האם ניתן להציל את החקלאות בגוש קטיף?

חלק נכבד מתושבי גוש קטיף המיועדים לפינוי הם חקלאים. תוכנית ההתנתקות תחייב את חקלאי הגוש לעזוב את החממות ומהמטעים, אך היא אמורה לאפשר להם לקחת אתם את הציוד, הזרעים, מחסני הירקות, הפרחים, השתילים, התרנגולות והפרות, ולהקים את המשקים מחדש בתוך הקו הירוק. ואולם, לפי המצב בשטח, נראה שרובו של המפעל יירד לטמיון. תחקיר ynet בדק את היערכות הממשלה והחקלאים להתנתקות החקלאות מגוש קטיף, ומצא תמונה עגומה של בירוקרטיה אטומה, ארגון לקוי, בעיות סבוכות ותקווה מעטה.

הפרחים והתרנגולות: 66 יום למוות?

בגוש קטיף יש כיום 430 משקים חקלאיים פעילים, המגדלים ירקות בחממות, משתלות של תבלינים ופרחים, פרות ותרנגולות. מדובר ב-2.4% מכלל המשקים החקלאיים של ישראלים משני עברי הקו הירוק.

החקלאי אסף עסיס: ממה נתפרנס?‏ (צילום: תני גולדשטיין)

1

2

3

4

שטחי החקלאות המעובדים בגוש משתרעים על פני 26 אלף דונם, 1.4% מכלל שטחי החקלאות המושקית בישראל. הייצוא החקלאי של קטיף מגיע ל-60 מיליון אירו בשנה, 5.7% מהייצוא החקלאי של ישראל. חקלאי קטיף מייצרים 90% מהירקות חסרי החרקים בישראל, 12% מהתבלינים ו-15% מהירקות האורגניים. 

חקלאות גוש קטיף מפרנסת את אותן 430 משפחות של חקלאים ובעלי האדמות, 250 משפחות של חקלאים נוספים, השוכרים חלק מהאדמות מבעליהן ומעבדים אותן, 2,600 משפחות של עובדים פלסטינים מעזה ועוד אלפי משפחות של עובדים זרים.

על השאלה כמה מכל זה ימשיך להתקיים לאחר ה-15 באוגוסט, עונה רכז הוועדה החקלאית של גוש קטיף, יוסי צרפתי: "להערכתי, רק עשרות בודדות מהחקלאים יצליחו להעביר את המשקים או להקים אותם מחדש בתוך הקו הירוק".

כחודשיים לפני ההתנתקות, עדיין לא נמצא פתרון אפילו ל-800 הפרות והעגלים שברפתות הגוש. "נמצאה רפת אחת בדרום שהסכימה לקלוט את הפרות", אומר צרפתי, "אבל היא עדיין לא מוכנה לקלוט אותן מבחינה טכנית.

"לפני מספר שבועות קיבלנו מכתב מהווטרינר הראשי, שקובע, שמ-6 ביוני אסור לנו להכניס ללולי התרנגולות בגוש אפרוחים חדשים, ושעד 15 באוגוסט, אנחנו צריכים למכור את התרנגולות שיש לנו. מתברר שיש חוק שאוסר על העברת לולים לתוך הקו הירוק, כך שתרנגולת שלא תימכר - תישחט", אומר צרפתי.

במשרד החקלאות מכחישים: "משרד החקלאות לא אוסר העברת תרנגולות. נהפוך הוא, המשרד הקים צוות היגוי מיוחד לכתיבת נהלים להעברת עופות, המגדיר באילו תנאים הם יועברו".

חלק גדול מחקלאי קטיף מגדלים פרחי גרניום, ותבלינים שונים, שהם שנתיים. את הגידולים הללו חייבים להעביר למקום חלופי עוד לפני ההתנתקות, כדי שלא יקמלו, אך עד כה, לא הצליח אף אחד מהמגדלים למצוא חלופה.

"הבירוקרטיה תוקעת את מציאת החלופות", אומר צרפתי, "צריך אישורים לכל דבר. צריכים לחכור אדמה במקום החדש? צריך אישור לכך. צריך להשקות? תשיג הקצאת מים. צריך לבנות מבנה לשתילים? תשיג רישיון בנייה. וכל זה לוקח חודשים, אם לא שנים". 

הרשויות אינן הולכות לקראתכם ומקלות את הדרישות?

"פקידי משרד החקלאות עושים מאמצים עילאיים כדי לעזור לנו, אבל כל אישור מיוחד צריך לעבור דרך מנהלת ההתנתקות, ושם הכל נתקע".

אסף עסיס (54), חקלאי מגני טל, דווקא מדבר על מצוקת מזומנים. עסיס מגדל 28 דונם גרניום, חלקם הגדול לייצוא לאירופה. המחזור העסקי שלו מגיע ל-800 אלף אירו בשנה. "כבר קרוב לשנה שאני רץ ממקום למקום בשביל להציל את המשק", הוא מספר, "הייתי בכמעט כל המשתלות בארץ, ולא מצאתי. הבעיה שלי היא הכסף, לא הבירוקרטיה.

"ברגע ששומעים שאתה מועמד לפינוי, הם דופקים מחירים. הם (המתשלות) חוכרים מהמינהל דונם אדמה ב-100 שקל בשנה, אבל הם מציעים לי 300 דולר לדונם, ודורשים תשלום ל-10 שנים מראש. המינימום של המינימום שאני צריך הוא 2.5 מיליון שקלים. מאיפה אני אקח את הכסף?"

ומה עם כספי הפיצויים? 

"איפה הם? זה לא כסף מזומן שמונח לי בכיס. ניסיתי לשעבד את הפיצויים מראש ולקחת הלוואות, אבל כל הגופים שעובדים מול מפונים-בנקים, ספקים ולקוחות - פועלים בחשדנות, ועובדים אתנו רק במזומן".

מה יקרה אם לא תמצא לגרניום פתרון?

"עונת הייצוא שלי מגיעה לשיאה באוקטובר-נובמבר. אני מקבל הזמנות שנתיים מראש מלקוחות קבועים. את הלקוחות מחו"ל לא מעניין כלום: אני צריך לספק את הסחורה שהזמינו, או שהם יגישו תביעות כספיות אדירות".

לא תוכל לגלגל את התביעות על המדינה שאחראית לכך?

"ייתכן שאוכל, אבל תביעות מתארכות לאורך שנים. מה אעשה עד אז? אני לא צעיר. אם העסק יקרוס בינתיים, איך אקיים את משפחתי?"

עסיס מתגורר בגני טל זה 18 שנה. כיום. בסיור שהוא עורך לי בחממה שלו הוא מצביע על ים הפרחים הוורוד, המשתרע לכל מלוא רוחב העין ואומר, "תסתכל על הפרחים האלה, בעוד חודשיים, כנראה שכולם ימותו".

לחיסול התבלינים של גוש קטיף יש משמעות כלכלית הנוגעת למשק כולו: "חקלאי הגוש מייצרים 60% מגידולי האירית ישראל", מסביר צרפתי, "החברות החקלאיות מייצאות לחו"ל סל שלם של תבלינים ישראלים, ואם תבלין אחד מהסל יחסר, היבואנים מאירופה יתחילו לקנות את הסל כולו ממקור אחר. אם האירית של הגוש תושמד, כל סל התבלינים ייפגע ומדובר בהרבה מאד כסף".

גורמים מסחריים בענף החקלאות אישרו את דברי צרפתי.

"זה כמו אסקימוסי שעובר למדבר"

מרבית החקלאים בגוש מגדלים ירקות. מגדלי הירקות יכולים לזרוע אותם מחדש במקום אחר, לקראת העונה הבאה. חוק פינוי-פיצוי מאפשר לחקלאים לרכוש לשם כך קרקע חלופית ביישוב קיים בגליל או בנגב, מתוך רשימה של 20 יישובים, ומציע להם לשם כך פיצוי מוגדל. מינהלת ההתנתקות (סל"ע) פרסמה רשימה של יישובים.

הממשלה גם סיפקה לחקלאים מכסות חדשות של עובדים זרים, כדי למלא את מקום העובדים הפלסטינים שהם מעסיקים בקטיף. לאחרונה גם איתרה הממשלה עבורם אדמות בקיבוץ זיקים ובמושב מבקיעים, שבהם יוכלו 80 חקלאים להקים את המשקים במרוכז.

אלא שעונת הזריעה הבאה מתחילה באוגוסט הקרוב. עד אז, החקלאים צריכים למצוא אדמה לזרוע בה, אחרת יסכנו את קיומו הכלכלי של המשק שלהם. האם הם יספיקו לעשות זאת בזמן?

"אני לא מאמין שמישהו יצליח להקים את הגידולים מחדש בזמן", אומר צרפתי, "ורובם לא ישרדו אם יפסידו את העונה. אתה יודע מה זה אומר לחקלאי, להפסיד עונה? נניח שלחקלאי יש פדיון של 5 מיליון שקלים. פדיון העונה הקודמת הושקע כולו בהיערכות לעונה הבאה. מאיפה הוא ייקח את הכסף? ומה הוא יגיד ללקוחות, שמצפים לסחורה?" 

מנהלת סל"ע פרסמה רשימת יישובים, שהחקלאים יכולים לחכור בהם קרקע חלופית. מדוע הם לא עושים זאת?

"מי שהכין את הרשימה לא עסק בחקלאות יום אחד בחייו. קודם-כל, כל אלה יישובים חילוניים, ומרבית החקלאים בגוש הם, כידוע, דתיים. שנית, האדמה, המים והאקלים שם שונים לחלוטין מאלה שבגוש. הם יצטרכו להתחיל מחדש ולהסב את עצמם לגידולים חדשים לגמרי, כמו אסקימוסי שעובר למדבר. לפי מחקרים, משק חקלאי מתחיל להרוויח בעונה החמישית לקיומו. האם אתה חושב שמישהו יעשה זאת בעונה אחת?

"היישובים שברשימה גם רחוקים מניצנים, ואם תוכנית ניצנים תצא לפועל, הם יצטרכו להחזיק חממה רחוקה מביתם. עם מכת הגניבות שיש כאן בארץ, הם עלולים לגלות מדי בוקר שכל המחשבים בחממה נעלמו, או שכל הטפטפות אינן. בכלל, קשה להחליט איפה לקנות אדמה, כשעדיין לא החליטו בשבילך איפה תשים את הראש מחר".

מדוע, בעצם, לא נותנים לחקלאים לעבור לכל מקום שהוא?

"זאת שאלה מצויינת. אבל זה לא הפתרון. הפתרון הוא להעביר את כולם לשטח מרוכז אחד".

מינהלת ההתנתקות איתרה שטחים מרוכזים ל-80 משפחות.

"הם עושים את זה באיחור של כמעט שנה. הקרקע טרם הוכשרה לעבודה, החוזים טרם נחתמו, וחלק מהחקלאים עדיין לא יודעים שהם אמורים לעבור לשם. הכל נעשה בחטף, ולכן עלול להיכשל. מלבד זאת, מדובר ב-80 מתוך 430 משפחות של חקלאים".

"לבשיא ולשרון יש שטחים ריקים"

בניגוד לדבריו של צרפתי, טוענים במנהלת סל"ע שיש רק 166 חקלאים ישראלים פעילים ברצועת עזה. צרפתי טוען שרשימות המנהלת אינן נכונות, ושהוא מחזיק ברשימה של 200 חקלאים פעילים. מלבד זאת, מציין צרפתי שבגוש קטיף יש 230 בעלי קרקעות חקלאיות מגוש קטיף, שכרגע אינם עוסקים בחקלאיות אך משכירים את חלקותיהם לאחרים. צרפתי עצמו הוא אחד מאותם אנשים, והוא טוען שחוק פינוי-פיצוי מקפח אותם: הפיצוי לאותם חקלאים מתחלק בין משכיר החלקה והשוכר, והסיכויים, לדעת צרפתי, שבעלי הקרקע יצליחו לרכוש קרקע חלופית במחצית סכום הפיצוי, נמוכים. "כך שיש לא פחות מ-350 משפחות שעדיין לא נמצאה להן קרקע", אומר צרפתי.

האם ניתן למצוא להם קרקעות?

"הארץ מלאה אדמות חקלאיות שקבלנים מחזיקים ריקים בשביל לעשות מהן נדל"ן. חלקן קרובות לניצנים. יש חוק הפקעות במדינה. אם מפקיעים ממני קרקע, מדוע לא לפנות חקלאי שמחזיק אדמות ריקות ולהפקיע אותה לטובת המשקים שלנו? שמעת על חברת מהדרין? (חברת קרקעות, שיו"ר מנהלת ההתנתקות, יונתן בשיא, הוא היו"ר שלה, ת.ג.)? יש להם שטחים עצומים של קרקע חקלאית ריקה".

דובר מנהלת ההתנתקות מכחיש את טענתו של צרפתי מכל וכל ואמר, כי ל"מהדרין" אין אדמות ריקות.

יו"ר ארגון מגדלי החקלאות האורגנית, אילן אשל, הנמצא בקשר עם המתיישבים ומנסה לסייע להם, מעלה רעיון נועז יותר לפתרון בעיית הקרקע. "החקלאים, משרד החקלאות והפקידים במנהלת מתקשים למצוא למפונים קרקעות חלופיות מתאימות", אומר אשל, "אבל לא רחוק מעזה יש חווה, שנקראת חוות השקמים, שיש בה 3,000 ומשהו דונם. אתה רוצה להגיד לי שכל מטר בחווה של שרון מנוצל? מישהו היה צריך להעלות את השאלה, מדוע שרון עצמו, יוזם ההתנתקות, אינו נרתם לעזור להם, אבל אף אחד לא מעז לשאול".

בדקת אם הקרקע שם מתאימה לגידולים שלהם?

"לא בדקתי. האבטחה שם טובה מדי".

במשרד ראש הממשלה סירבו להתייחס לדבריו של אשל.

החקלאים ממשיכים לנטוע

"כל אלה מזלזלים בטענות שלנו אינם קולטים דבר אחד: לא מדובר במותרות", אומר צרפתי. "לחקלאים בישראל אין פנסיה. האדמה החקלאית שלנו היא גם המקצוע וגם הביטחון הכלכלי שלנו. חלק גדול מהחקלאים כאן מעל גיל 45. מי שלא יצליח לקבל פיצוי ולא יספיק להקים חלקה חדשה, וזה הרוב הגדול, יצטרך להמשיך בלי כלום".

האם החקלאים שותפים לדאגתו של צרפתי לעתידם הכלכלי? עד כה פנו עד כה למנהלת סל"ע 60 חקלאים בלבד בבקשה לקבל סיוע בהעברת המשק. רבים מהחקלאים בקטיף ממשיכים לזרוע צמחים לעונה הקרובה.

ארגוני ימין קיצוניים אף הקימו קרן, "מאמינים וזורעים", המסייעת לחקלאים להמשיך לזרוע. הקרן מלווה לחקלאים 50% מעלות הזריעה, ומתחייבת בפניהם למחוק את החוב אם ההתנתקות תצא לפועל.

"הנחת העבודה של התוכנית העסקית שלי היא שאני ממשיך לעבוד", אומר אריאל פורת, חקלאי מגוש קטיף המחזיק ב-62 דונם של גידולי ירקות. כרגע אני בשיא העונה, המכירות מצויינות, ההזמנות טובות".

אתה בודק מה יקרה למשק שלך אם תהיה התנתקות? אתה בקשר עם המנהלת?

"כרגע אני לא בקשר עם אף אחד. בדקתי אם יש אפשרויות להעביר את המשק, אבל החוק מאפשר לנו לעבור ליישובים חילוניים בלבד, ואני לא מוכן לכך".

יו"ר ארגון מגדלי החקלאות האורגנית, אילן אשל, מודאג מגישתם של התושבים. "אני חושש לעתיד החקלאות הנפלאה של הגוש, אבל לא בטוח שהרשויות אשמות בכך. התרשמתי שפקידי הממשלה מנסים מאוד למצוא פתרונות יצירתיים, אבל חלק מהתושבים כלל לא נמצאים אתם בקשר".

מדוע הם לא רוצים סיוע? בגלל שזאת הכרה בהתנתקות?

אשל: "את זה תשאל אותם. אני מניח שיש שם אנשים שמוכנים להפסיד הרבה מאוד כסף בשביל האידיאולוגיה. לדעתי, היו צריכים להערך הרבה זמן מראש, בלי לחכות לחקלאים, להקים להם מגורים חלופיים, חממות חלופיות, לתת להם מפתחות, ולהגיד להם, 'תרצו, תבואו'. כך אפשר היה להציל את החקלאות".

לצרפתי יש הסבר אחר להתנהגות החקלאים. "חוסר האמון וחוסר הוודאות שולטים פה", אומר צרפתי, "החקלאים שומעים אלה מאלה על סבך הבעיות הבירוקרטיות. הם שומעים איך המנהלת מתפקדת, הם מתקשים להאמין, שבאמת מתכוונים לבצע את ההתנתקות ושמישהו יתייחס לצרכים שלהם בצורה רצינית".

אז מה הם מתכוונים לעשות?

"אם אכן תהיה התנתקות, רובם פשוט יעזבו את החקלאות. הם לא ימצאו כוחות נפשיים ואמצעים להתחיל הכל מחדש".

ישראלים רבים מחזיקים מפעלים בחו"ל. מדוע, בעצם, שהחקלאים לא יעבירו את המשקים לעובדים הפלסטינים שעובדים שם כיום, ויחזרו לשם אחר-כך, כמשקיעים וכמנהלים?

"ראשית, אנחנו לא סומכים על מוחמד דחלאן ומרעיו, שיתנו לנו להגיע לכאן בביטחון. שנית, השאלה היא, שוב, איפה נגור ואם נוכל להגיע לכאן. ושלישית, יש לנו בעיה רגשית. איך אנ יכול לבוא לכאן כאורח, ולעבד את האדמות שגרתי בהן כל חיי? בנוסף, אני לא בטוח שהרשות הפלסטינית תתן להם להישאר כאן, ואני לא בטוח שהשטחים יהיו ראויים לעיבוד".

מדוע?

"יש דברים שאני מעדיף שלא לדבר עליהם עם התקשורת".