אבל בכיוון מאחורה קדימה. בכל מקרה, קפלן היה שחצן. את שלכטר לעומת זאת אהבתי, וגם את אשתו בינה. הוא היה בחור מצחיק והוא לפחות ניסה להתאמץ".

היום כאמור, וולק עובד עבור הפיניקס סאנס - מהקבוצות המצליחות ביותר העונה ב-NBA. "אני נהנה מאוד ולדעתי הסאנס יכולים לזכות באליפות השנה. סטיב נאש זכה בצדק בתואר ה-MVP, אמארה סטודמאייר הוא פריק ומייק ד'נאטוני הוא מאמן מצוין ששיחקתי נגדו במהלך העונה היחידה שלי באיטליה, לפני שהגעתי לישראל", אומר וולק ומבקש למסור ד"ש לחברים בארץ.

"ומה למסור לקפלן?", אני שואל אותו. "אתה תגיד לקפלן שאני מחזיק בשיא של הסאנס במשחקי דאבל-דאבל לעונה. יותר מצ'ארלס בארקלי, יותר מקווין ג'ונסון, יותר משון מאריון. יותר מכולם - זה הרבה יותר מכל מה שהוא עשה בקריירה שלו".