"גם בבג"ץ יש מקום לאידיאולוגיה"

בג"ץ, בהרכב מיוחד של 11, שופטים דחה היום (ה') את 12 העתירות שביקשו להכריז על "החוק ליישום תוכנית ההתנתקות התשס"ה - 2005" כלא חוקתי. בג"ץ קבע ברוב של עשרה שופטים נגד דעתו של השופט אדמונד לוי כי חבל עזה נתון לתפיסה לוחמתית של המדינה. המשפט, השיפוט והמנהל לא הוחלו על מקום זה ולכן הוא אינו חלק ריבוני של מדינת ישראל.

רוב השופטים גם קבעו כי היות והמדינה שולטת באופן אפקטיבי על אותו אזור, היא רשאית להחליט מה יקרה לאזרחיה הנמצאים שם. החוק שחוקקה הכנסת ומכוחו הוציאה הממשלה את הצווים, אשר מורים לאזרחים הישראלים להתפנות, הוא חוקתי הגם שהוא פוגע בזכויות האדם של אותם אזרחים.

חוקתיות החוק עולה מן העובדה כי הוא עומד בדרישות פיסקת ההגבלה בסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כלומר הוא עונה על ארבעת המבחנים הבאים: הפגיעה בזכויות היסוד של האזרחים, כלומר בזכויות הקניין שלהם, נעשית על ידי חוק של הכנסת; הפגיעה היא לתכלית ראויה, כלומר כדי להבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית; היא עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ורוב הוראותיו של החוק הינן מידתיות. 

השופט אדמונד לוי חלק על זכותה של הכנסת לחוקק חוק שייעקור אזרחים שלה מחבלי ארץ בתוך ארץ ישראל. הוא הסביר כי חוק שכזה אינו חוקתי והוא סותר את תפיסות היסוד עליה נבנתה מדינת ישראל. השופט לוי כלל לא ניזקק לבחון את סעיפי הפיצויים ואת תוקפם, שכן לדעתו כל החוק עצמו הוא לא חוקי. 

"המשפט אינו מצטיין בכללים הניתנים לניסוח מדוייק"

האם ניתן להסביר את ההבדלים השונים בין דעות הרוב והמיעוט בפסק דין זה? התשובה לכך היא כן. המשפט, שלא כמו המדעים המדויקים, אינו מצטיין בכללים הניתנים לניסוח מדויק. ככל שאנו עוסקים בסוגייה משפטית ברמתה היותר עקרונית והיותר מופשטת, למשל בשאלות חוקתיות, בהחלט יתכן כי השופטים בבית המשפט העליון יפרשו את הנורמה החוקתית לפי השקפות עולם ותפישות אידיאולוגיות שונות.

הדבר אינו ייחודי למדינת ישראל. כך הוא הדבר ברוב המדינות הדמוקרטיות. בארה"ב, שם השופטים מתמנים על-ידי הנשיא באישור הסנאט, הדבר בוטה במיוחד, שכן מראש, הנשיא מבקש לעצב את הנורמה החוקתית על-ידי שופטים הקרובים יותר לדעות העולם של מפלגתו.

גם וועדת השופט יצחק זמיר המליצה על מינוי שופטים לבית המשפט העליון בישראל, אשר יביא לידי ביטוי נכון את החלקים השונים בעמנו. השופט אדמונד לוי, שהוא אדם דתי, מביא לידי ביטוי את השקפות העולם שלו, השקפות הניזונות משורשים דתיים והוא אינו מסתיר זאת. זאת, לעומת השקפות חילוניות המנחות את יתר חבריו. 

ריבונות או לא ריבונות, זו השאלה

אחת הסוגיות המרכזיות שהעסיקו את בית המשפט העליון, בעקבות טענת העותרים, הייתה כי חוק ההתנתקות בטל משום שהכנסת לא הייתה מוסמכת להחילו על מקום שהוא לא תחת ריבונות שלה. כלומר, שאלת סמכות הכנסת לחוקק חוקים שיחייבו את הגרים במקום הנתון לשליטה צבאית.

בעיקרון, הכנסת מוסמכת להחיל את חוקיה רק במקומות עליה חלה ריבונות מדינת ישראל. ריבונות זו לא הוחלה על חבל עזה ולכן לכאורה חוקי הכנסת לא חלים כאן. יחד עם זאת, מוסמכת מדינת ישראל, באמצעות מוסדותיה הנבחרים, הכנסת והממשלה, להחליט על הפסקת השליטה האפקטיבית על מקום הנתון כעת לשליטה צבאית שלה. החלטה כזו היא בתחום הסמכות של המדינה והיא חלה באופן פרסונאלי על כל אזרח שלה הגר באותו מקום. 

אומנם רשאית המדינה להורות לאזרחיה לעזוב את המקום, אך הוראה כזו מהווה פגיעה בזכות קניין שהיא זכות חוקתית. אומנם מותר לפגוע בזכות חוקתית, אך זאת תוך יצירת מנגנון המפצה באופן הולם וצודק על הנזק שנגרם לאותו אזרח. בנושא זה, קבע בית המשפט העליון כי על הכנסת לתקן מספר הוראות בחוק הפינוי כדי לפצות באופן יותר נכון את האזרחים. 

לסיכום, החלטה זו של בית המשפט העליון היתה צפויה והיא מביאה לידי ביטוי את האיזון הראוי בין רשויות הממשל - הכנסת, הממשלה ובית המשפט. אומנם חוקי הכנסת כפופים לביקורת שיפוטית של בית המשפט העליון, אך היקף הביקורת מותנה בנושא הנדון. בדרך כלל, בית המשפט העליון לא מבקר את צידקת החוק או את חוכמתו, אלא רק את ההיבט הפורמאלי של החוקיות. עם כל חשיבותה של החלטה זו של בית המשפט העליון, היא הייתה צפויה וידועה מראש.

פרופסור עמנואל גרוס הוא מרצה למשפט חוקתי באוניברסיטת חיפה