המדריך המלא לביטוח רכב

אילו סוגי ביטוח קיימים, ומה מחייב החוק?

ובכן, קיימים שלושה סוגי ביטוח: הראשון הוא ביטוח חובה. כשמו כן הוא: אתם חייבים אותו, גם אם אינכם נוהגים ברכב והוא חונה ללא תנועה ליד ביתכם. החוק שמחייב אתכם לעשות ביטוח כזה נקרא "פקודת רכב מנועי". חוק זה נועד לכסות נזקי גוף של נוסעים בכלי רכב ממבוטח, ושל הולכי רגל שנפגעו עקב השימוש ברכב. הכיסוי כולל את כל ההוצאות הרפואיות, פיצוי בגין אובדן השתכרות עד תקרה של שלוש פעמים שכר ממוצע במשק, ופיצוי בגין כאב וסבל.

אגב, אמרנו כבר שהוא חובה גם אם הרכב חונה, כי אפילו בחנייה מסודרת בחצר הבניין בו אתם מתגוררים, ילד או מבוגר עלולים להיפגע - גם באשמתם המלאה - מהתקלות ברכב, וביטוח החובה יכסה את הנזק לנפגע. למען הסר ספק, גם אם אין לכם ביטוח חובה - מה שהופך אתכם לעבריינים - הנפגע יקבל פיצוי, מקרן מיוחדת הנקראת "קרנית". אלא שאתם תהיו חשופים בפני תביעה שהקרן תגיש נגדכם, בגובה סכום הפיצוי ששילמה לנפגעים, בתוספת כל ההוצאות מסביב.

"קרנית" הוקמה על-ידי חברות הביטוח והממשלה, במסגרת "חוק הפלת"ד" - חוק ביטוח נפגעי תאונות דרכים. היא נועדה לטפל בכל המקרים בהם אין לנפגע את מי לתבוע, כמו בתאונת "פגע וברח" למשל, או במקרה שנהג הרכב אינו מחזיק ברישיון נהיגה, או במידה והרכב נגנב. כדאי לכן לדעת כי בביטוח חובה אין שאלה של אשמה. גם אם מי שנפגע אשם בלעדית בנזק שנגרם לו, חברת הביטוח או קרנית יפצו אותו במלוא סכום הנזק המובטח לו במסגרת החוק.

סוג הביטוח השני הוא ביטוח מקיף: והוא אינו חובה. סוג ביטוח זה מכסה את הנזק שנגרם לרכוש, להבדיל מביטוח החובה המכסה רק נזקי גוף. הוא מכסה נזקי תאונות, שריפות, גניבה שיטפונות, ומכסה את הנזקים שנגרמו לרכב שלכם או לרכוש שנפגע בתאונה. הביטוח הזה כולל בתוכו גם ביטוח צד ג'. אז הוא אמנם אינו חובה, אבל אם אין לכם ביטוח כזה, אתם אלה שתצטרכו לשאת בנזקים, מכיסכם הפרטי.

סכום הפיצוי בביטוח מקיף לנזק שנגרם לרכושו של המבוטח, אינו מוגבל מראש בסכום כלשהו הנקוב בפוליסה. אלא שבכל מקרה, לא יכול המבוטח לקבל פיצוי העולה על ערך הרכוש שנפגע. לפיכך, גם אם תבטחו את רכבם בכמה חברות ביטוח למשל, לא תוכלו לקבל מכל המבטחים גם יחד יותר מערך הרכוש שנפגע. במקרה כזה, חברות הביטוח יחלקו ביניהן את הנזק.

סוג הביטוח השלישי הוא ביטוח צד ג': הביטוח הזה נועד לכסות נזקים שנגרמו לרכושו של אדם אחר, שאינו בעל הפוליסה. הוא אינו מכסה נזקים שנגרמו לרכושו של המבוטח. גם כאן מדובר בביטוח שאינו חובה. הפיצוי לנזק שחברת הביטוח תשא בו, מוגבל לסכום שנקבע בפוליסה. לכן בין היתר הוא גם זול משמעותית מהביטוח המקיף.

"פרמיה שנתית"

למעשה זה הסכום (בכסף) שנשלם לחברת הביטוח, כדי שזו תבטח אותנו מדי שנה.

"פוליסה"

זהו הסכם הביטוח שיש לנו עם חברת הביטוח, תמורת הפרמיות (ע"ע) שאנו משלמים לחברה. פוליסות ביטוח לרכב הן "פוליסות תקניות". כלומר, המפקח על הביטוח הכתיב נוסח אחיד לביטוח הזה. לחברת הביטוח אסור לוותר על חלק מסעיפי הפוליסה, אבל היא יכולה להוסיף לפוליסה סעיפי כיסוי נוספים, ובלבד שיהיו לטובת המבוטח.

"השתתפות עצמית"

בכל פוליסת ביטוח רכוש (להבדיל מביטוח החובה), נדרש אנו, המבוטחים, לשאת בעלות מסוימת של הנזק. גובה הסכום הזה נקבע בתנאי הפוליסה, והוא שונה מחברה לחברה. בהחלט שווה לתת עליו את הדעת. זאת מכיוון שאתם עלולים למצוא עצמכם לעיתים קרובות מדי עם השתתפות עצמית גבוהה מדי, שתהפוך את תביעת הנזק מחברת הביטוח ללא כדאית.

"ריידרים"

תוספות לפוליסת הביטוח, כזו שהמבטחת מאפשרת למבוטח לקבל, תמורת תשלום פרמיה נוספת, או לעיתים אפילו בחינם. לדוגמה: ביטוח לתוספות שונות לרכב שאינן מכוסות במסגרת הפוליסה התקנית, ביטוח גרירה, ביטוח רכב חלופי, ביטוח חפצים אישיים ועוד.

"ביטוח קולקטיבי (קבוצתי)"

הסכמי ביטוח הנעשים בין חברות ביטוח לקבוצות מבוטחים גדולות, כמו עובדי המדינה למשל, או עובדי חברת חשמל. ביטוחים אלה נעשים בדרך כלל מול ועדי העובדים והנהלות החברות. תשלום הפרמיה נעשה בדרך כלל על-ידי ניכוי הפרמיה משכר העובד. מה שנקרא "גבייה מרוכזת". בגלל היקפיו הגדולים של הביטוח והוזלת הוצאות הגבייה, טובים תנאי ביטוח זה משמעותית מאלה שיכול מבוטח פרטי להשיג. הן בגובה הפרמיה והן בתנאים הנלווים - כמו ביטול השתתפות עצמית, אי התייחסות לעבר המבוטח (גם אם היו לו תביעות רבות), ביטול הגבלה על נהגים צעירים ועוד.

"ירידת ערך"

הסכום שבו צריכה חברת הביטוח לפצות אותנו, במקרה שערך הרכב שלנו יורד בעקבות תיקון שנעשה לאחר תאונה. גובה ירידת הערך נקבע על-ידי שמאי. גם כאן קיימת השתתפות עצמית של המבוטח. כלומר, הוא נושא בסכום הראשוני של ירידת הערך הזו.

"חיתום"

זהו תהליך בו נחתם הסכם ביטוח בין חברה למבוטח. ראשית אנו מוסרים לסוכן הביטוח או לחברה את הפרטים על תולדות הרכב והנהג שנוהג ברכב - סוג וגילו של הרכב, מספר וסוג הבעלים הקודמים (פרטית, חברה, השכרה, מונית...), מספר הקילומטרים שעבר, מעורבותו בתאונות, פרטים על הנהג כמו מין, גיל, עברו ונסיון התביעות שלו, וותק רישיון הנהיגה ועוד. לפי נתונים אלה קובעת החברה את גובה הפרמיה - מחיר הביטוח. חשוב למסור נתוני אמת בעת החיתום. אם חברת הביטוח מגלה שרימיתם במסירת הפרטים כדי להוזיל את הפרמיה, היא תנסה להתחמק מתשלום פיצוי, או לפחות להפחיתו בעת "אירוע ביטוחי". לא נעים.

"החובה לבטח"

חברת ביטוח רשאית לסרב לבטח רכב בביטוח מקיף או צד ג', ויותר מכך. היא רשאית לסרב לבטח בביטוח חובה, למרות שהוא "חובה". זאת מכיוון שהחובה הזו מחייבת אתכם, לא את חברת הביטוח. כך למשל לא ששות חברות הביטוח לביטוח מקיף של כלי רכב ישנים או מיוחדים, ולא נהגים הנחשבים "מסוכנים". אין כללים אחידים בנושא, וכל חברה רשאית לנהוג לפי ראות עיניה. סיבות לסרוב? נהג עם הרבה תביעות, ותק נהיגה לא מספק, נהגים צעירים, כלי רכב מאד יקרים וכו'.

במקרה שחברה מסרבת לבטח אתכם, תאלצו לבדוק בחברות אחרות. סביר להניח שתמצאו חברה אחרת כלשהי שתהיה מוכנה לבטח אתכם, בדרך כלל תמורת פרמיה גבוהה יחסית. תוכלו כמובן לוותר על הביטוח, וליטול על עצמכם את הסיכונים בנזקי רכוש. לעומת זאת, קחו בחשבון שסירוב לביטוח חובה חמור יותר. במקרה כזה תצטרכו לפנות ל"פול" (ע"ע). שם חייבים לבטח אתכם.

ה"פול"

גוף שהוקם במסגרת החוק על-ידי המפקח על הביטוח, ובו שותפות כל חברות הביטוח לפי חלקן היחסי בביטוח רכב. הוא נועד לספק ביטוח ל"מסורבי ביטוח החובה". כלומר, לאותם נהגים שחברות הביטוח מסרבות לבטח אותם בביטוח חובה, משום שהם מוגדרים "נהגים מסוכנים", או שהרכב שלהם נחשב ל"רכב מסוכן". בין אלה נמנים נהגים צעירים (בדרך כלל מתחת לגיל 21), נהגים חדשים, רוכבי אופנועים וכו'. אלה יוכלו לרכוש ביטוח ב"פול", אלא ששם התעריפים גבוהים ב-25-35% מהתעריף הרגיל בחברת ביטוח רגילה. זכרו כי התעריף בפול נקבע על-ידי המפקח על הביטוח. הכי חשוב - ה"פול" חייב לבטח בביטוח חובה כל דורש.

"פיצוי (תגמולי ביטוח)"

חברת הביטוח חייבת לשלם את סכום הפיצוי, תוך 30 יום ממועד "מקרה הביטוח", בתנאי שהוגשו לה כל המסמכים הנחוצים לתשלום התביעה. במקרה של גניבת רכב חייבת החברה בתשלום אם הרכב לא נמצא תוך 45 יום ממועד הגניבה. במקרה של חילוקי דעות, חייבת החברה לשלם תוך פרק זמן של 30 יום את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת. אם חברת הביטוח אינה עומדת בכך, רשאי בית משפט לחייב אותה בתשלום ריבית מיוחדת לתובע, ששעורה מגיע עד פי שלושה מהריבית הקבועה בחוק פסיקת ריבית. אגב, חברת ביטוח יכולה לפצות את המבוטח בגין הנזק באמצעות פיצוי כספי, או באמצעות רכב אחר שינתן למבוטח תמורת רכבו שנגנב או ניזוק, ובלבד שערכו של הרכב האחר לא יפחת מזה של הרכב שניזוק או נגנב.

"שמאי רכב"

בעל מקצוע (עם רשיון מטעם משרד התחבורה) שתפקידו להעריך את גובה הנזק, ובדרך כלל (גם) את גובה הפיצוי שמקבל המבוטח או התובע. לפי "הסדר השמאים" - שקיבל את אישור המפקח על הביטוח - המבוטח הוא זה הבוחר לעצמו את השמאי, מתוך רשימה של "שמאים חיצוניים". רשימה זו נקבעת על-ידי חברת הביטוח. באותה עת אסור ש"שמאי חיצוני" יהיה מי שהיקף עבודתו עם אותה חברת ביטוח, יעלה על 25% מהיקף הפעילות, זאת כדי ליצור אי-תלות בין השמאי לחברת הביטוח.

קחו בחשבון כי חברת הביטוח היא המשלמת לשמאי את עלות עבודתו. המבוטח יכול לבחור לעצמו גם שמאי שאינו כלול ברשימת השמאים החיצוניים של אותה חברה. במקרה כזה הוא יצטרך לשאת בתשלום לשמאי, ויוכל לתבוע מחברת הביטוח את ההוצאה. אגב, חברת הביטוח אינה חייבת לקבל את דו"ח השמאות, גם של שמאי חיצוני. במקרה שכזה מועברים חילוקי הדעות לשמאי שלישי קובע - שהוא מכריע במחלוקת. אפשר כמובן להעביר את חילוקי הדעות להכרעת בית המשפט.

יש כמה סעיפים בסיסיים שיכולים להשתנות בהצעות, והם קובעים במידה רבה את מחיר הביטוח. אז כשאתם משווים, חשוב שתיקחו אותם בחשבון. למשל, גובה ההשתתפות העצמית בכל חברה. הן כשמתקנים את הרכב במוסך הסדר (אליו שולחת אותך חברת הביטוח, והן במוסך שאתה בוחר. חשוב לבדוק, אם זה רלבנטי לגביכם, מה התוספת הנדרשת בחברה לנהג צעיר, ומה ההגדרה לגבי גיל נהג צעיר. כך גם לגבי גובה ההשתתפות העצמית כאשר מדובר בנהג צעיר.

קחו רק בחשבון שלא תמיד הויתור כדאי. ההנחה שנותנת החברה במקרה של ויתור כזה, בדרך כלל אינה מצדיקה את הויתור על הביטוח. וכל עוד אין מעורבות בקביעת שעור ההנחה, דואגות החברות לכך שהיא לא תהיה מפתה מדי. אבל האפשרות קיימת. יש כמובן גם אפשרות לעשות לרכב ביטוח צד ג' בלבד. הוא זול משמעותית מהביטוח המקיף, ונע סביב 30% מעלות ביטוח מקיף. אלא שאז אתם חשופים לכל נזק שיגרם לרכבכם.

במקרים מסוימים - כשמדובר בכלי רכב ישנים - חברת הביטוח לא תעשה לכם ביטוח מקיף. שכן כשערכו של הרכב נמוך, וחברת הביטוח חייבת להכריז עליו כ"אובדן מוחלט" כבר בנזק של 50% מערכו, סביר להניח שכל תאונה קטנה תגרום לכך שעלות התיקון – זו שכמובן אינה מתחשבת בגילו של הרכב - תגרום להשבתה ולתשלום מלא של ערכו למבוטח. חברת הביטוח תסכים לעשות רק ביטוח צד ג'. זה יחסוך לכם אמנם לא מעט כסף, אבל יחשוף אתכם לסיכונים.

אם אתם יוצאים לתקופה ארוכה לחו"ל, או לא נוהגים ברכב במשך תקופה ארוכה והוא מאוחסן במקום סגור ובטוח, תוכלו להקפיא את הביטוח המקיף לאותה תקופה, ולחדש אותו כשנדרש. ההקפאה תעלה כמה שקלים, לא יותר. במקרה כזה ניתן לבקש להחליף את פוליסת ביטוח החובה בפוליסה זולה יותר, שם תידרשו להצהיר שהשימוש ברכב אינו כולל נהיגה. זה אפשרי אגב רק כאשר תקופת ההקפאה היא ל-30 יום או יותר.

שימוש בביטוח של אדם אחר

אם רכשתם רכב משומש והבעלים הקודם מוכן להעביר את הביטוח על רכבו - עד תום תוקפו - אל תתפתו לחסוך, אלא אם חברת הביטוח נותנת לכך הסכמתה בכתב. שכן מרגע שהבעלות על הרכב החדש עברה על שמכם, אין לבעלים הקודמים של הרכב זיקה לרכוש המבוטח. לכן, במקרה של תביעה, אתם עלולים לגלות שאין ביטוח. חד וחלק. הדברים אגב נכונים גם לגבי ביטוח החובה.

להקפיא או לבטל?

מה כדאי יותר, לבטל את פוליסת הביטוח הישנה או להקפיא אותה כאשר מוכרים רכב ישן, ועדיין לא קיבלתם את הרכב החדש, או שלא מצאתם מכונית משומשת מתאימה? בעקרון עדיף להקפיא את הביטוח הישן, ולחדשו כאשר תקבלו את הרכב החדש. אבל זה לא תמיד נכון. כי יתכן שביטוח הרכב החדש או המשומש-חדש שרכשתם, זול יותר בחברה אחרת מאשר בחברה הנוכחית. זה מחייב שוב לבדוק בכל חברות הביטוח. אם מגלים חברה זולה יותר, צריך לבדוק כמה יעלה לכם ביטול הביטוח בחברה הקודמת, ולראות אם המעבר כדאי.

יתכן שיתברר כי עדיף להמשיך את הביטוח בחברה הישנה, גם אם הוא יקר יותר, ורק בעת החידוש לעבור לחברה אחרת. ביטול ביטוח החובה בגלל מכירת הרכב, גניבתו או הוצאתו מכלל שימוש, מאפשר לקבל החזר יחסי של הפרמיה על כל חלק-שנה שלא נוצל. ביטול הביטוח מכל סיבה אחרת, כמו למשל לעבור לחברת ביטוח אחרת זולה יותר, יגרום להחזר נמוך מהחלק היחסי שלא נוצל. בביטוח מקיף התחשיב מסובך יותר. חברת הביטוח תשאיר אצלה דמי ביטוח המחושבים כך – 10% מדמי הביטוח השנתיים עבור כל חודש או חלק ממנו שבו היה הביטוח בתוקף, ובנוסף עוד 10% מדמי הביטוח השנתיים. היתרה תוחזר למבוטח תוך 30 יום. עכשיו כבר ברור לכם מדוע עדיף להקפיא את הביטוח ולחדשו, ולא לבטלו?

אם הייתם חלילה מעורבים בתאונה שלא באשמתכם, ויש לכם ביטוח מקיף, תוכלו לתבוע את חברת הביטוח. זה נוח יותר, וחוסך טרחה מייגעת והרבה עצבים. אבל, במקרה כזה תידרשו לשלם לחברת הביטוח השתתפות עצמית, ותפסידו את הנחת היעדר-תביעות שיש לכם. אם אין לכם כזו, תחויבו בעת חידוש הביטוח בתוספת תשלום - 5-7% בכל שנה שבה תובעים את החברה, עד למקסימום של 21%. כמו-כן יתכן כי גם אם היו לכם תביעות קודמות, תסרב חברת הביטוח לחדש את הביטוח בשנה הבאה. נכון שניתן לתבוע אחר כך מהפוגע ומחברת הביטוח שלו את ההחזרים האלה, אבל אז תצטרכו להוכיח שהפסדתם הנחת "היעדר תביעות". בקיצור, מורכב ומסובך.