דבר המורה: "דמם של מחנכים בישראל נשפך"
לימור מלבר, מורה בביה"ס "תיכון חדש" בת"א, כותבת לשרת החינוך על ההשפלה ואטימות הלב שבפיטורי המורים. לדבריה, "על-מנת להשיב לתפקידך את תוכנו האמיתי, ראוי לעשות חשבון נפש. ללמוד מהעבר מתוך אחריות לאומית לעתיד ילדינו. הגיע זמן סליחות, שיוביל לשינוי הדרך, כי לכל ילד ולכל מורה מגיע יותר"
כבוד השרה שלום רב!
הנדון: זמן סליחות
אני כותבת אלייך דברים אלו בתקופה בה מערכת החינוך לה אני שייכת עוברת זעזוע עמוק. לא חולף יום בו לא נשפך דמם של מחנכים בישראל.
לכולנו מטרה אחת משותפת - שיפור רמת החינוך ואיכותו, אך נדמה שאיש לא חזה את המחיר הנורא שהחלו משלמים אנשי חינוך עוד בטרם יצאה הרפורמה לדרך. לילד זה לא התפללנו!
התמונות להן נחשפנו, הספורים האישיים מאחורי כל מכתב פיטורים, המאבקים בין נציגות משרדך לנציגי המורים המייצגים אותנו, בחזית שנפתחה, מובילים למצב בו הגיע הזמן לדפוק על השולחן ולומר די. די להשפלה, די להתבזות, די לשחיקת ערכים עד כדי ביטולם, די לפגיעה בכבוד אנשים, די להפיכת החינוך לסחר מכר.
4,500 המורים להם נשלחו מכתבי הזימון לועדות הפריטטיות הוצגו תחת כל עץ רענן על-ידך ועל-ידי מנכ"לית המשרד, כשחוקים, מורים שכישוריהם לא רלוונטים למערכת, שמשרותיהם הקטנות העידו על תרומתם הדלה למערכת וכישרונם ללמד הוטל בספק. אות קלון הוטל בהם עוד בטרם יכלו להתגונן.
לא ברור כיצד גובשו הרשימות, שכן בתוכן נמצאו רבים וטובים מאתנו. מורים שתרמו למערכת, מורים מוכשרים, מורים בעלי מקצועות נדרשים, מורים הנמצאים בשנת שבתון חלקית ,שאושרה על-ידי משרדך, מורים שזכו להערכה מעמיתים למקצוע, הורים ותלמידים. ויעידו על כך תיקיהם האישיים.
היום ברור שמיעוט מתוכם עונה להגדרתכן, אך בל נשכח, שגם אותו מיעוט החל את דרכו בלהט חדור מוטיבציה, שהלכה ואבדה, וגם אם כשלו, ניתן היה לסייע להם לפרוש בכבוד .
האם טרחתם באמת ובתמים לעיין בתיקים האישיים של אותם מורים ,ששמותיהם הופיעו ברשימות? או שמא נעשה כאן מחטף? תחושתי, שבזמן קצוב נדרשו הממונים למלא מכסות וכשהן מולאו הגיעה השעה לצאת לדרך ויהיו הקורבנות אשר יהיו. ובכן, עברתם כל גבול!
אין ספק שאילו היית מצליחה בביצוע תוכניתך היו נפרצים כל השערים ובאופן דומה היינו עוברים את אותו מסע השפלה מידי שנה בשנה.
לאורך כל התקופה יצאתן את ומנכ"לית המשרד בהצהרות, שפגעו בכבודנו. האם חשבתן על הנזק העצום, שגרמתן לנו ולבני משפחותינו? האם טרחת באופן אישי לעיין בתיק אחד של מורה מועמד לפיטורים? אין ספק שהיית מתביישת.
"קשה למחול, אין פיצוי"
אנו אחד הסקטורים הלומד ומתחדש. הידע שלנו הוא כבודנו המקצועי, שנרכש בזכות ולא בחסד. במעשייך הדורסניים רמסת את כבודנו האישי והמקצועי ואת עשייתנו לאורך כל השנים. על כך קשה למחול ואין לכך פיצוי.
האם העלית בדעתך כיצד ניתן להתעורר לבוקר, שלאחר קבלת מכתב הזימון לועדה הפריטטית עם "שיר חדש בלב"? אילו כוחות נדרשים ממורים לעמוד אל מול תלמידיהם, לאסוף את שרידי גאוותם ולהשאיר מעבר לדלת את עלבונם? הם חוד החנית, לדברייך, אך במערכה זו נשברו כל הכלים!
ובכן גברתי השרה, החנית שבורה, בכלל לא רצינו להיות חנית, וגם לא חוד של חנית, זהו כלי מלחמה, התיאור ההולם יותר הוא של עלי זית. מי שיצא למלחמה זו את בנחישותך להחיל בכל מחיר את הרפורמה למען תיכתבי בספר דברי ימי החינוך בישראל. הקרב החל וכבר גדל מספר הקורבנות, האם לכך שאפת?
בשם הרפורמה רמסת ערכים עליהם אנו מחנכים. ערכי יושר, אחריות אישית, צדק חברתי, כבוד האדם. אנו זכינו לקבל ממך שיעור לחיים, שיעור באזרחות, שיעור בניהול מו"מ ונלווה לו פרק "מאלף" ביחסי עבודה. אין ספק שספרי האזרחות עוד יעודכנו...
ציפינו ממך לעמוד לצידנו במאבק נגד גזרת האוצר, לא בכדי שתוכיחי כי את פופולרית, אלא בכדי שתוכיחי שהנך אשת מקצוע אמיתית ואנושית, אך את בחרת להוסיף עצים משלך למדורה. מצאנו שרה שנלחמת באנשים עליהם היא אמונה. הפכנו לאויבים במחנה במקום לצוות המוביל את המחנה. הגילויים האחרונים בעיתונים מאשרים זאת ומעוררים גועל ומיאוס.
כבוד השרה, מעולם לא הושפל כך ציבור עובדים בישראל, מעולם לא נרמס כבוד מורים בישראל כפי שנרמס בעת כהונתך, מעולם לא הידרדרנו כל-כך כפי שקרה בעת כהונתך, ומעולם לא נפער קרע כה גדול בין שרה לציבור שלם.
זכרי, ברצונך ושלא ברצונך אנו יחד על אותו סיפון חורק. עלבוננו הוא עלבונך, כבודנו הוא כבודך ורמיסתו היא בסופו של דבר רמיסתך. זילות הערכים, שבלטה תפגע בסופו של דבר בילדינו וזהו בדיוק הזמן לעצור, זהו זמן סליחות.
בהגדרתך הנך שרת חינוך תרבות וספורט. איה החינוך? היכן התרבות? והספורט? דומה שהספורט היחיד הוא ספורט הורדת ידיים בינך למורים וכמובן מרוץ שליחים להבאתם של מכתבי הפיטורים, לא יאוחר מה-6.5.05 וכמובן טרחתם לציין שלא יועברו חלילה ביום השואה. אכן, רגישות שכזו לא ראינו מזמן.
על-מנת להשיב לתפקידך את תוכנו האמיתי, ראוי לעשות חשבון נפש. ללמוד מהעבר מתוך אחריות לאומית לעתיד ילדינו. הגיע זמן סליחות, שיוביל לשינוי הדרך, כי לכל ילד ולכל מורה מגיע יותר.
לימור מלבר, מורה בביה"ס "תיכון חדש" ת"א
לפנייה לכתב/ת 
