"אי יישום ההתנתקות ידרדר המשק למיתון עמוק"

אי מימוש תוכנית ההתנתקות יפגע קשות בכלכלה הישראלית ועלול לדרדר את המשק למיתון עמוק. כך נאמר במסמך שהוכן עבור כנס קיסריה בחסות המכון הישראלי לדמוקרטיה, על ידי צוות בראשות פרופ' דניאל צידון, מהחוג לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, ובכיר בבנק לאומי.

לפרויקט המיוחד בנושא ההתנתקות - "ימי התנתקות" - לחץ כאן

מחברי המסמך התייחסו בין השאר לתרחיש של אי ביצוע התוכנית, וקבעו כי העלות הכלכלית (והחברתית) של אי ביצועה - לאחר שכבר הוחלט עליה ולאחר שהעולם כולו הפנים את היותה עובדה מוגמרת - גבוהה עשרות מונים מעלות ביצועה. לכן, מהפן הכלכלי, השלמת ההנתקות היא מהלך הכרחי.

"אם, כתוצאה משינוי שמקורו בשינוי סדרי העדיפויות של מדינת ישראל, לא תבוצע ההנתקות, ידרדר המשק למיתון שיהיה עמוק יותר מהמיתון אליו נסחף המשק בעקבות האינתיפדה האחרונה" כותבי מחברי המסמך. "מיתון נוסף כזה, שיבוא בטרם החלים המשק לחלוטין מהמשבר הקודם, ידרדר את המשק למצב קשה, יעמיק את הפערים החברתיים והכלכליים, ויציב את המדינה במקום בו יקשה עליה להתמודד עם אתגריה המדיניים והחברתיים".

מחברי המסמך מציינים, כי במקרה של אי מימוש תוכנית ההתנתקות בשל החרפה במצב הפוליטי בטחוני, תלווה אי ההתנתקות באובדן הביטחון האישי, הציבורי, ובעליית ההוצאה הממשלתית לביטחון. ההשפעה המצטברת של הטרור על הכלכלה הישראלית יכולה להגיע לכ-10 אחוזי תוצר, נאמר במסמך.

עוד מציינים מחברי המסמך: "קיימים שני כוחות כלכליים מרכזיים הצפויים להכות במשק הישראלי אם יופסק תהליך ההינתקות לאחר שכבר קיבל את האור הירוק המדיני. הכוח האחד הוא אובדן ודאי של כל תמיכה אירופית. מאחר ולא ניתן לחשוב על ישראל של 2006 כאחראית לביטול ההנתקות מחד, וכשומרת על מערכת יחסים סבירה עם אירופה מאידך, לא ניתן להתעלם מההשפעה הכלכלית של הניתוק (לפחות הניתוק החלקי) של ישראל מאירופה. צמצום ההשקעות האירופיות בישראל, צמצום היכולת לגייס הון באירופה, הכבדה על הסכמי הסחר, ביטול ("השהייה") של הסכמי שיתוף פעולה במו"פ, כולם כאחד עתידים לפגוע בכלכלת ישראל". עוד נטען כי הכוח הכלכלי שיהיה אחראי למרבית אובדן הערך הכלכלי מקורו בקריסת שלטון החוק. 

עלות פינוי מפונה - 750 אלף שקל

העלות למערכת הביטחון מוערכת בכ-2 מיליארד שקל. לכך מתווספות עלויות של מערכות אזרחיות שונות, ודיור זמני למפונים. "לו נוהל המהלך באופן המיטבי היתה צריכה לעמוד העלות על מעט למעלה מ-5 מיליארד שקל, כשמתוכם 3.5 מיליארד פיצוי למפונים", קובעים חברי הצוות. 

"נכון להיום, למרות שעקרונות היסוד של הפיצוי לא שונו, העלות התקציבית המשוערת גבוהה לפחות בשליש מהעלות המתוכננת, והעלות הכלכלית גבוהה מהעלות התקציבית", נטען במסמך. "מאחר ולסדר הגודל של העלות הסופית צפויה להיות השפעה על היכולת לפנות יישובים בעתיד, הרי שלשינוי בעלות יש כבר עתה השלכות לא פשוטות על חופש הפעולה המדיני של ממשלות ישראל בעתיד. כפי שנראים הדברים לעת עתה, הרי שהגדלת ההוצאה, מאחר והיא נעשית על פי מתאר לא אופטימאלי, אינה משפרת את מצבם של המפונים באותו אופן בו היא פוגעת בתקציב המדינה".

עוד טוענים חברי הצוות כי "לו היו גופי השלטון השונים מכירים בכך שמשימה לאומית זו קודמת לאינטרסים אחרים, ניתן היה להקל ולייעל את אופן הביצוע עשרת מונים, לחסוך עלויות ולשפר התמורות. ההינתקות יצאה לדרך כאשר היא כפופה לסדר היום הכוחני - בירוקרטי של כל משרד ממשלתי בתחומו.

"חוסר היכולת של השלטון בישראל לשנות באמת את סדרי העדיפויות שלו לצורך ביצוע ההנתקות ולקבוע שההנתקות קודמת לתהליכים שילטוניים אחרים, סופו שהוא יעלה כסף רב, יגביל מהלכים מדיניים עתידיים, ואולי אף יפגע ברקמה הדמוקרטית הדקה כל כך של מדינת ישראל".

איך לממן את התוכנית?

הסכום המיועד להינתקות בתקציב 2005 הוא 2.2 מליארד שקל, וחוק ההנתקות מאפשר להוציא סכום דומה גם ב-2006.

על פי מדיניות הממשלה, היעדים להוצאה הכוללת ולגירעון בתקציב לשנים 2010-2005 הם - גידול ריאלי של 1% בשנה בהוצאה התקציבית, והגבלת הגירעון בתקציב כך שלא יעלה על 3% מהתוצר. הממשלה החליטה כי היעדים הללו לא יחולו על הוצאות ההנתקות וכי לשם מימון התוכנית יועלה יעד הגירעון ב-2005 ל-3.4% מהתוצר וכן יוגדל יעד ההוצאה. גם ב-2006 תוגדל ההוצאה הכוללת של הממשלה מעבר ליעד הרב-שנתי. 

מחברי המסמך התייחסו לשאלת אופן המימון הרצוי של התוכנית - העלאה מיידית של המסים לעומת הגדלת הגירעון, וקבעו כי ההחלטה לממן את מלוא התוכנית הנוכחית על ידי חוב היא "סבירה". עם זאת, ציינו כי "ייתכן שבשלבי פינוי נוספים יהיה זה נכון לממנם, לפחות חלקית, על ידי העלאה בו-זמנית של המסים או הקטנת הוצאות ולא רק על ידי יצירת חוב".  

השוואת עלות התוכנית לפינוי סיני, אגב, מעלה כי העלות הכוללת של פינוי סיני היתה גבוהה פי חמישה ויותר, מהעלות המשוערת של ההנתקות מעזה. עם זאת, נאמר בעבודת המחקר, "הנטל על המשק היה נמוך בהרבה בפינוי סיני משום שעיקר העלות היתה ההערכות הצבאית המחודשת וזו מומנה במידה רבה בעזרת סיוע אמריקני. הפיצוי למתיישבים היווה רק כ-14% מסך עלות הנסיגה מסיני".

פיתוח הנגב המערבי - ההחמצה הגדולה

"פיתוח הנגב המערבי הוא אחת ההחמצות הגדולות של תכנית ההינתקות", קובעים חברי הצות. "החמצה זו הולידה הגדלה מהותית בעלות (הכללת אשקלון באזור המזכה בהטבה מיוחדת והפעלת תכנית ניצנים) והיא כולה החמצה של הדרג המנהלי במדינה. 

"ניהול יזום, מובנה ומאורגן של תהליך היישוב מחדש בנגב המערבי היה מבטיח מימוש ההזדמנות לחידוש ההתיישבות בנגב המערבי, והיה מסייע למתפנים בהתמודדות עם טראומת הפינוי. בפועל, דבר לא נעשה. כספים לא הוקצו לתכנון ולביצוע. חוזים לא נחתמו. במדינת ישראל לא נעשתה ולו פעולה אחת מעבר להליך הפורמאלי של כתיבת החוק על מנת לקדם ישוב מחדש עד שעבר המועד האחרון הסביר להפוך תכנית כזו לישימה".

חברים נוספים בצוות - קובי ברוידא מבנק ישראל, הראל בלינדה, סגן הממונה על התקציבים באוצר, ועמי חמצני, משנה לראש מנהלת ההתנתקות (סל"ע), תא"ל (מיל') עיבל גלעדי, וישראל עוז, יו"ר המטה לביצוע הסדרים קיבוציים.