להיות שמן: זה מתחיל בראש - 10 דפוסי חשיבה שמנים

כל הכבוד, התחלתם דיאטה (שוב), ואתם מוכנים לסבול ולהתענות לזמן מוגבל. אבל הבעיה היא פחות במהלך הדיאטה או בהצלחה לרדת במשקל למשך תקופה קצרה ויותר בצורת החשיבה שלא משתנה ו'חוזרת לסורה' אחרי הצלחת הדיאטה. המסקנה: השינוי צריך להתחיל בראש, במחשבה ובתודעה. בלי זה, הראש יישאר שמן גם בגוף רזה, ואז השמן יתפרץ החוצה.

שינוי הרגלי האכילה הוא רק סממן חיצוני לשינוי גישה שאמור להתרחש במהלך דיאטת הרזיה. הבעיה היא שרוב האנשים שמחליטים להתחיל דיאטה לא עושים גם שינוי חשיבתי. העובדה שלא כל האנשים מצליחים בדיאטה מדברת בעד עצמה. אם אופן החשיבה על אוכל לא משתנה אחרי שמצליחים לרזות, קשה לשמור על המשקל לאורך זמן ומשמינים בחזרה.

גם אנשים שהצליחו לשמור על משקל נמוך אחרי דיאטה מדווחים פעמים רבות שבצורת החשיבה הם עדיין שמנים – מרבים לחשוב על אוכל, מפנטזים על פסטה ועל שוקולד וגם מציצים למנה שהגישו לאחרים ומשווים את הגודל.

מהם דפוסי החשיבה העיקריים שמאפיינים את ה'ראש השמן'? איך לעזור ל'ראש השמן' שכלוא בגוף של הרזה (אחרי דיאטה מוצלחת) לא לקלקל ולשמור על ההישג? הנה 10 דפוסי חשיבה עיקריים; נסו לזהות את עצמכם בין השורות ולהיות מודעים לקול הפנימי שמונע מכם לשמור על המשקל הרצוי לאורך זמן.

1. קודם אוכלים ורק אחר כך חושבים – ומתעצבנים. האוכל מהווה פיתוי עז, והדחף לשלוח יד לצלחת העוגיות או הפיצוחים לא נשלט. רק בסיום האכילה אתם שמים לב מה הכנסתם לפה וכועסים על עצמכם על האכילה הלא מבוקרת. אתם מודעים לאכילה נכונה ולמה שעלול לקלקל לכם את הדיאטה, אבל כשהאוכל נמצא מולכם אתם קודם כל אוכלים, ורק אז כועסים על עצמכם. כי הרי לא באמת הייתם רעבים. הכעס העצמי הזה הוא אחד הגורמים העיקריים לתחושת תסכול ולהמשך אכילה; אתם כועסים על עצמכם – ומתנחמים בעוד אוכל.

2. אוכלים לא מתוך רעב. אתם כבר לא זוכרים מתי אכלתם לאחרונה בשל תחושת רעב. אתם מתחילים לאכול כי השעון מראה את השעה שבה צריך לאכול, כי יש סביבכם אוכל, או כי מישהו לידכם אוכל. עצם הראייה, ההרחה או הטעימה של מזון גורם לכם להתחיל לאכול. אתם לא זוכרים מתי באמת חשתם רעב, והאמת היא שאתם גם לא כל כך יודעים לזהות את רגש הרעב הפיזיולוגי, כי הרעב הפסיכולוגי נמצא בתוככם כל הזמן.

3. לא מפסיקים בגלל שובע. כיוון שלא התחלתם לאכול בשל רעב, גם לא תפסיקו לאכול כשתרגישו שובע. אתם אלופים בהרחבת שרירי הקיבה למימדים גדולים, ולכן לא תזהו תחושת שובע. רבים מכם מדווחים על תחושה כזו רק כשאתם מגיעים לנקודת התפוצצות שמקשה על הנשימה ומצריכה פתיחת כפתור במכנסיים. אתם לא מסוגלים לווסת את כמויות האוכל, ומראש לא אוכלים כדי לשבוע. אם יש עדיין אוכל בצלחת או במזנון לידכם, אתם חייבים להמשיך ולאכול.

השובע לא מהווה מדד להפסקת אכילה, וגם אחרי דיאטה מסודרת תדווחו שהפסקתם לאכול כי זו הכמות שאתם יודעים שמתאימה עבורכם, ולא בגלל שהגעתם לנקודת השובע. ברוב המקרים אתם פשוט מגדירים לעצמכם את נקודת השובע רק אחרי תחושת מחנק והתפוצצות. כבר מזמן הפסקתם להקשיב לגוף. 

4. אכילה לפי מצבי רוח. אתם אוכלים בתגובה לרגשות: אם הצלחתם – אתם חוגגים בארוחה טובה. אם אתם כועסים – אתם יורדים על שוקולד ועל עוגות. אם משעמם לכם – אתם אוכלים כדי להעסיק את עצמכם. אם אתם עצובים – אתם מתנחמים עם מתוקים. אם אתם בלחץ – אתם חייבים משהו בפה כדי להירגע. כלומר, הרגש גורם לכם לאכול. סוג המאכלים אולי משתנה קצת לפי סוג הרגש, אבל השורה התחתונה היא שכמעט כל רגש שולח אתכם למקרר או למזווה.

5. לא שוכחים לאכול. אתם מתעצבנים כשאנשים 'רזים' סביבכם מדווחים: "היום שכחתי לאכול, כי הייתי עסוק נורא". אתם לא מבינים איך אפשר לשכוח לאכול, כי הרי האוכל הוא אחת ההנאות הבסיסיות בסדר היום שלכם. גם אם הצלחתם לרזות ולשמור לאורך זמן על תפריט דיאטה, תזכרו תמיד לאכול את האוכל ה'מותר', כי עדיין זמני הארוחות במהלך היום נותנים לכם תחושת ביטחון וזמן לרגיעה. ה'ראש השמן' לעולם לא ישכח לאכול, ותמיד תהיו מצוידים בנשנושים לכל מקרה שלא יבוא – ירקות ופירות אחרי דיאטה, או דברי מתיקה במקרה של אכילה ללא הגבלה.

6. חושבים כל היום על אוכל ומתכננים את הארוחה הבאה. אתם קמים בבוקר וכבר מתכננים מה תאכלו בארוחת הצהריים והערב. ה'ראש השמן' עסוק כל הזמן בהכנת תפריטים יצירתיים לארוחה הבאה, ואפילו ליום המחרת. לקראת יציאות לחופשה בבית מלון אתם עסוקים ימים מראש בתכנונים מה תאכלו בכל ארוחה, ולכן אתם מפחדים כל כך מאכילה במקומות שהשפע בהם רב. רק המחשבה על הארוחה הבאה במקומות כאלה גורמת לכם לעליית אדרנלין ולתחושה של איבוד שליטה.

7. כל הזמן משווים צלחות. אחת המחשבות שנשארות ב'ראש השמן', גם אחרי שנים של שמירה על משקל תקין, היא הבדיקה האם אחרים קיבלו יותר אוכל. ההשוואה נפוצה במסעדות, בארוחות במזנוני הגשה על ידי צוות המקום או בעת קבלת ארוחות במגשיות אישיות. כשאתם מקבלים כמות מוגדרת של מזון ואתם לא בוחרים בעצמכם, אתם בודקים מיד האם 'קופחתם'; האם מישהו אחר קיבל מנת בשר גדולה יותר או קינוח טעים יותר.

אתם נמצאים כל הזמן במצב של בדיקות והשוואות. אתם אף תדרשו להשוות כמויות אם תרגישו שקיבלתם מעט מדי או מנה פחות טובה. זה עניין של עיקרון ופחות עניין של רעב. אצלכם האוכל הוא תמיד ברמה האישית, ואתם צריכים להרגיש שקיבלתם את המנה הגדולה, או לפחות כמו האנשים לידכם.

8. נעלבים אישית אם אין אוכל שהם אוהבים. מכיוון שהאוכל אצלכם תמיד ברמה אישית, אם תגיעו לארוחה חגיגית, למסיבה עם מזנון עשיר או אפילו לארוחה משפחתית ולא תמצאו אוכל שאתם אוהבים – תיעלבו, תרגישו תסכול ותתעצבנו. אתם מודעים לכך שבפועל אין בסיס לתחושת התסכול, אבל אתם לא יכולים שלא להרגיש שלא חשבו עליכם או שניסו לפגוע בכם אישית. מכיוון שהאוכל תמיד קשור לרגשות, מחסור בו יגרום להעלאת הרגשות השליליים.

9. הצלחת היא רק המלצה. אתם לוקחים צלחת מלאה בכל טוב, אבל ממשיכים לאכול מהצלחות המרכזיות. עבורכם הצלחת היא רק מחסן מזון לאחר כך, אחרי שהאוכל בקערות המרכזיות ייגמר. כל עוד יש אוכל על השולחן, תמשיכו לאכול מהמגשים המרכזיים, ורק אז תעברו לצלחת שאספתם בתחילת הארוחה. אתם חייבים להרגיש שלא פיספסתם אף מאכל. יש בכם דחף לאכול כמה שיותר לפני שהאחרים יגמרו לכם את האוכל. עד שתרגישו שאכלתם מהכל לא תפסיקו.

10. לא מתייחסים לשתייה כמקור לקלוריות. גם אחרי דיאטות רבות שבהן הבנתם שהשתייה מהווה מקור קלורי זהה לפרוסת לחם ואף יותר, לא תשימו לב לקלוריות שאתם צורכים ממיצים מתוקים, ממשקאות מוגזים ומאלכוהול. בצורת החשיבה שלכם המשקה עדיין נשאר חסר קלוריות, והספונטניות שבשתיית משקה מתוק מפריעה לכם לשים לב לעומס הקלורי שמתלווה לתענוג. בכוס מיץ פרי טרי יש 120-180 קלוריות, אבל תקפידו להימנע מלחם ומממתקים כי 'הם משמינים' ולא תחשיבו את השתייה למקור מזון שמעלה את כמות הקלוריות היומית באופן חד.

הכותבת היא דיאטנית קלינית, עמותת 'עתיד' לקידום התזונה והבריאות בישראל