"כשגיליתי את הבעיה של בני, היה מאוחר"

"אין ילדים רעים. יש ילדים שרע להם. הבן שלי הוא מקסים, נשמה טובה. פשוט יש לו קשיים וסבל. חובה לעזור לאותם ילדים".

שולה (שם בדוי), הסתובבה במשך שנים עם נורה אדומה. כבר בגיל ארבע הראה בנה סימנים מקדימים, התנהגות מינית לא מקובלת. אך למרות שהלכה איתו פעמים אחדות לאיבחון, איש לא גילה בעיה. כשהגיע הבן לגיל 13 תקף ילד קטן ממנו בשנתיים ונחשד במעשה מגונה. קצינת המבחן הציעה להעביר את הילד לטיפול עמותת על"ם, למען נוער במצבי סיכון ומצוקה במקום הגשת כתב אישום.

מדי שנה נחשפים מאות מקרים של אלימות מינית בקרב ילדים. מקרים אחרים כלל לא מתגלים. בעמותת על"ם רואים גם בילדים התוקפים קורבנות הזקוקים לעזרה. העמותה מנסה לסייע, ומתמקדת בילדים בני 12 ופחות.

"כבר בגיל 4-5 היו סימנים מקדימים לבעיה שלו, התנהגות מינית לא-מקובלת - חשיפת ישבן מול חברים או נעיצת אצבע. ההתנהגות החריגה שלו לא אובחנה, ומאוחר יותר הופיעו אצלו מצוקות רגשיות וחרדות. זה התבטא בקשיי הסתגלות בחברה ובבעיות בבית הספר. כשהעליתי חשד לגבי בעיות מיניות, שללו את זה על הסף", מספרת שולה.

"לקראת גיל תשע לקחתי אותו למרכז לבריאות הנפש בגלל מחשבות אובדניות שהיו לו - הוא אמר בכמה מקרים שהוא רוצה למות", היא מספרת. "אבל גם שם לא איתרו את הבעיה לצערי. מאז הנחנו לעניין ואף אחד לא עשה כלום בנידון. בסביבות גיל 11 אובחן על ידי משרד הרווחה כילד עם בעיה של התעסקות יתר במין. עד שגיליתי זאת, כבר היה מאוחר".

לא רציתי תמונה מלוכלכת על בני

מכתב שמצאה האם במקרה בחדרו של בנה גרם להידלקות נורה אדומה נוספת. "מצאתי מכתב שבו היה בין השאר גם שיר עם תכנים מעוותים, תכנים מיניים לא נעימים לקריאה. זה היה שיר אהבה שהוקדש למישהי והוא היה שיר מאוד לא בריא. נלחצתי, כמובן. בהתחלה ניסיתי לשכוח מהמכתב, כי לא רציתי שתיווצר תמונה מלוכלכת על בני, אבל לא הייתי רגועה ופחדתי שהוא יפגע במישהו אחר. לכן פניתי לגורמי רווחה. הם אמרו שישימו עין על בני במסגרת הלימודית בה הוא נמצא, אבל לא עשו דבר".

ארבעה חודשים לאחר שהתריעה האם, נתפס הילד במהלך פגיעה מינית. "בגיל 13 תפסו אותו במיטה, עם ילד שהיה קטן ממנו בשנתיים. הילדים אמרו שזה היה בהסכמה, אבל מדובר במשהו מעוות שקרה שם. לבן שלי יש בעיה של התעסקות במין וצריך לטפל בה. אני מאמינה שיש לו בעיה. הוא הודה שזה לא בסדר, ושיתף פעולה. התעסקות-יתר במין נותנת לגיטימציה לתקוף מינית. זה אחד הסממנים המקדימים לבוגר שתוקף מינית".

כשנה לאחר המעשה הוחלט להעביר את הנער לטיפול בעמותת על"ם. מאז, מספרת שולה, השתפרה התנהגות בנה בצורה ניכרת. "הוא מדבר שם על המצוקות שלו בקבוצה עם ילדים דומים לו. מביאים אותם לסוג של מודעות, בה הם רואים את התמונה בכללותה. נותנים להם כלים להתמודד, ומציגים את צדו של הקורבן. היום התעסקות היתר שלו במין פחתה לחלוטין. הוא התבגר".

שולה אינה אוהבת את המושג "ילד בעייתי", ולדבריה "מההתנסות שלי עם הילד שלי, כשמישהו קם יום אחד ופוגע מינית הדבר אינו מעיד על ילד בעייתי אלא על המצוקות בהן נתון הילד. בן אדם לא פוגע סתם מתוך תחביב או הנאה, לא עושים דבר כזה בגלל הכיף, אלא כי רע, או כי נמצאים במצוקה או בקושי. ילדים כאלו זקוקים לעזרה כדי להתגבר על התסכולים, הפחדים והכאב הנפשי בו הם מצויים. זה ממש כואב שמכניסים ילדים כאלו לכלא. ממש כואב הלב. אני לא הייתי רוצה לראות את הילד שלי בכלא.

"עם כל הגירויים שיש היום, מהאינטרנט ומהטלוויזיה, קשה להם מאוד. לכן מאוד חשוב שהמדינה תדאג לילדים כאלו. זה בעיה שניתן לפתור אותה על ידי פעילות מנע. לילדים כאלו אין את הכלים להתמודד ולדעתי צריך לתת להם אותם כדי שילדים כמו הבן שלי לא יפגעו בילדים אחרים."

שולה סיפרה על מצוקה רגשית של ההורים שנקלעים לסיטואציה ומעלה את הצורך בקבוצת תמיכה הורית. "העניין השפיע עליי מאוד. היה הרבה בכי, לילות בלי שינה ורגשי אשם על כך שאולי לא עשיתי מספיק. זה סבל נוראי לכל המשפחה. במהלך הטיפול של בני בעל"ם הכרתי הורים אחרים שמתרעמים, כמוני, על כך שאין לנו הדרכה וכלים להתמודדות. לדעתי צריכה לקום קבוצה מקבילה לקבוצת הילדים שבה יסבירו לנו מה בדיוק ילדינו צריכים. אנחנו לא יודעים להתמודד עם הבעיה".

מטפלים בתוקפים בשביל הקורבנות

חברי הכנסת רן כהן וענבל גבריאלי מהוועדה לזכויות הילד ערכו היום ביקור במרכז למניעה ולטיפול באלימות מינית בקרב ילדים, שהוקם ביוזמת על"ם - ביקור שנערך בשיתוף משרד החינוך ומשרד העבודה והרווחה.

הדר שולשטיין-אלרום, מטפלת משפחתית בעמותה: "זה נכון שחשוב לטפל בקורבנות, אך יש גופים נוספים שעושים זאת. לעומת זאת, אין כל גוף שמטפל בתוקפים – ילד כזה שלא מטופל, הוא פצצה מתקתקת. חלק גדול מעברייני המין שיושבים היום בבתי הסוהר מספרים כי התעסקות היתר במין שלהם לא החלה בגיל 15, אלא בגילאים תשע ועשר, כשהיו ילדים. הם לא טופלו, ועכשיו הם יושבים בבתי הסוהר לאחר שאספו עוד כמה קורבנות בדרך. אנחנו מטפלים בתוקפים בשביל הקורבנות".

יו"ר הוועדה לזכויות הילד, ח"כ רן כהן, אמר בביקור: "העלייה החד-משמעית בתופעת האלימות המינית של ילדים כלפי ילדים מחייבת אותנו להיערך במהירות ולהציל אלפי ילדים ועשרות אלפי קורבנות מגורל נורא".