מכתב הפיטורים הגיע לאווה, גננת חד-הורית

אווה רוזנברג (50), גננת מבת ים, מרותקת למיטתה מזה חודשיים, מאז נודע לה כי היא מועמדת לפיטורים. היום (א') היא אזרה כוח וניגשה לתיבת הדואר. בתוך התיבה המתין לה המכתב שכה חששה מפניו.

רוזנברג ועוד כ-2,000 מורים ועובדי הוראה קיבלו ביום שישי והיום את המכתבים שנשלחו אליהם ביום חמישי. רבים מהם ניגשו לוועדות הערר בניסיון לשנות את רוע הגזירה. גם רוזנברג הלכה לדיון אחד, אבל היום היא אמרה שלא תלך לדיון הנוסף. היא איבדה תקווה.

28 שנים עובדת רוזנברג כגננת בחינוך המיוחד בבת ים. לאחרונה אף החלה בכתיבת תוכנית שהיא יוזמה חינוכית לטיפול הזקוקים לחינוך מיוחד עבור משרד החינוך. העבודה נקטעה בעיצומה. "התחלתי לכתוב חוברת למשרד החינוך, והילדים בגן התקדמו יפה ורשמו הישגים טובים", סיפרה.

מאז שנודע לה כי היא מועמדת לפיטורים, נזקקה רוזנברג לטיפול והשגחה רפואית. "יש לי תחושת מועקה כבדה", היא מספרת. "לחץ הדם שלי עלה, ואני במעקב רפואי. זו גם הסיבה שהיה לי קשה להגיע לוועדת השימוע. הלכתי בכל זאת אבל שם דחו אותי והעבירו את הדיון לוועדה נוספת, בדרג גבוה יותר".

אבל רוזנברג כבר ויתרה. לדיון הנוסף היא לא תלך. "כבר לא רציתי להילחם. מאוד נפגעתי, והפגיעה הייתה קשה מדי. משהו לא הוגן נעשה פה, יש לי תחושה כבדה של חוסר צדק". 

רוזנברג היא אם חד-הורית לשני ילדים. למרות הבטחת משרד החינוך לא לפטר מורים חד-הוריים, היא מצאה את עצמה מועמדת לפיטורים. לאחרונה היא גם נקלעה לחובות וקשיים כלכליים, שחלקם קשורים לעובדה שבנוסף להיותה מפרנסת יחידה, היא מטפלת באמה הקשישה בבית.

"לוועדת השימוע הגעתי על ארבע. ראיתי מסביבי עוד מקרים קשים, כמו שלי. אני לא יכולה לעמוד בזה. כרגע אין לי עבודה, ואני לא יודעת אם בגילי אצליח למצוא עבודה. אני עדיין מקווה לטוב, אבל אני יודעת שזה אבוד".