סוף לתעלומה: "גרון עמוק" היה מספר 2 ב-FBI

סוף לניחושים: מארק פלט, מי שהיה בתחילת שנות ה-70 מספר 2 ב-FBI, הודה כי הוא ולא אחר הוא "גרון עמוק", אותו מקור אנונימי שהדליף ל"וושינגטון פוסט" את המידע שהוביל לחשיפת פרשת "ווטרגייט". "גרון עמוק" סיפק מידע לצמד כתבי העיתון, בוב וודוורד וקרל ברנסטיין, וסייע לחשוף את מי שעומד מאחורי הפריצה למשרדי המפלגה הדמוקרטית בבניין "ווטרגייט" בוושינגטון. החשיפה הובילה בסופו של דבר להתפטרות הנשיא דאז, ריצ'ארד ניקסון.

מגזין ה"וניטי פייר" דיווח אמש כי פלט, המתגורר כיום בסנטה רוזה שבקליפורניה, סיפר לבני משפחתו על חלקו בפרשה. עוד דווח כי עורך דינו אישר את הדיווח בפני עורכי העיתון.  

זו הפעם הראשונה בה טוען אדם כלשהו כי הוא "גרון עמוק" וחשיפתו של פלט שופכת אור על אחת התעלומות הגדולות יותר של העיתונות הפוליטית בעולם בכלל ובארה"ב בפרט.

אבל וידויו המפתיע של פלט לא הספיק לבעלי תיאוריות הקונספירציה. אלו טענו כי ייתכן שפלט היה רק חלק ממערך שלם של מודיעים ולא ניתן יהיה לדעת את זהותו של "גרון עמוק" בוודאות מלאה עד לרגע שבו יגלו חושפי הפרשה, אנשי ה"וושינגטון פוסט" עצמו, את זהותו של המקור. עבור אותם מחזיקי תיאוריות קונספירציה אישר הלילה (יום ד') ה"וושינגטון פוסט" כי פלט הוא "גרון עמוק".

צמד הכתבים, וודוורד וברנסטיין, אמנם נשבעו בעבר שלא לגלות את זהות המדליף כל עוד הוא חי, אך לאחר שפלט בן ה-91 יצא אמש את ביתו ובשיחה עם כתבים אישר שהוא-הוא המדליף, אישרו גם השניים את הדברים. "מארק פלט היה 'גרון עמוק' וסייע באופן לא מבוטל לחשיפת ווטרגייט", כתבו. עם זאת הוסיפו כי "מקורות וגורמים רשמיים רבים אחרים סייעו למאות הכתבות שנכתבו ב'וושינגטון פוסט' בנושא".

וודוורד, המשנה לעורך "וושינגטון פוסט", סיפר בכתבה שפורסמה באתר האינטרנט של העיתון כי המניע של פלט לסייע ל"פוסט" היה היחסים הרעועים שנתגלעו בין הנשיא לבין צמרת ה-FBI לאחר מותו של ראש הסוכנות החקירות האגדי, אדגר הובר. ראשי ה-FBI קיוו שהיורש יבוא מתוך הארגון ולפלט עצמו היו שאיפות לקבל את התפקיד, אך ניקסון החליט למנות את איש הממשל, עוזר שר המשפטים דאז פטריק גראי, לראש ה-FBI.

העורך האגדי של "וושינגטון פוסט" בתקופת הפרשה, ביל ברדלי, סיפר כי הידע על כך שמקור המידע הוא בכיר ב-FBI עזר לו להרגיש ביטחון באמינות המידע שקיבל - מידע אותו פרסם בסדרת כותרות ראשיות שזיעזעו את וושינגטון. לברדלי עצמו סיפרו וודוורד וברנסטיין מיהו גרון עמוק רק לאחר התפטרותו של ניקסון. "לא היכרתי את פלט ולא הייתי מזהה אותו גם אם הייתי פוגש בו ברחוב", אמר העורך.

במשך השנים ניסו עיתונאים וסופרים לגלות את זהותו של "גרון עמוק", מי שהומחז כ"איש המעשן בקצה המגרש" בסרט "כל אנשי הנשיא" ובספר שעסק בפרשה. בין השמות שהועלו היו כמה מעובדי הבית הלבן ובהם פט ביוקנאן, שדרית הטלוויזיה דיאן סויאר, ואפילו ג'ורג' בוש האב.

הפרשה שהסעירה את אמריקה

תחילת פרשת "ווטרגייט", שהובילה להתפטרותו של הנשיא האמריקני ניקסון, ב-17 ביוני 1972, בעיצומה של מערכת הבחירות הנשיאותית, אז נתפסו במרכז המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון, ששכן בבניין בשם ווֹטֶרגֵייט, חמישה פורצים שניסו "לשתול" בו מצלמות ומכשירי האזנה.

אנשיו של ניקסון, הנשיא המכהן, הכחישו כל קשר לפרשה אך אותו מקור מיסתורי, שמאוחר יותר הוצמד לו הכינוי "גרון עמוק", גילה לעיתונאים החוקרים רוברט וודוורד וקרל ברנסטיין כי אחד הפורצים, ג'יימס מק'קורד שמו, עמד בקשרים הדוקים עם איש סוכנות הביון המרכזית הווארד הנט, שעמד מצדו בקשר עם פרקליטו של הנשיא, צ'רלס קולסון.

הפורצים עצמם נשפטו והורשעו, אולם במרוצת 1973, לאחר שניקסון נבחר מחדש, עברה חקירת הפרשה מן המסלול העיתונאי למשפטי. באפריל התפטרו מתפקידיהם שניים מעוזריו הקרובים ביותר של הנשיא, רוברט הולדמן וג'ון ארליכמן, וכן שר המשפטים. יועץ משפטי בבית הלבן, ג'ון דין, חשף את מעורבותם של רבים מבכירי הממשל, ואמר כי שוחח עם ניקסון על "טיוח" הפרשה פעמים רבות.

בהדרגה התגלה כי הפריצה לווטרגייט היתה רק חלק קטן ממערכה שניהל הממשל נגד יריבים פוליטיים, וזו כללה עוד מעשי שחיתות רבים, לרבות ציתות ומתן שוחד, בילוש אחר חייהם הפרטיים של ראשי המפלגה הדמוקרטית במטרה להכפישם, חבלה באירועי בחירות של המפלגה היריבה ועבירות פליליות רבות אחרות. פעילות זו מומנה מקרן סודית שניהל ג'ון מיצ'ל בתפקידו כמנהל מערכת הבחירות של ניקסון מטעם המפלגה הרפובליקנית .

ביולי 1973 התגלה כי ניקסון נהג להקליט ברציפות את כל הנאמר בלשכתו בבית הלבן, והתובע המיוחד שהתמנה לחקור את הפרשה, ארצ'יבולד קוקס, דרש את סרטי ההקלטה. הבית הלבן סירב, ולבסוף פיטר את קוקס; שר המשפטים אליוט ריצ'רדסון התפטר במחאה. כאשר נמסרו הסרטים בסופו של דבר למחליפו של קוקס, ליאון ג'בורסקי, נמצאו בהם פערים בלתי-מוסברים.

במרוצת המחצית הראשונה של 1974 נכנסה לתמונה ועדת המשפטים של בית הנבחרים, הגוף המוסמך לפי החוקה להגיש כתב אישום נגד נשיא מכהן. גם היא דרשה את סרטי ההקלטה, וגם היא קיבלה רק נוסח ערוך ומצונזר. ב-24 ביולי פסק בית המשפט העליון של ארה"ב כי ניקסון חייב למסור לוועדה את סרטי ההקלטה המקוריים במלואם, וב-27 בו הגישה הוועדה לבית הנבחרים כתב אישום נגד הנשיא, על שיבוש הליכי משפט; ב-30 בו מסרה עוד שני כתבי אישום.

 ב-9 באוגוסט 1974 התפטר ניקסון מתפקידו בטרם יועמד לדין. כעבור חודש חנן אותו מחליפו, הנשיא ג'רלד פורד . אך כארבעים מאנשי צוות הבית הלבן, ועוד אחרים, הועמדו למשפט, הורשעו ורובם ריצו תקופות מאסר שונות.