האדם הקטן ביותר

תושבי הכפרים באי האינדונזי פלורס (Flores) מספרים כבר שנים רבות על ברייה זעירה המהלכת על שתיים בצעד מתנודד, תאבונה עצום ודיבורה רך וממלמל. הם קוראים לה אֶבּוּ גוֹגוֹ - "הסבתא שאוכלת הכול." עד כה, הניחוש הטוב ביותר שיכלו המדענים להעלות על דעתם היה שמקור ההשראה לאגדת אבו גוגו היו קופי המקק, אבל באוקטובר 2004 נחשפה חלופה שובת-לב: צוות של חוקרים אוסטרלים ואינדונזים שחפרו במערה בפלורס, חשפו את שרידיו של אדם גמדי - יצור שגובהו הגיע בקושי למטר אחד - ושבני מינו חיו עד לפני 13,000 שנה בלבד.

הבשורה הלהיבה את קהילת הפליאו-אנתרופולוגים. כדור הארץ היה אמור להיות בחזקתו הבלעדית של המין שלנו, הומו סאפיינס, כבר לפני 25 אלף שנה. בני מיננו היו אמורים להיות פטורים מחברתם של מיני אדם אחרים לאחר היעלמם של הניאנדרטלים מאירופה ושל ההומו אֶרֶקטוּס מאסיה.

יותר מכך, הומינידים (דמויי אדם) זעירים כל כך היו מוכרים עד כה רק משרידיהם המאובנים של אוסטרלופיטקים (כמו לוסי ודומיה) שחיו לפני כשלושה מיליוני שנים - הרבה לפני הופעתו של הומו סאפיינס. איש לא יכול היה לשער שלבני המין שלנו היו עד לא מכבר עמיתים קטני קומה ופרימיטיביים כל כך למראה, כמו בני פלורס הקטנים. איש גם לא יכול היה לנחש שיצור שגודל גולגולתו כשל אשכולית, עשוי להיות מחונן ביכולת קוגניטיבית המשתווה לזו של האדם המודרני.

אין זו ההפתעה הראשונה שהאי פלורס זימן לחוקרים. צוות של ארכיאולוגים בראשותו של מייקל ג'יי מורווד מאוניברסיטת ניו אינגלנד בארמידייל שבאוסטרליה, דיווח ב-1998 על גילוי חפצי אבן בעיבוד גס בני 840,000 שנה באגן סואה שבמרכז פלורס.

אף על פי שלא נמצאו שרידי אדם ליד הכלים, משמעות התגלית הייתה שבני הומו ארקטוס, ההומינידים היחידים שידוע כי חיו בתקופה ההיא בדרום-מזרח אסיה, חצו את מיצרי המים העמוקים המפרידים בין פלורס לאי יאווה. הצוות הסיק מכך שההומו ארקטוס היו יורדי ים, מסקנה מדהימה בפני עצמה לאור העובדה שלא השאירו בשום מקום אחר סימנים שתרבות החומר שלהם התקרבה בכלל ליכולת בנייה של כלי שיט. למען האמת, המועד המקובל הקדום ביותר לבניית סירות הוא לפני 40,000 עד 60,000 שנה, התקופה שהאדם המודרני יישב לראשונה את אוסטרליה. (בעלי החיים הקדומים האחרים הגיעו לפלורס כנראה בשחייה או בהיסחפות מקרית על שברי עץ צפים. בני אדם אינם שחיינים חזקים דיים כדי לעמוד במסע כזה, אבל הספקנים טוענים שהם אולי נישאו על רפסודות טבעיות.)

בתקווה לתעד את פרקי ההמשך של התיישבות האדם באי, החלו מורווד וראדיין פ' סואג'ונו מהמרכז האינדונזי לארכיאולוגיה בג'קרטה, לחקור במערב פלורס מערת גיר גדולה בשם ליאנג-בּוּאָה. ארכיאולוגים אינדונזים חופרים במערה בהפסקות מאז שנות ה-70, כאשר הם מקבלים תקציב לכך, אבל החפירות חשפו רק את שכבות המשקע העליונות. מורווד וסואג'ונו החליטו להגיע אל תשתית הסלע, והחלו לחפור ביולי 2001. לא חלף זמן רב, והמבצע החל להניב כלי אבן רבים ועצמות של סטגודון (stegodon) - שאר-בשר נכחד של הפיל - בגרסה ננסית.

אבל רק לקראת סופה של עונת החפירות השלישית הופיע ממצא, בדמות שן בודדת, המצביע על נוכחותם של הומינידים. מורווד לקח אתו לארמידייל יציקת גבס של השן כדי להראותה לעמיתו למחלקה פיטר בראון. "היה ברור שהטוחנת הקדמית הזאת דומה דמיון כללי לשן אנושית, אך היא לא הייתה שייכת לאדם מודרני," נזכר בראון. שבעה ימים לאחר מכן קיבל מורווד הודעה שהצוות האינדונזי חשף שלד, והאוסטרלים עלו על המטוס הראשון לג'קרטה.

סוג חדש של אדם?

השן הטוחנת הייתה אמנם מוזרה, אבל הייתה כאין וכאפס לעומת ההפתעה שחיכתה להם עם מציאת השלד, שמלבד זרועותיו החסרות היה כמעט שלם. על-פי מבנה האגן, הייתה זו כנראה נקבה שהלכה על שתיים. צמיחת השיניים ושחיקתן רמזו שהייתה בוגרת, אך גובהה היה כשל ילד מודרני בן שלוש, ומוחה היה קטן כמוחו של האוסטרלופיטקי הקטן ביותר. לשלד היו תכונות פרימיטיביות נוספות, כגון אגן רחב וצוואר ארוך של עצם הירך. ואולם מבחינות אחרות נראה הממצא מוכר. השיניים הקטנות והאף הצר, הצורה הכללית של קופסת המוח ועובי עצמות הגולגולת, רמזו מיד שמדובר בהומו.

בראון בילה את שלושת החודשים הבאים בבדיקת השלד המסתורי, שקיבל את הסימון הקטלוגי LB1 ואת כינוי החיבה ההוביט, שהדביקו לו כמה מחברי הצוות על שמם של היצורים הקטנים מספריו של טולקין "ההוביט" ו"שר הטבעות". ההכרעה איך לסווג אותו לא הייתה קלה. כשהוא מושפע מהתכונות המשותפות ל-LB1 ולהומינידים קדומים אחרים, הציע בראון בתחילה שהשלד מייצג סוג זואולוגי חדש של אדם.

אבל בשיקול דעת נוסף הכריעו את הכף קווי הדמיון לסוג הומו. בהתבסס על גילו של LB1, 18,000 שנה, היה הגיוני להניח שהעצמות שייכות להומו סאפיינס, אם כי לנציגה קטנת-מידה במיוחד שלו. אבל כשבראון ועמיתיו בחנו את התכונות המורפולוגיות של בני אדם מודרניים קטני-גוף - שכללו קבוצות נורמליות, כמו שבטי הפיגמים באפריקה וקבוצות בעלות מום, כמו ננסים הסובלים מחוסר בהורמון הגדילה - הם מצאו ש-LB1 אינו מתאים אף לא לאחת מן הקבוצות האלה.

לפיגמים למשל, גוף קטן אך מוח גדול - תוצאה של עיכוב בגדילה במהלך גיל ההתבגרות, לאחר שהמוח כבר הגיע למלוא גודלו. לבני אדם בעלי פגמים גנטיים הגורמים לקומה נמוכה ולמוח קטן יש מגוון של תכונות אופייניות שלא נמצאו ב-LB1, ורק לעתים רחוקות הם מגיעים לבגרות, אומר בראון. ומצד אחר, הוא מציין, לשלד מפלורס תכונות קדמוניות שמעולם לא תועדו אצל הומו סאפיינס נמוכים בעלי מום.

חוק האיים והקשר שלו לבני האדם

לדעת החוקרים, LB1 היה דומה יותר מכול להומו ארקטוס מיניאטורי. במאמר המתאר את הממצאים בכתב העת Nature שייכו החוקרים את LB1, וגם את השן היחידה ועצם זרוע משכבת משקע קדומה יותר, למין חדש של אדם - הומו פלורסיינסיס (Homo floresiensis). הם טוענים עוד, שמין זה הוא צאצא של הומו ארקטוס שבודד משאר העולם על האי פלורס והתפתח שם למין ננסי נפרד, כפי שקרה גם לסטגודון דמוי הפיל.

ביולוגים כבר הגיעו למסקנה מזמן, שעל איים קטנים יונקים גדולים מארנבת נוטים להתכווץ, כנראה כתגובת התאמה לכמויות המזון המוגבלות. אין להם הרבה מה להפסיד מכך, מפני שבסביבות כאלה אין הרבה טורפים. בפלורס למשל, הטורפים הגדולים היחידים היו דרקון קומודו (או כוח-ענק, הלטאה הגדולה ביותר החיה היום) וסוג נוסף של כוח, גדול עוד יותר, שנכחד. לעומת זאת, בעלי חיים קטנים מארנבת נוטים לגדול באיים לממדים מפלצתיים - אולי מפני שגוף גדול יעיל יותר אנרגטית מגוף קטן. במערת ליאנג-בואה נמצאו עדויות גם לכך בדמותה של חולדה בריאת בשר כארנבת.

אבל זוהי הפעם הראשונה שבה ממדיו הזעירים של הומיניד נקשרים לתופעה הקרויה חוק האיים. הדעה המקובלת על הפליאו-אנתרופולוגים היא שהתרבות מסוככת עלינו, בני האדם, מפני הלחצים הבררניים המעצבים את היצורים האחרים - אנחנו מתגברים על קור, למשל, באמצעות הבערת מדורות ולבישת בגדים, ולא באמצעות הצמחת פרווה מתאימה. גילוי ההומיניד הננס מראה שבתנאים מתאימים, כשהחיים נעשים קשים, גם בני אדם מגיבים באותה דרך צפויה מראש שבה הולכים יונקים גדולים אחרים. רמזים לכך שגם בני הסוג הומו מתמודדים בדרך זו עם שינויים באספקת משאבים נתגלו כבר קודם לכן, ב-2004 באולורגסיילי שבקניה. צוות של המכון הסמיתסוני בראשותו של ריצ'רד פוטס מצא שם גולגולת קטנה יחסית של הומו ארקטוס. "היכולת לקטון הייתה אחת האפשרויות בארגז הכלים הביולוגי של הומו ארקטוס," אומר פוטס, וההומיניד מפלורס הוא כנראה דוגמה קיצונית לכך.

העניינים נעשים מוזרים עוד יותר

המוח הזעיר של הומו פלורסיינס עורר תהייה רבה. הדברים שההומיניד הזה הצליח כנראה לבצע באמצעות איבר צנוע כל כך הם מדהימים בתכלית. מוח גדול הוא סימן ההיכר של האבולוציה האנושית. במהלך שישה עד שבעה מיליוני שנים הכפילו אבות-אבותינו את קיבולת גולגלתם כמעט פי ארבעה, מכ-360 מ"ל בסאהלאנתרופוס (Sahelanthropus), ההומיניד המשוער הקדום ביותר, ל-1,350 מ"ל בממוצע באדם המודרני. ראיות ארכאולוגיות מצביעות על כך שהמורכבות ההתנהגותית עלתה בהתאמה.

מומחים היו אפוא בטוחים למדי שמוח גדול הוא תנאי הכרחי להתנהגות תרבותית מתקדמת. ואולם בעוד האוסטרלופיטקים זעירי המוח הותירו אחריהם, במקרה הטוב, רק כלי אבן גסים (ורובם כנראה לא עיבדו אבן כלל) הצליחו ההומו פלורסיינסיס, שהחומר האפור במוחם היה מדולדל במידה דומה, לייצר כלים ברמת תחכום, שבמקומות אחרים קושרה רק להומו סאפיינס.

מרבית החפצים שנמצאו בליאנג-בואה הם כלי אבן גסים שסותתו מסלע געשי או מאבני חלמיש, כלים שלא היו מתקדמים מאלה שהכינו האוסטרלופיטקים המאוחרים ובני האדם הראשונים. אבל בין שרידי הסטגודונים הננסיים נחשפו כמה וכמה כלים מתוחכמים יותר, שכללו חודים מעובדים היטב, להבים גדולים, מרצעים וחודים קטנים שאולי חיברו אליהם קתות לשימוש כחניתות. הצוות הסיק מסמיכות המקום שההומו פלורסיינסיס צדו סטגודונים דרך קבע. רבות מעצמות הסטגודון היו של פרטים צעירים, כאלה שהומו פלורסיינסיס אחד יכול לשאת הביתה לבדו.

אבל היו גם עצמות של חיות בוגרות ששקלו עד חצי טונה. ריצ'רד ג' ("ברט") רוברטס, חבר בצוות המדענים מאוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה, סבור שציד והעברה של חיה כזאת חייבו עבודת צוות מתואמת - שהצריכה כנראה שימוש בשפה.

גילוי שרידים מפוחמים של חיות במערה מרמז שגם בישול היה חלק מהתפריט התרבותי של ההומו פלורסיינסיס. ההשערה שהומיניד בעל מוח מוגבל כל כך ידע לשלוט באש, מחייבת פסק-זמן למחשבה. על פי הסברה, בני אדם למדו לשלוט באש רק בשלב מאוחר יחסית בהתפתחות הקוגניטיבית הקיבוצית: העדות החד-משמעית המוקדמת ביותר לשימוש באש נמצאה במבני חימום בני 200,000 שנה באירופה, מעשי ידיהם של ניאנדרטלים בעלי מוח גדול.

אם מגלי ההומו פלורסיינסיס אכן צודקים בפרשנותם, זהו אחד הממצאים הפליאו-אנתרופולוגיים החשובים ביותר זה עשרות שנים. לא זו בלבד שהוא מורה שרק אתמול, במונחים גאולוגיים, חי מין נוסף של אדם לצד אבותינו, ושהסוג הביולוגי שלנו מגוון יותר מהצפוי, היא גם מעלה שאלות שונות בנוגע לגודל המוח ולאינטליגנציה. אין להתפלא אפוא שטענותיהם עוררו מחלוקת.

סיווג במחלוקת

לא עבר זמן רב ותאוריות חלופיות צצו על פני השטח. שלושה ימים בלבד אחרי פרסום הדוח הראשוני ב-Nature, ב-31 באוקטובר 2004, שלח הפליאו-אנתרופולוג מסייג' הנברג מאוניברסיטת אדלייד, מכתב לעיתון האוסטרלי סנדיי מייל ובו הוא כותב שמצב פתולוגי המוכר בשם מיקרוצפליה (מיוונית: "מוח קטן") עשוי להסביר את הממדים החריגים של LB1. בני אדם הלוקים בצורה החמורה ביותר של מיקרוצפליה מולדת, הקרויה גמדות מיקרוצפלית בראשיתית, מתים בילדותם.

אבל המקרים הקלים יותר, אף שהם לוקים בפיגור שכלי, יכולים להגיע לבגרות. בהשוואה סטטיסטית בין מדידות ממדי הראש והפנים של LB1, לבין ממדיה של גולגולת בת 4,000 שנה מכרתים, שידוע כי הייתה שייכת לאדם מיקרוצפלי, לא מצא הנברג הבדלים משמעותיים. יותר מכך, לטענתו, עצם הזרוע שנמצאה בשכבה עמוקה יותר מתאימה לגובה של 151 עד 162 ס"מ - קומתן של נשים רבות, ושל גברים לא מעטים, בני ימינו, ולאו דווקא של גמדים - ממצא המרמז שבליאנג-בואה חיו גם אנשים בעלי גוף גדול יותר. לדעתו של הנברג, על פי הממצאים, סביר יותר ש-LB1 הוא הומו סאפיינס מיקרוצפלי ולא ענף חדש של הומו.

סוזן סי אנטון מאוניברסיטת ניו יורק אינה מסכימה עם ההשערה הזאת. "מורפולוגיית הפנים של בני אדם (מודרניים) מיקרוצפליים שונה לגמרי," וממדי הגוף שלהם נורמליים, ולא קטנים, היא אומרת. אבל גם אנטון תוהה אם LB1 אכן מצדיק סיווג כמין חדש. "אין הבדלי צורה רבים בינו לבין הומו ארקטוס," היא אומרת. אכן אפשר לטעון שמדובר במין חדש, מודה אנטון, אבל הבדלי הצורה בין LB1 לבין הומו ארקטוס קטנים מאלה שבין כלב דני ענק לבין צ'יוואווה (המשתייכים לאותו מין). קיימת אפשרות ש-LB1 הוא הומו ארקטוס שסבל מבעיית גדילה פתולוגית שנבעה ממיקרוצפליה או מתת-תזונה, היא מוסיפה.

אנטומיה פרימיטיבית

עם זאת כמה מומחים אומרים שהאנטומיה של ההומיניד מפלורס היא דווקא דגם פרימיטיבי יותר. לדעתם של קולין פ' גרובס מהאוניברסיטה הלאומית האוסטרלית ודייוויד וו' קמרון מאוניברסיטת סידני, המוח הקטן, הצוואר הארוך של עצם הירך ומאפיינים נוספים מצביעים על אב-קדמון הדומה יותר להומו האביליס, החוליה הקדומה ביותר של הסוג הומו, ולא דווקא על הומו ארקטוס המפותח יותר. מילפורד ה' וולפוף מאוניברסיטת מישיגן באן ארבור תוהה שמא הממצא מפלורס עשוי לייצג אפילו נצר של אוסטרלופיטקוס.

אם LB1 הוא שלד של צאצאית של הומו סאפיינס או הומו ארקטוס, קשה לדמיין איך הברירה הטבעית הותירה אותה עם מוח שהוא קטן אפילו מן הצפוי לגובהה, אומר וולפוף. הוא מסכים כמובן שאם היא נצר של אוסטרלופיטקוס, שהיה בעל לסתות ושיניים מסיביות, צריך להסביר את הלסתות הקטנות יחסית ואת מערכת השיניים המעודנת. אבל זו חידה אבולוציונית פשוטה יותר לעומת המוח הזעיר, אומר וולפוף. ככלות הכול, שינוי בתזונה עשוי להסביר את הקטנת מנגנון הלעיסה, אבל למה לה לברירה הטבעית להוריד את האינטליגנציה?

אם אכן מדובר באוסטרלופיטקוס שחי מחוץ לאפריקה - ועוד הרחיק עד דרום מזרח אסיה - לפני 18,000 שנים בלבד, הרי שזוהי תגלית ראשונה מסוגה. הדעה המקובלת גורסת שאחרוני הקבוצה הזאת מתו באפריקה לפני מיליון שנים וחצי, ושהם מעולם לא עזבו את יבשת מולדתם. אולי, שיערו החוקרים, ההומינידים נזקקו לגפי הליכה ארוכות, למוחות גדולים ולטכנולוגיה משופרת לפני שיכלו להעז ולצאת אל העולם. אבל גילויים מן הזמן האחרון של מאובני הומו בני 1.8 מיליוני שנים באתר דמאניסי בגרוזיה, הפריך את הדעה הזאת - ההומינידים מגרוזיה היו פרימיטיביים וקטנים והשתמשו בכלים הדומים לאלה שייצרו האוסטרלופיטקים מיליון שנה קודם לכן. כשמביאים בחשבון את התגלית הזאת אין עוד סיבה להניח שלא ייתכן כי אוסטרלופיטקים (או לצורך העניין, האביליסים) התיישבו ביבשות אחרות.