המורה המפוטר הוחזר: 'עברתי שבועיים של גיהנום'

"הרגע ששבר אותי היה בסיום הוועדה הראשונה, שדנה בערעור שלי על הפיטורים. באותה וועדה דיברתי מכל הלב, נתתי את נשמתי, ובסיומה ההחלטה הייתה כי לא החליטו לגביי וכי מעבירים אותי להיררכיה גבוה יותר בוועדת השימוע, זה תיסכל אותי מאד. רציתי כבר לחזור הביתה שמח, להרגיע את אשתי את הילדים ואת אמי בת ה-80"

אריה יחזקאלי (60) מלמד ערבית מזה 17 שנים. עד אתמול (ד') היה מועמד לפיטורים אולם בתום שימוע שערך לו משרד החינוך נודע לו כי הוחלט להחזירו ללמד בבית הספר. "ניצחתי במאבק הזה, מאבק שלא הייתה לי סיבה להיכנס אליו כלל", הוא אומר. "עברתי דרך ייסורים מיותרת לגמרי ולכן גם מחיתי נגד התנהלות הפיטורים של משרד החינוך כלפינו, המורים".

אחרי כמעט שבוע של שביתת רעב, שבה פתח ביום ראשון, יחזקאלי נראה תשוש אך נחוש. ארבעה ימים ישב באוהל מחאה קטן שהקים בסמוך לבית הספר בו הוא מלמד, חטיבת הביניים רעות בהרצליה. 

תשע שנים לימד יחזקאלי ב"רעות". לפני כשבועיים קיבל הודעה לקונית ממשרד החינוך. "נמצאת מועמד לפיטורים", נכתב שם. הנימוק - עודף מורים לערבית בבית הספר.

מאז יום ראשון שבת רעב. שבת, אך הקפיד להמשיך ללמד כרגיל. בתום כל שיעור היה חוזר למאהל שהקים. למרות שמדובר רק בארבעה ימים של השבתה הפך מקום למוקד עליה לרגל של עשרות מורים ועמיתים למקצוע, של תלמידים, של הורים ושל בוגרים. יחזקאלי אפילו זכה לביקור ממחנכו שלו, מי שלימד אותו לפני שנים רבות. "כל הזמן היה חשוב לי להמשיך וללמד. הגעתי למקצוע ההוראה מתוך תחושת שליחות ולא רציתי שמחאתי תפגע בילדים", סיפר.

הרגשתי כמו בורג אז החלטתי לשבות

"מאז מכתב הפיטורים שקיבלתי התחושה שליוותה אותי היתה קשה. ועם זאת, כל הזמן האמנתי ביכולתי לתרום למערכת. אין לי ספק ברזומה שלי וגם המשוב עליי מצד התלמידים וההורים היה תמיד חיובי. את שביתת הרעב עשיתי כי חשבתי שאני לא יכול לשתוק יותר. שבתתי למען האגו שלי, בשביל הכבוד האישי. רציתי למחות בדרך חזקה. כל הזמן הרגשתי כמו בורג קטן במערכת שאיש לא מתיחס אליו. ראיתי שהפגנות המורים לא עזרו וגם אני, בהפגנה שלי, לא זכיתי אפילו לטלפון אחד מאיזה נציג של משרד החינוך. בסופו של דבר השביתה אכן לא עזרה לי, שכן ההישג שהשגתי הוא בזכות ולא בחסד. גם אלמלא שבתתי היו מבלים את אותה החלטה על בסיס מקצועי בלבד".

יחזקאלי, נשוי ואב לשלושה, עוסק במקצוע ההוראה כבר 17 שנים. את התמקצעותו בערבית החל במהלך שירותו הצבאי במודיעין. בהמשך בחר גם להוציא תעודת הוראה בתחום. מדובר באחד המורים הבודדים שחוזרים ללמד לא משום שהם משתייכים לקריטריונים מקלים אותם קבע משרד החינוך - מורות המגיעות ממשפחות שכולות, חד הוריות, נכי צה"ל ומורות בהריון - אלא בשל סיבות מקצועיות גרידא.

לפי שעה הודיע משרד החינוך כי כ-800 מורים יחזרו בסך הכל למערכת בעקבות ועדות השימוע. על שהותו במאהל הוא לא מתחרט. "ספגתי המון חוויות שתרמו לי רבות בימים האחרונים. היו כמובן גם רגעי משבר. הרגע ששבר אותי היה בסיום הוועדה הראשונה, שדנה בערעור שלי על הפיטורים. באותה וועדה דיברתי מכל הלב, נתתי את נשמתי, ובסיומה ההחלטה הייתה כי לא החליטו לגביי וכי מעבירים אותי להיררכיה גבוה יותר בוועדת השימוע, זה תיסכל אותי מאד. רציתי כבר לחזור הביתה שמח, להרגיע את אשתי את הילדים ואת אמי בת ה-80".

יחזקאלי סיים את הליך השימוע עם מסקנות. למורים הבכירים הוא קורא להשתמש בזכות הערעור שניתנה להם ולא לוותר עליה. "למרות המצב המביש והמשפיל יש רגישות ואוזן קשבת בוועדות. יש תבונה מקצועית בוועדות האלה ואני לא מקנא באנשים שיושבים בהן. עברתי שבועיים של גיהינום ויש עוד אלפי מורים בעיצומה של סערת רגשות. ההתנהלות כלפי המורים לאורך כל הדרך פסולה ועושים שימוש ציני במורים כקלף מיקוח למשא ומתן, אך לא נשברתי ואני מקווה להמשיך לתרום למערכת כי אני מרגיש כמו ביום הראשון בו התחלתי ללמד".