אפשר לאמן את מוח התינוק. קוראים לזה ג'וניור טריינינג

כולנו חולמים על ילד סקרן, חוקר, לומד, ילד שישאל שאלות חכמות על אוקיינוסים גדולים, על בעלי-חיים, על צבע השמיים ומקור הרוח, על האדם הקדמון ועל פולי הקפה. אנחנו משמינים מנחת כשהילדה מפליאה באמירה נבונה, מלאה קסם ילדי. אבל לעומת זאת, אנחנו ממהרים להסביר לילדים את חוקי המשחק, להדגים להם איך בונים בקוביות הלגו, מה עושים עם החפצים הקטנים של בית הבובות. בעצם, אנחנו לא באמת נותנים להם מספיק זמן ללמוד.

"מוחו של הילד", מסבירה הפסיכולוגית טל בלבן-דותן, "הוא כעין ספוג. לחוויות הילדות המוקדמת השפעה דרמטית והן הקובעות את מסלולי הנוירונים במוח, האחראים על כל הווייתנו. בלידה, המוח הוא בעל כמאה מיליארד נוירונים ו-50 טריליון קשרים. בחודשי החיים הראשונים גדל מספר הקשרים המוחיים לכמאה טריליון, והגידול נובע מנסיון החיים שצובר התינוק ומהחוויות שהוא חווה.

אימון חינוכי לכל המשפחה. סדנת "ג'וניור טריינינג"       צילום: אביגיל עוזי

"כשם שהזיכרון יתעמעם אם לא יתורגל, כך הקשרים המוחיים שאינם בשימוש 'מתעמעמים' החל מגיל שנתיים. לכן, מטרתנו כהורים צריכה להיות לסייע לילדים הקטנים לשמר את הקשרים המוחיים העומדים לרשותם מהלידה, כדי שיוכלו להתמודד ולתפקד בצורה טובה יותר".

הילדים, ועל כך יוכל להעיד כל הורה המתבונן מעת לעת בילדיו ומאזין להם, צמאים מאוד למידע. הם נמצאים בתהליך מתמשך של קליטתו ועיבודו. למעשה, כפי שמגדירה זאת בלבן-דותן, מנהלים הילדים מחקרים בשיטת הניסוי והטעייה ומסיקים מהם תורות והכללות, המוצאות חיזוקים בנסיונות נוספים או נדחות בעקבות תורות עדכניות יותר.

לשחק במקום להרצות

שיטת ה"ג'וניור טריינינג", שמקורה באיטליה, מהווה אימון חינוכי לכל המשפחה. השיטה, אותה הביאה ארצה בלבן-דותן, מציעה עבודה משותפת על שלוש רמות החוויה – הגוף, הרגש והשכל – כדי לשפר את התקשורת בין הורים לילדים, בין הילדים לבין עצמם, בינם לבין העולם, וכל זה תוך פיתוח הפוטנציאל הגופני, הרגשי והשכלי של הילד.

בלבן-דותן: "גם הנוירו-פסיכולוגיה טוענת שאנחנו מממשים בין חמישה לשמונה אחוזים מהיכולות המוחיות שלנו, ורק עם האחוז הקטן הזה ממוחנו אנחנו הרי עושים דברים נפלאים. כשילד נולד, הכל פתוח בפניו. ההרגלים וההתניות נוצרים בשלב מאוחר יותר.

"המטרה של הג'וניור טריינינג היא לאפשר לילד לפתח מה שיותר גמישות, דינמיות, יכולת להתמודד עם המציאות המשתנה, כאשר מילת המפתח בשיטה הייחודית הזו היא תיווך טוב יותר של ההורים".

תיווך כזה, לפי השיטה שפיתח החוקר פטריציו פאולטי, יביא לשימור הסקרנות, העירנות והאהבה לחיים של הילד, ויעשה את זה בעיקר באמצעות לימוד בהנאה. כך, למשל, מציעה בלבן-דותן לוותר, או לפחות להפחית במינוני הלימוד בהוראה פרונטלית של שפה חדשה, לטובת משחקים ושירים באותה שפה, אכילת מאכלים האופייניים לתרבות אליה היא שייכת

וכדומה.

"מה שחשוב הוא לערב בלימוד את הראייה, השמיעה, התנועה והמישוש, כדי לערב יותר חלקים במוח ולגרות את התפתחותו. לימוד המערב את הגוף ואת החושים מבטיח הפנמה והטבעה של החוויות".

עקרון בסיסי נוסף של השיטה הוא ההשלכה. "ההשלכה היא היכולת לקשר, דרך עקרון ההכללה, בין ההתנסות שנחוותה בתחום מסויים לבין כלל ההתנסויות, בעיקר אלה הדומות לה", אומרת בלבן-דותן. "כך ההתנסויות הופכות לבסיס של ידע לשירות ההתנסויות העתידיות".

הדרך המעשית

להמחשת הגישה, בלבן-דותן מציעה שש עצות פרקטיות:

1. להראות לילד באמצעות משחקים פשוטים כיצד ניתן לשנות פרספקטיבה. למשל, כשהילד עצבני או מתוסכל, כדאי להציע לו לשנות זווית ראייה, נניח, באמצעות יציאה לגינה או עמידה על כיסא. כך, הילד יהיה עסוק במחשבה על ההבדל בתחושה בין ישיבה על הרצפה לבין עמידה על כיסא והוא "יזוז" מהמקום של הקושי.

2. כשמשחקים עם הילד במשחק חדש, יש לתת לו זמן לנסות את המשחק, לעשות את מה שהוא עצמו מוצא לנכון. כך ניתן לגרות את הילדים למציאת פתרונות אפשריים גם בטריטוריות אחרות בחיים, ואגב כך, ללמוד שיעור בגמישות מחשבתית.

3. לקרוא לילדים סיפורי אגדה קלאסיים, גם כשהם מבקשים אותם שוב ושוב. בכל פעם הילד עשוי להזדהות עם דמות אחרת וללמוד על דרכי התמודדות עם מצבים שונים בחיים, על משאלות וקשיים.

4. לגרות את חושי הילד, אך להקפיד על גירוי נפרד בסביבה נייטרלית לחושים שונים. ילדים אוהבים להריח תבלינים, לגעת בחומרים מסוגים שונים, לשמוע מוזיקה וקולות, לטעום טעמים.

5. בעת הצבת גבולות – חשוב לשתף את הילד ולהסביר למה.

6. למצוא רגע משותף ביום בלי הפרעות של טלפונים, עיתונים, טלוויזיה וכדומה, ולזכור שההורות יכולה בהחלט להיות מהנה. "כשהילד מציק, כדאי לשאול את עצמנו למה הוא מתנהג כך ולהתייחס לזה כאל הזדמנות ולא כאל מטרד".