כך נראה הכביש שלנו
למרות שיש כיום למעלה משני מיליון מכוניות על הכביש הישראלי, רמת המינוע שלנו נמוכה במיוחד. הדיזל צובר פופולריות, סך המכוניות גדל בכמעט 3% ורכב ציבורי ומשא מעורב ביותר תאונות עם נפגעים מכל כלי רכב אחר. והפתעה: הכי הרבה מכוניות פרטיות לנפש - פתח תקווה
הידעתם שעל כבישי ישראל נעים למעלה מ-2 מיליון כלי רכב? או ש-37% מהם הגיעו אלינו מיפן, 11.5% מצרפת ו-4.3% בלבד מארה"ב? ואם כבר, האם הפנמתם את מהפכת הדיזל שעוברת על המדינה, עם כמעט כפליים מכוניות פרטיות מונעות סולר לעומת שנת 2000? והכי חשוב, מה דעתכם על כך שרמת המינוע בישראל, עם 297 כלי רכב לכל 1,000 תושבים, היא מהנמוכות בין המדינות המפותחות?
נתוני הלמ"ס שהתפרסמו היום, העוסקים במצבת כלי הרכב המנועיים בישראל בסוף 2004, כוללים מספר נתונים מאלפים. וראשית, רמת המינוע בישראל, אשר רושמת לעצמה את התואר "נמוכה במיוחד". בישראל יש כיום 297 מכוניות ל-1,000 תושבים, לעומת כמעט 800 כלי רכב לכל 1,000 תושבי ארה"ב, כ-700 בשוויץ וביפן או כ-600 בספרד.
גם גילו הממוצע של הרכב בישראל אינו מזהיר, והוא הולך ומזדקן. בסוף 2004 עמד גילה הממוצע של מכונית מקומית על 6.6 שנים, זקנה במקצת לעומת שנת 2003. החלוקה הפנימית לגילאים מציבה את כלי הרכב החדשים (מודל 2000 ואילך) כפופולריים ביותר, עם למעלה מ-40% מכלל כלי הרכב. כ-30% הם בני 5-9 שנים, ו-28% (569,000 מכוניות) כבר עברו עשור.
ואיך נחלקת מפת המינוע המקומית? 1,567,000 כלי רכב פרטיים, 345,000 משאיות, כ-77,000 אופנועים, 17,200 מוניות, 16,400 אוטובוסים זעירים, 11,400 אוטובוסים ו-4,000 כלי רכב "מיוחדים". במהלך השנה החולפת נוספו לכביש המקומי בסך הכל 187,000 כלי רכב חדשים, אך 132,000 נגרעו ממנו. התוספת בפועל אם כך היא של 55,000 כלי רכב בלבד.
הסולר חודר
בהתאם למגמה העולמית, השימוש במנועי דיזל בישראל, הופך פופולרי משנה לשנה. בסך הכל גדל אחוז כלי הרכב הצורכים סולר בישראל פי 1.5 בשש השנים האחרונות. אם בשנת 2000 עמד חלקן של מכוניות פרטיות מונעות דיזל על 1.5% ממצבת כלי הרכב הפרטיים, היום הוא עומד על 2.6 - כמעט כפליים.
אלא שגם בקרב כלי רכב אחרים חודר הדיזל בהתמדה. 37% מכלל רכב המשא עד 4 טון הונע בדיזל בשנת 1998. היום עומד חלקו על למעלה מ-67%. הידעתם אגב שאחוז המוניות שאינן עושות שימוש בסולר, עומד בישראל של 0.4% בלבד?
והעיר הממונעת ביותר היא...
תל-אביב כמובן, עם 609 מכוניות לכל 1,000 תושבים, אלא שרק 424 מהן "פרטיות". אנשי הלמ"ס גם מציינים כי רמת המינוע בתל-אביב גבוהה כל-כך, בין היתר מכיוון שנכללים בה כלי רכב הרשומים על שם מדינת ישראל וחברות שונות. הכללתן בסטטיסטיקה של אלה, קשורה לעובדה כי רמת המינוע נקבעת לפי הכתובת הרשומה של בעל רכב.
לעומת תל-אביב, עם מספר כלי הרכב הגדול ביותר ל-1,000 תושבים, העיר בעל רמת המינוע הפרטי הגבוהה ביותר היא פתח-תקוה. 548 כלי רכב לאלף תושבים, מהן 456 מכוניות פרטיות. ברמת-השרון, לשם השוואה, 511, (406 "פרטיות") בלבד, בהרצליה 482 מכוניות או 391 פרטיות. בחיפה עומדת רמת המינוע על 344 כלי רכב בסך הכל, מהם 280 "פרטיות". בירושלים? כולל מזרח העיר יש בעיר הבירה 206 מכוניות לכל אלף תושבים, מהן 160 פרטיות בלבד.
מועדים לתאונה
כלי רכב כבדים וגם תחבורה ציבורית. שיעור הנפגעים בתאונות בהן היו מעורבות משאיות כבדות עמד על למעלה מ-91 משאיות לכל 1,000, כמעט 10%. חמור מכך, זו עליה משמעותית לעומת 2003, בה "רק" 78 משאיות לכל אלף היו מעורבות בתאונה עם נפגעים.
70 מוניות לכל 1,000 היו מעורבות בתאונות עם נפגעים, ירידה קלה לעומת השנה הקודמת. 46 אוטובוסים, 31 אופנועים ו-28 אוטובוסים זעירים לכל 1,000 יחידות היו מעורבים אף הם בתאונות עם נפגעים.
יפן שולטת, כמובן
37.4% מכלל כלי הרכב הנעים על כבישי ישראל, הם מתוצרת יפן. מדובר ביחס שנותר קבוע במהלך שלוש השנים האחרונות. בפופולריות שניה רק לרכב היפני, נמצאות המכוניות המגיעות אלינו מצרפת. לזכותן של אלה 11.5% מכלל צי הרכב המקומי, עם שמירה עקבית על כוחן במהלך שש השנים האחרונות.
ארצות מוצא שהפגינו גידול הן ספרד ודרום קוריאה. לראשונה 9.5% מכלל צי הרכב, לשנייה 9.1%. וכצפוי, הקוריאנים מראים צמיחה מאד מרשימה לעומת 2003, כפי שוודאי יציגו גם בשנה הבאה עם תוצאות מצוינות של יונדאי ושברולט-קוריאה. אגב, כדאי לציין שבמקרים רבים ארץ מוצא לא מציינת את המקור האמיתי של המכונית - כמו הונדה שמגיעה לעיתים מטורקיה או רנו שמגיעה מספרד.
הישראלים לא אוהבים לגוון
מבט לנתוני המותגים שהישראלים אוהבים לקנות, מגלה שעם השנים הפוך השוק הישראלי לחד-גוני יותר ויותר. כך בשנת 2004 חלקו תשעה מותגים (לפי הסדר: מאזדה, יונדאי, טויוטה, שברולט, פורד, רנו, הונדה, סובארו ופיז'ו) 78% מכלל השוק. ובמילים אחרות - כל יתר המותגים שמשווקים בארץ, התחלקו בנתח של 22% בלבד.
בשנת 1999 היה המצב שונה, כשהחלוקה בין המותגים שווה יותר, ולתשעה הגדולים היה יחד נתח שוק קטן יותר - פחות מ-60%.