קליע שנורה מחללית נאס"א פוצץ בהצלחה כוכב שביט

זיקוקים בחלל: קליע שירתה הלילה (יום ב') החללית האמריקנית "דיפ אימפקט" פגע כמתוכנן בכוכב השביט "טמפל 1" ופוצץ אותו.

מדעני נאס"א כיוונו את הקליע, שגודלו כגודל של מכונת כביסה ממוצעת, לעבר מסלולו של כוכב השביט, שגודלו כגודל מחצית מהאי מנהאטן, ותיכננו את ההתנגדות בקפידה. הם מקווים שעוצמת ההתנגשות - המשתווה לכ-5 טון דינמיט - תיצור מכתש על פניו שטחו של כוכב השביט - בגודל של בית ממוצע עד גודל של מגרש כדורגל. אחרי שהאבק הרב יתפזר, מקווים בנאס"א להציץ לתוך ליבת הקרח של כוכב השביט ועל ידי כך ללמוד על מבנהו והחומרים מהם הוא עשוי.

זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה בה פוגע גוף חללי מעשה ידי אדם בכוכב שביט באופן מתוכנן. העיתוי גם הוא נבחר בקפידה: הפיצוץ המרהיב התרחש בדיוק ביום בו חוגגים בארצות הברית את יום העצמאות. תג המחיר של מופע הזיקוקין המיוחד: כ-333 מיליון דולרים.

הפיצוץ התבצע במרחק של 134 מיליון קילומטרים מכדור הארץ אבל סקרנים שהתחברו לרשת האינטרנט יכולים היו לראות את תמונות הפיצוץ כפי שהועברו על ידי לוויינים.

רגע פגיעת הקליע בכוכב השביט (צילום: AP)

• אתר הפרויקט המיוחד של נאס"א על משימת "דיפ אימפקט"
  

המשימה הוכתרה בהצלחה ומאות אנשי נאס"א פרצו בתשואות למראה התמונות על המסכים. למי שמודאג הסבירו בסוכנות החלל האמריקנית כי ההתנגשות לא הסיטה את כוכב השביט ממסלולו ושום סכנה אינה נשקפת לכדור הארץ כתוצאה מהפיצוץ. 

שביטים הם, למעשה, גופים של קרח מים "מלוכלך" אבק וגזים המקיפים את השמש. מדענים סבורים שהשמש היא למעשה ענן ענק של גזים ואבק שקרס לתוך עצמו לפני 4.5 מיליארד שנים. כוכבי השביט הם החומר שנשאר אחרי היווצרות השמש.

גודלם של מרבית השביטים אינו עולה על קילומטרים ספורים או עשרות קילומטרים, אם כי כיום ברור שבמשפחת השביטים יש גם שביטים ענקיים שגודלם מעל 1,000 ק"מ. מרבית הזמן השביטים נמצאים באזורים החיצוניים של מערכת השמש, בחלל הקפוא הרחק מקרני השמש. 

מסיבה זו יש חשיבות גדולה למחקר השביטים. החוקרים מאמינים כי נוכחותם באזורים קפואים מאז היווצרות מערכת השמש ועד היום, מנעה מהחומר המצוי בהם לעבור שינויים דרמטיים ולכן חקר החומר ממנו עשויים שביטים עשוי ללמדנו על החומר הראשוני ממנו נוצרה מערכת השמש שלנו. 

שובליהם של כוכבי השביט נוצרים כאשר הם מתקרבים לשמש. השובל הוא למעשה ענן של אבק וגזים שנמס מליבת הכוכב עצמו. קרינת השמש "דוחפת" את הזנב לכיוון המנוגד מהגרעין.