נשים בלי צבא ומדינה

במלחמה הזו מעולם לא נשמעות צפירות עולות ויורדות. במלחמה הזו נהרגו המונים, אך תמיד כיחידות. המלחמה הזו מתרחשת בבית, בחצר, בדרכים ובמקומות העבודה. כל מקום הוא שדה קרב. במלחמה הזו ישנה הרבה חמלה, אך לא לקורבנותיה, אלא רק לרוצחיה. במלחמה הזו נשים נרצחות, נאנסות, מוכות, מושפלות, אך מעולם לא הוכרז מצב חירום לאומי, ומותן של חברותנו לא הוכר כפשע מלחמה. במלחמה הזו נשארנו לבדנו: נשים בלי מדינה, בלי צבא ובלי בעלי ברית בהיכלות הצדק.

נשים בישראל חיות תחת איום מתמיד. מרחב החיים שלנו מצטמצם כל הזמן, מרחב התנועה שלנו מוגבל לשעות היום ומלווה בפחדים גדולים בלילות. קיומנו מלווה בחשש תמידי שאולי הרוצח, האנס אורב לכל אחת מאתנו, ואנו חיות בתוך "רולטה רוסית" מתמשכת. התנהלות חייה של אשה בישראל אינה דומה כלל לחיי גבר. אנו נתונות לאיום תמידי של אלימות, ואין זה משנה כלל כיצד אנו נראות, לבושות או מתהלכות. אלימות כלפי נשים עיוורת לגיל ולמראה. כשאנו יוצאות לרחוב אנו לוקחות נשימה עמוקה כיוצאות לקרב. לרבות מאתנו האויב מצוי בתוך הבית - האויב הוא קרוב משפחה.

זוהי אלימות יומיומית, עם זעקות שבר, ובכל זאת אלימות שקופה. היא איננה מצליחה להוציא אנשים מבתיהם. היא לא גורמת לשינוי סדר היום הציבורי חברתי. היא נשארת במרחב הפרטי, האישי, כאילו אינה שייכת לנו כחברה. יחד עם זאת, לא פעם דיווחים על אלימות מזכירים לי פיגועי טרור. התקשורת מלווה את הדיווח בזעזוע, תמונה, מעט פרטים על חיי הנרצחת, משפחה וחברים מוכי יגון. יום עובר וחוזרים לפרסומות, שיגרה.

אך בשונה מדיווחים על טרור לאומני, הקבינט הביטחוני אינו מתכנס לישיבות חירום, ואינו מחליט החלטות גורליות כבדות משקל. לאחר פיגוע טרור מבקשים חברי כנסת רבים לומר את דעתם, להגיע לתקשורת ודרכה לאזרחים. ה"ביטחוניסט" הוא כינוי השמור ליודעי דבר, למקבלי ההחלטות במדינה ש"ביטחון" תושביה הוא בראש סדר העדיפויות שלהם. זהו מושג שעל פיו קמות ונופלות ממשלות, על פיו נקבעים סדר היום בישראל, גבולותיה וגיבוריה.

כיצד זה שנשים רבות בארץ עוברת טרור יומיומי, מצפות לצפירת הרגעה המבוששת להגיע, נלחמות על הישרדותן - והקבינט הביטחוני אפילו לא דן עדיין במלחמה הזו? כיצד זה אין המומחים רואים את הטרור האיום הזה? כיצד זה נשים אינן כלולות תחת ה"מטריה" הביטחונית הישראלית? הקבינט הביטחוני והמטבחון המפורסם חסומים בפני נשים ובפני ביטחון של נשים.

כעת אנו מתבשרות כי השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, מקים ועדת חקירה, שתכלול כלכלנים, עורכי-דין ושוטרים. צעד חשוב, ללא ספק. אך כדי שוועדה זו תהיה אפקטיבית, עליה לכלול ראייה מגדרית פמיניסטית, ולטפל באלימות כלפי נשים כנושא בפני עצמו, ולא כנספח. ועדה זו חייבת לכלול נשים, נציגות יהודיות וערביות, הנאבקות למען סיום המלחמה הזו. הן הן המומחיות של הקבינט הביטחוני הזה.

חדווה אייל, רכזת "אשה לאשה"

ראו גם: הקורבן הוא הגבר

חדש בערוץ הדעות : קריקטורה אקטואלית