אורתורקסיה: כשאכילת אוכל בריא הופכת לאובססיה
הם מעוררים הערצה ברמת השליטה העצמית שהם מפגינים: אוכלים מזון בריאות, לא מתלהבים מג'אנק פוד ולא נכנעים אפילו לקוביית שוקולד. אבל כאשר התנהגות זו מלווה ברגשות אשמה כבדים עם אכילת מזון קצת פחות בריא או ויתור על בילוי חברתי כדי להימנע ממפגש עם מזון שאינו "איכותי" - מדובר בהפרעת אכילה. קוראים לזה אורתורקסיה נרווזה
הם זוללים סלט חסה ירוק כאילו היה סטייק עסיסי, מנשנשים גזר בהנאה וכשהם חולפים ליד קונדיטוריה, הריח כלל לא מגיע לאפם. למתבונן מהצד זה נראה כאילו הם בשליטה מלאה, כאילו הגיעו ליעד הנכסף של אורח חיים בריא ונכון. אלא שזה רק למראית עין.
למעשה, כאשר ההתנהגות מלווה ברגשות אשמה כבדים אם אתה אוכל מזון בריא מעט פחות, אם אותו אדם מוותר על בילוי חברתי כדי להימנע מפגישה עם מזון שאינו מוגדר איכותי, לטעמו - מדובר בסוג של הפרעת אכילה.
אורתורקסיה נרווזה, כך קוראים להפרעה הזו. זו כפייתיות תזונתית שמתבטאת באכילה לצורך שיפור הבריאות. שלא כמו הפרעות אכילה אחרות, בהפרעה זו הכפייתיות מתרכזת באיכות המזון ולא בכמותו.
בניגוד למי שסובלים מבעיות בריאותיות (כמו סוכרת, כולסטרול גבוה, לחץ דם וכו') ונאלצים לדבוק בתפריט שמרני בשל מצבם, כאן מדובר באנשים בריאים מבחינה פיזיולוגית, שכופים על עצמם תפריט מדוקדק וקפדני, מתוך חשש לבריאותם או מתוך שאיפה לשלמות.
הללו בונים לעצמם מערכת חוקים אישית המתייחסת למזון. מערכת זו מתייגת את המאכלים ל"מותר" ו"אסור", ל"בריא" ול"מזיק". בדומה ליתר הפרעות האכילה, גם הלוקים באורתורקסיה נרווזה מרבים לעסוק במזון באופן קיצוני. הם מתכננים מראש את תפריטם ונכונים להגביל אותו אם מתעורר, לדעתם, צורך בכך.
הם דבקים בגישתם, בעלי כוח רצון חזק, והם מאמינים בנכונות התפריט שקבעו לעצמם ובכך שהוא עולה על אכילה לא ממושמעת.
אבל גם במקרה שלהם, מאחר שמדובר בבני אנוש תיתכן סטייה מהכללים. ובמצב כזה, כמו בכל אובססיה, הסטייה תלווה ברגשות אשמה כבדים.
רשימה של מאכלים "אסורים"
איך זה מתחיל? מדובר בעצם בתהליך, כלומר בהתמכרות הדרגתית. בשלב הראשון ההתמכרות מחייבת אמונה בתיאוריה תזונתית כזו או אחרת. אחר כך מתחיל שלב היישום שלה, שמתבטא בשינוי מתון ומבוקר באותה דיאטה, אשר במשך הזמן מקצין ומחמיר.
למשל, רשימת המאכלים ה"אסורים" יכולה להתחיל ממוצרים עתירי שומן אך להגיע עם הזמן ובהדרגה לאיסור גורף על צריכת כל המאכלים שמקורם מהחי. זה יכול גם להתחיל בהגבלה על אכילת שימורים ותוספי מזון אחרים, לעבור דרך צמצום בבישול ובאפייה ואפילו בהפחתת צריכת הירקות המבושלים (משום שבישול הורס את הוויטמינים שבהם) ולהגיע בסופו של דבר לאכילת מזון טבעי בלבד. יש גם כאלה שגם מזון טבעי אינו די טוב עבורם אם אינו אורגני. אבל אלה המקרים הקיצוניים יותר.
קיימים מקרים אחרים של אורתורקסיה מתונה יותר: זה יכול להיות אוכל מסוים או קבוצה שלמה של מזונות שאותם אנשים מייחסים להם, באופן סובייקטיבי או אובייקטיבי, נזק מהותי לבריאות. מכיוון שכך, הם מורידים אותו לגמרי מהתפריט, למרות שהן נהנים לאכול אותו. כל עוד מדובר בשמרנות קיצונית המשפיעה על איכות החיים – היא מוגדרת כהפרעת אכילה.
בניגוד להפרעות האכילה המקובלות, שההשפעות המזיקות שלהן מתמקדות בהיבטים פיזיקליים עד כדי כך שנשקפת סכנת מוות, כאן הנזק מתבטא בעיקר במישור הנפשי, והתוצאה - דיכאון.
יחד עם זאת, גם במקרה זה ייתכנו תופעות פיזיקליות הנובעות מהיצמדות לתפריט לא פרופורציונלי: למשל, ייתכן מחסור בוויטמינים ומינרלים, או הרעבה והגעה למצב של אנורקסיה אורתורקסית. זאת משום שהמאכלים "הכי בריאים" הם בעיקר מהצומח והם דלים בקלוריות.
מכאן שהאבסורד באורתורקסיה הוא שהלוקים בה מטיפים לבריאות, אך למעשה, התנהגותם מסכנת את בריאותם.
האם אתה אורתורקס?
אנשים בעלי נטייה לאורתורקסיה מתאפיינים בשליטה עצמית, כוח רצון ושאיפה לשלמות. אלה אנשים בעלי גישה רציונלית, הנוהגים לתייג מצבים שונים לקבוצות מקובלות עם נטייה להקצנה.
בין הלוקים באורתורקסיה יש כאלה ש"החליפו" אותה באובססיה אחרת (למשל אנורקטיים או בולימיים שכביכול "נרפאו" אך בעצם החליפו את האוכל ה"מותר" באוכל "מותר ובריא"), אנשים עם נטייה לפחדים וחששות - בין היתר חשש לבריאותם, ואלה שהם אובססיביים לגבי צורתם החיצונית.
הנושא פורסם לראשונה על ידי מייקל ברטמן, רופא המתמחה ברפואה טבעונית (בשיתוף עם פסיכולוג קליני בשם דייוויד נייט), אשר קבע מבחן לקביעת רמת הכפייתיות האורתורקסית.
ענו בכנות על השאלות הבאות:
- האם אתם מקדישים יותר משלוש שעות מחשבה לתכנון מזונכם?
- האם אתם מתכננים באופן קבוע את הארוחות מספר ימים קודם?
- האם איכות המזון חשובה לכם יותר מטעמו?
- האם איכות חייכם ירדה עם עליית איכות תזונתכם?
- האם אתם מרגישים מחויבות הולכת וגדלה לאיכות מזונכם?
- האם הנכם שבעי רצון מהמשמעת שלכם בנושא המזון?
- האם ויתרתם לגמרי על מאכלים שאהבתם לטובת המאכלים ה"נכונים"?
- האם תפריטכם המיוחד מונע מכם השתתפות באירועים משפחתיים או אכילה מזדמנת בחוץ?
- האם מתעוררים בכם רגשי אשמה עם אכילה מזון שאינו "בריא"?
- האם אכילה מבוקרת גורמת לכם תחושת שלמות ושליטה עצמית?
כעת סכמו את מספר התשובות החיוביות:
2-3 תשובות חיוביות: אצלכם מדובר בהפרעה קלה, אשר דורשת מודעות והקשבה למניעת החרפה.
4-5 תשובות חיוביות: נדלקה נורה אדומה. יש לשחרר מעט את רמת השמרנות התזונתית.
אם עניתם "כן" לכל השאלות לעיל, הנכם אכלנים כפייתיים של מזון בריא, וזקוקים לטיפול.
לכו בשביל הביניים
בואו נחדד את הדברים: זה לא שפתאום האוכל הבריא אינו בריא עוד. אלא שהאוכל הבריא הופך למזיק כאשר נוהגים בו באובססיה. זה הגיוני ואחראי לשפר את התזונה למען הבריאות או לצורך ירידה במשקל, אבל בשום פנים ואופן אין לעשות זאת באופן קיצוני. כמו כן, שמירה על הרכב המזון היא דבר נהדר, כל עוד אינה באה על חשבון קשרים חברתיים או מתוך ויתור כולל על הנאות הנפש.
כמו בכל דבר בחיים, גם בתזונה יש למצוא את שביל הביניים. דיאטה היא אורח חיים, אבל מתינות היא המפתח. כל שינוי בהרגלי האכילה, בריא ומזין ככל שיהיה, לא יוכל להתקיים ללא התאמה שלו לסגנון החיים ולטעם האישי.
אם אתה בריא, אין דבר כזה "אוכל אסור". נכון, בכל מאמריי הקודמים ציינתי רשימה של לא מעט מאכלים שאין להם ערך תזונתי, אך בכל מאמר הדגשתי את החשיבות שבנקיטת גישה מתונה ולא קיצונית.
תשאלו, למשל, "איזו חשיבות יש בצ'יפס שיכולה להצדיק את נוכחותו, מזדמנת ככל שתהיה, בתפריט?". התשובה מתחילה מהנפש ומגיעה עד איכות החיים: אם אינכם מתלהבים מצ'יפס, אל תכניסו אותו לתפריט. אבל אם צ'יפס נמנה עם המאכלים האהובים עליכם ומדי פעם מזדמן לכם לאכול אותו - שום נזק לא ייגרם לכם אם תאכלו ממנו מעט. כמו תמיד, החוכמה היא למצוא את האיזון בין דרישות הנפש לצורכי הגוף.
זכרו: האוכל הוא אחד מהנאות החיים, והוא משפיע על הנפש ודרך כך גם על הבריאות. כל ויתור קיצוני וטוטלי שגורע מן ההנאה, משפיע באופן ישיר גם על הבריאות.
הכותבת הינה מהנדסת ויועצת בנושאי תזונה, עיצוב וחיטוב
email: harelosnat@nana.co.il
לפנייה לכתב/ת 
צ'יפס. לפעמים מותר
צילום: סי די בנק
מומלצים
