צלילים ממכרים

האלבום החדש של "קטאמין", עליו אחראי בעיקר אסף תג'ר, גיטריסט שניגן בחו"ל עם אליוט סמית' ובת' גיבונס מפורטיסהד, יצא באחרונה בלייבל "נו דיסטרביושן".

באי.פי הראשון של "קטאמין", שיצא לפני כשנה, היה לצד תג'ר, שאחראי על המילים והלחנים, גם עידו סגל, ואילו באלבום החדש, Lag, לקחו חלק גם חגי פרשטמן, אורי פרוסט, שרון קנטור ואדם שפלן. למרות הציפיות לקבל תוצאה עשירה ומופקת יותר, הפורמט נשאר דומה: לו פיי אקוסטי, מנוכר, כשברוב השירים מוצאים גיטרה אקוסטית אחת או שתיים שממלאות תפקיד של להקת רוק שלמה ועושות את זה לא רע בכלל.

השירים של תג'ר יכלו בקלות להשתלב באלבום של סוניק יות' או כל להקת רוק אמריקאית מסוגה. תג'ר אינו מסתיר את השפעה של "סוניק יות'", שאף זכו לקאבר באי.פי, או של ה"בטהול סרפרז" שזוכים באלבום לקאבר מפתיע לשיר creep in the cellar. ב-junior buddha אפשר לשמוע אפילו את ניק דרייק וג'ון מרטין מבליחים מבין אצבעותיו של תג'ר.

היה אפשר להפוך בקלות את השירים לבועטים עם דיסטורשן בגיטרות, בס ותופים, אבל תג'ר ופרוסט, שמקבל קרדיט על הפקה מוזיקלית, בחרו להציג את השירים בצורתם הראשונית והטהורה ביותר.

כמו באי.פי, גם באלבום תג'ר מצליח לצבוט את הלב לא מעט פעמים בזכות הלחנים הישירים והשירה שמגיעה ממקום של גודש, של מועקה בגרון, המקום שאליו מתנקז כל העצב. חברי הלהקה החדשים תורמים מכשרונם ובכמה שירים תרומתם מכרעת ועושה את ההבדל בין איש עם גיטרה לבין אלבום מרטיט, מרגש ומאתגר.

קחו לדוגמא את where the ambulance rolls, בו הגיטרה החשמלית חורקת בעדינות ומזכירה שער ברזל לא משומן, אמביינט מוצלח. בנוסף, ראוי לציין את קולות הרקע ב-winchester gun הנפלא וכלי ההקשה העדינים ב-no wonder we're damaged המופלא.

יש מי שיגיד שהאלבום נשמע משעמם ומונוטוני כבר אחרי מספר מועט של השמעות, אבל מדובר באלבום לו פיי שדורש את קצב העיכול הפרטי שלו והאינטימיות שטמונה בו יוצרת מימד ממכר לפחות כמו סם הקטאמין, ששימש במקור כחומר הרדמה לוטרינרים והפך ברבות הימים לסם הזייה. ואם כל זה לא מספיק, אפשר להתעמק בעטיפה שמתהדרת בציוריו האקספרסיוניסטים של זהר לזר ופשוט להתמכר.

• יציאת האלבום תחגג בהופעה בתמונע ביום שישי הקרוב בשעה 22:00.
•  להורדת שיר מהאלבום