נשים בגיל המעבר: חושבות על מין, מקיימות פחות
ד"ר גורית בירנבוים וד"ר אהד כהן החליטו לחקור את חיי המין של נשים בגיל המעבר, אבל לא מהפן הפיזי-הורמונלי, אלא מההיבט הרגשי דווקא – תחום שנחקר מעט מאוד • הם גילו שעם העלייה בגיל נשים פחות מקיימות יחסי מין, אבל דווקא חושבות שהמין יותר חשוב • ועוד דבר: גם בגיל המעבר מה שחשוב בעיקר לתפקוד המיני של הנשים הוא מידת ההשקעה הרגשית מצד בן הזוג, ולא מצבן ההורמונלי
"מאז ומתמיד הייתי אישה יפה וחושנית, וסקס היה בשבילי טעם החיים. מי היה מאמין שכך ייראו חיי המין שלי כעבור 30 שנה. אפילו אני לא מכירה את עצמי. מעבר לגלי החום המעיקים, למצבי הרוח המוטרפים, למיגרנות ולשבעת הקילוגרמים שנוספו לי, פשוט נעלם לי החשק למין. ממש לא בא לי סקס. קרש. הכל מת שם למטה. וגם למעלה... סקס הפך להיות סיוט עד כדי כך שאני מרגישה כאילו בכל פעם מחדש אונסים אותי..." (אישה בת 55).
אם זה נשמע לכן מוכר, קבלו עוד וידוי: "אני אוהבת את בן הזוג שלי, אבל זה כבר לא אותו דבר. אני לא רוצה שהוא ירגיש בשינוי, וכדי לא לפגוע בו אני משחקת, כמו שרק נשים יודעות. אני לא באמת מצליחה לגמור, אבל אין לו מושג..." (אישה בת 52).
ועוד אחד: "אני מרגישה בירידה מתמשכת במדרון תלול. אין לי חשק בכלל, ואת צריכה לראות את בעלי... גם נשים בנות 30 לא נותרות אדישות לידו... ואני, אני נכנסת איתו למיטה בעיקר כדי לא לאבד אותו, למנוע מתחים מיותרים... ואז אני מתנתקת מעצמי. זו טכניקה ששיכללתי והבאתי לדרגת אמנות, ואפילו הפולנייה בבדיחה לא יכולה להתחרות בי. אני חושבת על הכל, רק לא להיות 'שם'. סובלת בשקט ומחכה שהסיוט ייגמר..." (אישה בת 51).
ויש גם משהו לגמרי אחר: "אני מרגישה שאני בתקופת פריחה. כל האנרגיות שלי ממוקדות בעצמי, אחרי הרבה שנים שבמהלכן דאגתי לכל העולם. וחלק מזה בא לידי ביטוי בחיי הזוגיות, שזוכים ללבלוב מחודש. הילדים לא בבית, ויש לנו את כל הזמן לעצמנו. אנחנו החברים הכי טובים, וכל יום הוא חגיגה מחדש. אני מרגישה יפה וסקסית, עושה ספורט ואוכלת נכון, ובעלי לא מפסיק להחמיא לי. אנחנו עושים הרבה דברים כיפיים ביחד: סרטים, טיולים, הצגות. וכן, גם סקס, ואפילו פעמיים בשבוע. החיים נפלאים, רק שזה יישאר ככה" (אישה בת 55).
תקופה של שינויים והתמודדות
אין אישה בגיל המעבר שלא מכירה את התופעות האלה: ירידה בייצור הורמוני המין (אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון), שמתבטאת בהופעתם של גלי חום, הזעות לילה, כאבי ראש, סחרחורות, הפרעות בשינה, עלייה במשקל, אוסטאופורוזיס (בריחת סידן), ירידה בבריאות באופן כללי, יובש נרתיקי, שינויים בגמישות הנרתיק, דלקות בדרכי השתן וירידה בחשק. השינויים האלה חלים בעקבות האטה מתמשכת בפעילות השחלות, שגורמת בסופו של דבר להפסקת המחזור ולאובדן הפוריות, או במילים אחרות, מנופאוזה.
המנופאוזה מסמנת את סופן של כ-40 שנה של מחזורי וסת חודשיים, שמתחילים עם הבגרות המינית של איברי הרבייה בעשור השני לחיי האישה ומסתיימים בסביבות גיל 45-51.
בגיל המעבר חלים שינויים ברורים במעגל התגובה המינית של נשים: יובש נרתיקי, חוסר גמישות ואגינלית, היחלשות הרגישות בדגדגן, אי נוחות ואף כאב בשעת משגל, ירידה בתשוקה ובדחף המיני, שינוי בתדירות יחסי המין ושינוי בכמות ובעומק האורגזמות – הן תלונות נפוצות של נשים בגיל הזה.
יחד עם זאת, המיתוס שלפיו מסמלת המנופאוזה את קץ מיניותה של האישה התגלה כרחוק מהאמת. חוקרי מין הראו שנשים ממשיכות לקיים יחסי מין וליהנות מהם גם בתוך שנות הזיקנה, כל עוד בריאותן איתנה. עוד נמצא שגם אם חלק מהנשים מדווחות על ירידה במין גניטלי (חדירה), במקביל יש עלייה בתשוקה למין לא גניטלי (ללא חדירה).
גיל המעבר מתאפיין לא רק בשינויים פיזיים אלא גם פסיכולוגיים. זוהי תקופה של אבל על אובדן הפוריות והתמודדות עם אובדנים נוספים, כמו מות הורים ומחלת בן זוג, שעלולים לעורר שאלות נוגות על המוות המתקרב.
נשים רבות עסוקות בתקופה הזו בשאלות בנוגע להערכתן העצמית כנשים מיניות ואטרקטיביות, לאור גופן המשתנה והמזדקן, ובזהותן העצמית כאמהות, אחרי שהילדים עזבו את הבית. הגורמים האלה, בתוספת העלייה בשכיחות המחלות הגופניות, עשויים לעורר אצלן קשיי הסתגלות, שינויים במצב הרוח, חרדות ודיכאון. נוסף על כך, בתקופת המנופאוזה חלים שינויים באורח החיים. נשים רבות, שהשקיעו את מיטב זמנן בגידול הילדים, עשויות לגלות שבחייהן נוצר חלל, אחרי שתפקידיהן כאימהות התמעטו וילדיהן יצאו מהבית (אלא אם הן מנצלות את החופש החדש לפיתוח קריירה ולרכישת השכלה ותחומי עניין חדשים).
אצל זוגות רבים אחרי שהילדים עוזבים את הבית לא ניתן עוד להתעלם מבדיקת משמעות הקשר הזוגי – קשר שהיה מעוגן עד כה גם בתפקידי ההורות. הערכה מחדש של חיי הזוגיות עשויה לעיתים להוביל להבלטה של קשיי תקשורת בין בני הזוג, ובחלק מהמקרים גם לפרידות ולגירושים. במקרים אחרים העצמאות הגוברת והחיפוש אחרי מימוש עצמי של נשים מסוימות עלולים לאיים על הבעל ולגרום למאבקי כוח. במקביל גם אירועים כמו מחלות ומוות של הורים, תהליך ההזדקנות ואיבוד המשיכה הגופנית עלולים לאיים על הקשר הזוגי.
מחקר בדגש על הרגשות והמחשבות
ד"ר גורית בירנבוים, ראש המגמה המחקרית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן, וד"ר אהד כהן, אנדוקרינולוג במרכז הרפואי שיבא תל השומר, הם גם בני זוג בחיים. השניים החליטו לחקור במשותף את נושא המיניות בתקופת הפוריות ואחריה. הכל התחיל מוויכוח תמים ביניהם בענייני זוגיות מאוחרת. היא התעקשה שאין זוגיות מספקת ללא המרכיב המיני שמניע את המערכת. הוא טען שבגיל 50 ומשהו זוגות מתעניינים פחות בסקס ובביצועים ומעדיפים, במקום זה, ללכת יד ביד לאופרה ושיעזבו אותם בשקט.
התווכחו – והחליטו לבדוק מי צודק. מחקרם בדק כיצד קשורים השינויים ההורמונליים לשינויים במיניות האישה. בשורה התחתונה הם גילו שאת עיקר השינויים במיניות ובדחף המיני ניתן לייחס יותר להיבטים האישיותיים, הרגשיים והזוגיים דווקא, ופחות להיבטים ההורמונליים, כפי שנהוג היה בדרך כלל לחשוב עד כה.
במילים אחרות: נשים יקרות, איבדנו את הפריבילגיה להאשים את ההורמונים בכל מה שקורה לנו במיטה עם הבעל. צריך למצוא את הסיבות האמיתיות למצב במקום אחר.
למרות ההנחה שהמיניות עשויה להיות מנבא לאיכות הקשר הזוגי, מתברר שמעט מאוד הוקדש למחקר ולהבנת המיניות במסגרת קשרים בגיל המעבר. וגם במה שנמצא עד כה בספרות המחקרית בנוגע לגורמים שעלולים להשפיע על המיניות הנשית במנופאוזה נמצאו סתירות רבות. כך, לדוגמה, באחד המחקרים נמצא שנשים בעלות סימפטומים מנופאוזליים רבים יותר דיווחו על יותר רגשות אשמה כלפי הפרטנר ועל יחסי נישואים טובים פחות מאשר נשים שסבלו פחות מתופעות גיל המעבר. מצד שני, במחקר (שנערך בינתיים בסין בלבד) לא נמצא שטיפול תרופתי שמקל תופעות של גיל המעבר ומעלה את הדחף המיני השפיע לטובה על הקשר הזוגי ושיפר את איכות היחסים.
המחקרים בנושא המיניות במנופאוזה התמקדו עד כה בהיבטים ההתנהגותיים והפיזיולוגיים של מיניות האישה, תוך התעלמות מעושרה ומרב מימדיותה של החוויה המינית הסובייקטיבית, שמורכבת גם מהיבטים בינאישיים, רגשיים, מערכתיים, מוטיבציוניים, קוגניטיביים ופסיכולוגיים-חווייתיים של המיניות.
עקב מיעוט המחקר האמפירי בנושא החליטו ד"ר בירנבוים וד"ר כהן לבחון במחקרם את תרומת המיניות הנשית בתקופת המנופאוזה למסגרת הזוגית. ייחודו של המחקר הוא בניסיון להציג תמונה כוללת של החוויה המינית הסובייקטיבית של נשים בתקופת המנופאוזה.
מעבר להיבטים הפיזיולוגיים וההתנהגותיים, שמופיעים במרבית המחקרים שנעשו עד כה, המחקר הנוכחי שם דגש על הרצונות, המחשבות והרגשות של נשים בגיל המעבר ביחס לקיום יחסי מין. נקודה נוספת שבדק המחקר היא: יחסיהן הזוגיים של נשים בגיל המעבר והתלות שבין השינויים המיניים שחלים במנופאוזה לבין שביעות הרצון מהקשר ואיכות הזוגיות. המחקר בחן האם השינויים המיניים במנופאוזה אכן מולידים את השינוי המצופה בקשר הזוגי. ד"ר בירנבוים: "רצינו לבדוק מהי המשמעות של המיניות לזוגיות דווקא בתקופה כזו, שבה האישה כבר לא פורייה והמערכת המינית מאבדת את המטרה המקורית שלה – הבאת ילדים לעולם".
"בשבילי מין זה לא כזה ביג דיל"
המחקר הנוכחי, שסייעו בעריכתו גם ורד ורטהיימר ושירה ביבס מאוניברסיטת בר אילן וד"ר הלל פקטור, בדק עד כמה משפיעים רכיבים רגשיים, קוגניטיביים ומערכתיים על חוויית המיניות של נשים בגיל המעבר, וכיצד משפיעה מיניות האישה המשתנה באותה תקופה על איכות הקשר הזוגי. המחקר נערך מטעם מרכז פלג ביליג לחקר איכות חיי המשפחה באוניברסיטת בר אילן.
במחקר השתתפו 389 נשים. טווח הגילאים של המשתתפות היה 24 עד 62, כשמשך הקשר עם בן זוגן נע מחודשיים ועד 42 שנים. כולן היו נשים חילוניות, פעילות מינית, בעלות פרטנר קבוע, שבריאותן הכללית תקינה.
הנשים ענו על שאלות לגבי תפקודן המיני (תדירות קיום יחסי מין, קשיים להגיע לאורגזמה, אינטימיות מינית: משחק מקדים, השקעה רגשית ופיזית אחרי קיום יחסי מין ושביעות רצון מינית). בנוסף הן דיווחו על שביעות רצונן מהקשר הזוגי, על הפנטזיות המיניות שלהן, שכיחותן ותוכנן, על משמעות קיום יחסי המין עבורן, על תחושותיהן כלפי עצמן וכלפי בן זוגן, עד כמה עונה בן הזוג על צרכיהן ובאיזו מידה תואם הקשר הזוגי שלהן את ציפיותיהן המקוריות, על בעיות בקשר הזוגי וכמובן על גיל הפסקת המחזור ונטילת הורמונים חלופיים.
התשובות שהתקבלו היו רבות ומגוונות, ואת חלקן הבאנו בראשית הכתבה. אחת הנבדקות, אישה בת 54, לא הבינה בכלל על מה המהומה: "אני לא מבינה מה אתם עושים כזה עניין ממין. אין לכם דברים יותר חשובים לחקור? בשבילי מין זה לא כזה ביג דיל וגם אף פעם לא היה. מה שחשוב בקשר זה החברות, הכבוד, האמון והמשפחה המשותפת. זה שיש מישהו שאפשר לסמוך עליו, ולא צריך כל מיני ג'וקים מיותרים בראש".
משתתפת אחרת, בת 51, אמרה: "מנסיוני, מה שנשים צריכות בגיל הזה זה רק מאהב, שיחזיר להן את האמון בעצמן ואת הניצוץ בעיניים. אחרי שנים של דעיכה איטית, שבהן שכחתי שאני גם יצור נחשק, זה כיף להתאהב מחדש ולהרגיש שוב כמו בת 16 רק עם ראייה מפוכחת יותר, בלי לאבד את הראש. וזה מה שאני אומרת השכם והערב לחברותיי המדוכאות: התרופה לדיכאון ולגיל היא פשוט להחליף את הבעל. לשדרג אותו. אם לא בפועל, אז לפחות בפנטזיה".
ירידה באינטימיות וברומנטיקה
"ראינו שככל שהאישה יותר מבוגרת, יש ירידה מתונה בנושא של התשוקה המינית", אומרת ד"ר בירנבוים. "אנשים פחות רוצים ופחות מקיימים יחסי מין. כל המרכיב של הסיעור והריגוש המיני והזוגי קצת מתמתן. אבל ראינו שהגורם שאחראי לירידה הזו, מעבר לכל דבר אחר, אפילו יותר מהגיל ומהסטטוס ההורמונלי גרידא, הוא משך הקשר. כלומר: כשאצל נשים בשנות ה-50 לחייהן נוצר קשר חדש עם גבר חדש – הן מחזירות עטרה ליושנה ומתלהבות ומתעוררות מינית כמעט כמו נשים בשנות ה-20 וה-30 לחייהן.
"ואז ביקשנו לבדוק מדוע יחסים זוגיים ממושכים מלווים בירידה בחשק המיני. מצאנו שהרכיב שהכי פגיע לאורך השנים, מעבר לתשוקה גרידא, הוא האינטימיות וההשקעה בתוך המערכת המינית. עם הזמן זוגות פחות מביעים את עצמם מבחינה רגשית בקונטקסט המיני.
"לנשים חיזור והבעה רגשית חשובים במיוחד. בכל גיל נשים רגישות להשקעה הרגשית בהן, אבל עם העלייה בגיל, כשהרומנטיקה והחיזור מתמעטים, ההתייחסות הרגשית של בן זוגן הופכת להיות משמעותית אף יותר. בגיל מבוגר מה שיותר חשוב לנשים זה בעיקר כמה הפרטנר קשוב אליהן. בן זוג קשוב במיטה הוא אינדיקציה לבן זוג קשוב בכלל, ולעד כמה הוא פרטנר ראוי באופן כללי. אם הוא משקיע במיטה, הוא ישקיע בי גם מחוץ למיטה ויהיה גם שם רגיש וקשוב.
"נשים דיווחו שמה שפוגע בחשק המיני שלהן הוא שהגבר פחות רגיש וקשוב לצרכים של בת הזוג שלו, פחות נותן לה תחושה שהוא מבין אותה, שהוא סובלני כלפיה, שהוא קורא אותה, ואולי יותר משתמש בה בתור איזשהו כלי קיבול לסיפוק הצרכים שלו. לעומת זאת, בקשרים חדשים בן הזוג משקיע יותר, מחזר וקשוב לצרכי האישה כדי להרשים אותה. ולכן מה שחשוב לתפקוד המיני של נשים הוא לא משך הקשר בפני עצמו, אלא מידת ההשקעה הרגשית מצד בן הזוג. אצל נשים מחוזרות – גם בקשרים חדשים וגם בקשרים ממושכים – לא נצפית ירידה בחשק המיני ובתדירות קיום יחסי מין, גם לא בגיל המעבר.
"לכן חשוב לטפח את החלק של האינטימיות ואת החלק של הרומנטיקה, שמין הוא אחד ההיבטים שלו, את הקשב ואת התגובתיות של בן הזוג לתחושות ולרגשות של בת זוגו בכלל, ובמין בפרט.
"ממצא נוסף שעלה במחקרנו היה שנשים, דווקא עם העלייה בגיל, חושבות שמין יותר חשוב לשימור הקשר הזוגי שלהן. זה ממצא מדהים, כי למה שנשים עם הגיל, כשהן פחות מקיימות יחסי מין, דווקא יחשבו שהמין הוא יותר חשוב? כנראה שעם הגיל הן ערות יותר לשבריריותם של יחסים רומנטיים. הן רואות שהרומנטיקה דועכת ומודעות להשלכות על הזוגיות שלהן. הן מבינות שמין הוא חלק בלתי נפרד משימור הקשר.
"אנשים צריכים להשתדל לא להתייחס לבן/בת הזוג כאל משהו מובן מאליו", מסכמת ד"ר בירנבוים, "או בתור צעצוע במיטה שלהם, אלא להיות יותר קשובים למה שהוא או היא באמת רוצים. מעבר להפתעה ולריגוש, מדובר פה יותר על צרכים רגשיים שצריכים להתמלא. וזה לא מתחיל במיטה. אלה דברים שקורים מחוץ למיטה. כשבן הזוג קשוב באופן כללי לצרכים של בת הזוג, יש לכך ביטוי גם בזירה המינית. עבור רוב הנשים המיטה היא ראי של המערכת ולהיפך".
לפנייה לכתב/ת 
גיל המעבר לא אומר קץ המיניות
צילום: סי די בנק
מומלצים
