הרופאים הכריעו: "נבצע המתות חסד"

למרות ההחלטה העקרונית-מוסרית הזו, רופאים שיהיו מעוניינים לסייע למשפחות החולים, לא יוכלו עדיין לישם את ההמלצה בלי אישור שופט משום שהיא עלולה להיחשב עבירה פלילית.

נייר העמדה של ההסתדרות הרפואית מתייחס לחולים הנמצאים במצב המכונה "וגטטיבי קבוע", שבו יש שימור של פעולת גזע המוח האחראי על פעולות אוטומטיות כגון נשימה, לחץ דם ודופק הלב, בעוד שקליפת המוח, האחראית על פעולות הכרה כגון דיבור, הליכה ועוד – אינה פעילה עוד. חולה במצב כזה יכול להתקיים תקופות ממושכות, כל עוד הוא מקבל הזנה מלאכותית. בעולם ידוע על מקרים של חולים ששרדו במצב כזה במשך עשרות שנים, בלא שהתעוררו ממנו, עד יום מותם. ההערכה הרפואית היא שחולה שהכרתו לא שבה אליו בתוך שישה חודשים לא יתעורר עוד לעולם.

לאחרונה החליטה הוועדה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית כי יש לגבש את עמדת הרופאים בנושא. חברי הלשכה קיימו כמה ישיבות, ובסופו של דבר החליטו להתיר "המתת חסד" פאסיבית, שאינה מתערבת במהלך הרגיל של המחלה וממלאת אחר רצונו של החולה ובני משפחתו. "בהעדר פעילות בקליפת המוח אין, למיטב הידע הרפואי, הכרה, וממילא אין יכולת לחוות כאב או סבל", כותבים חברי הלשכה לאתיקה בהחלטתם. "למתן מזון ומים יש ערך רגשי, סמלי ודתי המייחד אותו משאר הטיפולים הרפואיים. עם זאת, זהו טיפול רפואי העומד למבחן יעילות ותועלת כמו כל טיפול רפואי אחר".

הפסקת ההזנה תתאפשר רק לאחר שמומחה בנוירולוגיה, בנוסף לרופא המטפל, אישר את האבחנה ולאחר שהתקבלה הסכמת ועדת האתיקה במוסד שבו מאושפז החולה. הכללים אינם מחייבים את הרופא לפעול בניגוד לרצונו. "אם הרופא המטפל אינו יכול לקבל את בקשת החולה, יעביר אותו לטיפולו של רופא אחר", קובעים חברי הלשכה לאתיקה.

יו"ר הלשכה, פרופ' אבינועם רכס, שהוא גם פרופסור לנוירולוגיה בביה"ח "הדסה", הסביר אתמול כי הצעת חוק "החולה הנוטה למות", המונחת כעת על שולחנה של הכנסת, מקנה מעמד משפטי מחייב ל"צוואה בחיים", ומתירה שלא להאכיל בכפייה חולה הנוטה למות בתנאי שהביע את התנגדותו לכך. אולם החוק אינו מתייחס לחולה שאינו נוטה למות, ולכן נדרשה הכרעת הלשכה לאתיקה בנושא זה.