מכתב גלוי לתעשיית האלכוהול

זהו מכתב גלוי, שמיועד לכל המעורבים בתעשיית המשקאות החריפים בארץ: יבואני משקאות חריפים, יצרני בירה ויין, בעלי בארים ומסעדות, בארמנים וכמובן אנשי העיתונות והתקשורת. המכתב הזה גלוי כדי שגם מי שאינם קשורים לתעשיית האלכוהול בשום צורה, יבינו שהדברים תלויים גם בהם, ושבלי מעורבות ציבורית, דברים לא ישתנו. הכנסת לא תקצה משאבים למלחמה בשכרות בלי שהיא תראה שיש מישהו שאיכפת לו מהעניין.

אלכוהול מעורב ביותר ויותר מקרי אלימות קשה ובתאונות דרכים. החמורה מכל היא מעורבותם של נערים שיכורים – לעיתים מדובר בבני 15 ואף 13 –בקטטות ובמעשים קשים, הכוללים אלימות קשה ואף רצח. נהגים בגילופין גורמים לתאונות דרכים קשות וליותר מקרי קטל בכבישים. נכון, השיכורים הם אלו שגורמים לכל זה, ולא המשקאות, אבל אנחנו - אנשי תעשיית האלכוהול - חייבים להתערב במה שקורה, ולנסות להקטין את מימדי התופעה.

על תעשיית האלכוהול בארץ להתעורר, לשנס מותניים ולעשות מעשה - לגלות אחריות, ולצאת במהלכי הסברה שיעודדו צריכת משקאות אחראית ומושכלת. עלינו לעשות זאת ולגלות אחריות ולו רק בגלל שאנחנו חלק מהתעשייה, אבל אם לא, אז מסיבות פרוזאיות ופשוטות – אנחנו חיים כאן ואנחנו יכולים לעזור. האחריות שלנו אישית.

אנחנו חיים כאן. חלקנו הורים לילדים – קטינים, צעירים, וחיילים. חלקנו הורים לילדות. הן יכולות להיות בנות תשע או 19, וחלקנו כבר מגדלים נכדים. מבחינת המתחולל סביבנו - כולנו נמצאים בסיכון. ההבדל ביננו לבין הורה מן השורה הוא שבידינו, כמי שמעורבים בתעשיה, אמצעים שיכולים להקטין את מימדי התופעה.

מה עלינו לעשות?

בראש ובראשונה אנחנו צריכים להתחייב:

• לכתוב יותר על התופעה, לעודד את מי שפועלים כדי למנוע אותה.
• להקדיש לנושא מקום בכל מאמר שאנחנו כותבים.
• להקצות חלק מהמודעות שלנו למשפטי אזהרה.
• ליחד לאזהרה מקום בכל הודעה לעיתונות שאחנו מפרסמים.
• להדביק עוד תווית קטנה על כל בקבוק, או להדפיס כמה מילים על תוויות חדשות.
• להסביר ללקוחות שלנו - לבארים, לפיצוציות ולסוכנים - שהרווח הקצר שהם יעשו ממכירת עוד בקבוק או חמישה לקטין יחזור אליהם בהפוכה בעוד כמה חודשים. הכנסת עלולה לפעול באופן לא שקול בחקיקה מהירה וקשה כדי לרצות את הלכי הרוח באופן פופוליסטי שיפגע בכולם, בסופו של דבר גם בצרכנים.
•  לתלות פוסטר על חלון הראוה של החנות שלנו, או על דלת הכניסה לבאר, שאומר במפורש "כאן לא מוכרים אלכוהול לקטינים" ו-"כאן שותים באחריות".
  

'על ראש הגנב בוער הכובע'?

אם נפעל כך, יתכן ותשאלו, האם לא יראו הדברים כהודאה באשמה? האם זה לא יראה כאילו שאנחנו מפחדים? ראשית – שיגידו. שידברו. שהדברים יגיעו לתודעה ושידברו בהם. בכך כבר עשינו משהו. שנית, מי שיחשוב כך, עוסק יותר מדי בענייני תדמית, ולא עושה למציאת פתרון – וזאת בדיוק הבעיה של המדינה שלנו. זה מה שכולנו אומרים בחדרי חדרים: יותר מדי מתעסקים כאן בתדמית, ופחות בעשיה.

איננו צריכים לחשוש לפנות לכנסת ולבקש עצה מנבחרי העם. עלינו להיות צעד אחד קדימה, לטובת הכלל ולטובתנו. לא מעמדת נחיתות, אלא מתוך תחושה של אחריות ומעמדת ביטחון. יש לנו מה לתרום, אבל בלי שיתוף פעולה של המחוקק ושל המשטרה – הכל ירד לטמיון. עם הסברה מתאימה נוכל לערב גם את הציבור הרחב ביוזמה: מספיק שלקוח אחד בפיצוציה יסתלק ממנה תוך מחאה כאשר יראה את בעל העסק מוכר אלכוהול לקטין. די בכך שלקוח יעיר לקופאית או למנהל סניף הסופר. המסר שלא יעבור בפעם הראשונה, יעבור בפעם החמישית, אבל יעבור. ברמן אחראי יודע מתי ואיך הוא יכול להעיר ללקוח ששתה יותר מדי, ומה לעשות כדי לעזור לו.

אז מה הצעד הבא?

הצעד הבא הוא שכל אחד מאיתנו מתחיל לעשות משהו. עכשיו. אנשי התקשורת יקצו מקום במודעות, מילים במאמרים, תמונות באתרי אינטרנט או בעיתונים בהם הם כותבים. על הפוסטרים הבאים שנדפיס נכתוב, במפורש – שתה באחריות! בעלי הבארים והפיצוציות יסרבו בכל תוף למכור אלכוהול לקטינים, ואולי אף יסרבו למכור אלכוהול ללקוחות שבבירור, אינם זקוקים לעוד כוסית משקה.

ולבסוף, אנחנו לא לבד, ולא צריכים לקחת אחריות לבד.

פניה לציבור הרחב

הסיבה שמכתב זה הוא גלוי, היא כדי שלא רק אנשי התעשייה יקראו אותו. הוא מיועד לכך שהציבור יקרא, ימחה ויפעיל לחץ. הפניתי את המכתב לאנשי תעשיית האלכוהול, אולם הוא מכוון לכולם, לכל מי שאכפת לו.

המדינה מטילה וגובה מיסי ענק על משקאות אלכוהוליים. המס על בירה מגיע ל- 60 אחוזים ויותר, המס על משקאות חריפים מגיע למאות אחוזים. לאן הולך כל הכסף הזה? אם אתה ואת, שקוראים עכשיו את המכתב הזה, מרגישים כמוני, זה הזמן להגיב. זה הזמן להגיב כאן. אנחנו נדפיס את כל התגובות ונשלח אותן לחברי ועדת הכספים ולשר האוצר של הכנסת ונדרוש, בשיא הנימוס המתבקש, תשובות ברורות כמו גם דרישה להתייחסות רצינית לתופעה ולהקצאת משאבים כדי לרסן אותה. 

בברכת חג שמח,

שגיא קופר