בריונים ברשת

האבות המפתחים של האינטרנט תפשו את הרשת כעולם חדש ודמוקרטי, שבו המין, הגזע או הלאום אינם משחקים תפקיד. הנחה זו שגויה ונאיבית, קבעה החוקרת סוזאן הרינג, שגילתה כי סגנון התקשורת של גברים ונשים ברשת נבדל באופן ברור, בדיוק כמו במציאות הלא מקוונת.
על פי הרינג, נשים מרבות להשתמש במלים שמבטאות הערכה, בשפה תומכת שגורמת לצד השני לחוש מקובל ורצוי, והן נוהגות להגביל עצמן בהתנצלויות ולהטיל ספק בטיעונים שלהן. גולשים, לעומת זאת, מרבים להשתמש במלים נחרצות ולא מתפשרות. הם משלבים סרקזם בדבריהם וביטויים סמכותיים, שעיקרם קידום עצמי והטחת עלבונות. במקרים קיצוניים, גולשים מגיבים בחריפות ובחוסר איזון לכל דבר שעושה או אומר הצד השני, גם כששותפם המקרי כלל לא מעוניין בחברתם. תופעה זו קרויה התלהמות (Flaming).
הרינג מניחה שהתלהמות, כמו גם סוגים אחרים של הטרדה, היא נחלתם הכמעט בלעדית של גברים, שמנסים להשליט את מרותם בסייברספייס, איזור ללא חוק שבו ההשפעה של המוסדות המדכאים, הפאטריארכלים, חלשה. גברים אלו רואים עצמם כמעין קאובויז של הסייברספייס, תמיד נכונים לפעולה בחזית הווירטואלית הפרועה, שלשיטתם רוויה בנשים שיש לרסנן. בחסות האנונימיות של הרשת והקלות הבלתי נסבלת של הגישה לאינטרנט, רבים מהם מרשים לעצמם להשתמש בהומור סקסיסטי או משפיל.

אקסהיביציוניזם, פדופיליה ומציצנות מקוונת

באופן כללי, ניתן לאתר שלושה אמצעים להטרדה ברשת: דואר אלקטרוני, תוכנות מסרים מידיים, כמו ICQ, וצ'טים. תכנים אלו עשויים להופיע בצורת הערות מיניות, שאלות בלתי רצויות על מראהו של הצד השני או חיי המין שלו והודעות מאיימות ועוינות.
רוב ההטרדות אינן עוברות את שלב ההודעות העוינות, אך פגיעתן עשויה להיות רעה מאוד, כמו במקרה של הסטודנט ג'ייקוב אלקבז.
בשנת 95' פרסם אלקבז סיפור פורנוגרפי בקבוצת הדיון alt.sex.stories. עד כאן הכל נשמע סביר. אבל אלקבז כתב סיפור על אונס, עינויים ורצח אישה ששמה זהה לשמה של סטודנטית שלמדה אתו באוניברסיטת מישיגן. זמן קצר לאחר שהאף.בי.איי החל בחקירה נעצר אלקבז ונשלח להסתכלות. ב-21 ביוני 1995, נענה שופט בית המשפט המחוזי לבקשת ההגנה וביטל את כתב האישום נגדו. דבריו, הסביר, נכתבו בהקשר של פנטזיה, ולכן הם מוגנים תחת התיקון הראשון לחוקה.
קתרין מקינון, פרופ' באוניברסיטת מישיגן ופעילה נגד פורנוגרפיה, דחתה את טיעון הפנטזיה. "מלים הן נשק, ואפשר לגרום נזק ממשי באמצעותן"' אמרה אז.
אלקבז ודומיו סובלים מכפייתיות מינית. מדובר באנשים שעוסקים ברדיפה אחר פנטזיה, חולנית יותר או פחות, על חשבון אינטימיות וקיום קשר עם שותף אמיתי. גולשים בעלי התנהגות כפייתית עשויים לכפות את הפנטזיות שלהם על קורבנות תמימים, שאינם מעונינים כלל לשתף פעולה, בביטויים של אקסהיביציוניזם, פדופיליה ומציצנות מקוונת.
חשוב לסייג: יש להבין נוהגים מיניים כחלק מהקשר תרבותי. ההתנהגות המינית היא מורכבת ונתונה לשיפוט מוסרי ונורמטיבי. ברשת, הקו בין פלירטוט להטרדה דק יותר מתמיד. למשל, יש אנשים שלא יראו במלים גסות ביטוי מיני. מיניות בוטה בין גברים הומוסקסואלים עשויה להיתפש כנורמלית בקהילה ההומוסקסואלית, אך להתפס כלא ראוייה מחוץ לה.
נוסף על כך, מי שאינו מנוסה במערכות יחסים עשוי להתבטא באופן בלתי הולם בתום לב. הדבר נכון במיוחד לבחורים צעירים, שחוקרים מאמינים כי חלקם בקרב ההטרדות המיניות והעוינות ברשת הוא רב.

לפחות 50 אחוז מהנשים מוטרדות

עם זאת, הטיעון בדבר גילם וחוסר בשלותם של המטרידים אינו משכנע, ושקול לרציונליזציה ששימש בעבר גברים כדי להצדיק הטרדות בבית הספר או במקום העבודה. חשוב לציין, כי הטרדה מינית באינטרנט אינה נחלת נשים בלבד. גם גברים מטרידים גברים והסבירות שנשים יטרידו גברים גדולה יותר ברשת מאשר בעולם הלא מקוון, אם כי העדויות לכך אינן רבות.
התקשורת באינטרנט אינה דומה לתקשורת פנים מול פנים ולכן טענות על אונס וירטואלי מופרכות למדי, אך אי אפשר להקל ראש בנזקים האפשריים של הטרדות מקוונות. הצקות אלו עלולות לגרום אצל הקורבן לחרדה, לתחושת מטרד, להפרעה לסדר החיים התקין, ולפלישה לפרטיות.
על פי החוקר דאג פיק, לפחות חצי מהנשים סבלו או סובלות מהודעות דואר אלקטרוני מטרידות, מאיימות או שאינן הולמות. ההשפעה של ההודעות על אותן נשים נעה בין תחושת אי נוחות קלה לפחד ממשי.

פתרונות אפשריים

האנונימיות שמספק האינטרנט מקשה על איתור מטרידים. הפעילות המונעת היעילה ביותר נגד הטרדה היא חסכון בפרטים. יש לזכור כי אדם שיוצר רושם ראשוני מצוין באינטרנט עלול להתגלות כבלתי נסבל ואף מסוכן במציאות.
גולשים אמריקאים ששכרו בלשים פרטיים כדי שיבררו פרטים נוספים על בני זוגם הווירטואליים גילו שהדמות בעבר השני רחוקה מלהיות דומה לתיאור שנמסר להם. נקיטת אמצעי זהירות, כמו אי חשיפת מספר הטלפון, שם או כתובת בשיחות הראשונות תפחית את הסבירות לכך שהמטריד יתמיד בפעילותו.
CyberAngels, ארגון לשמירה על פרטיות הגולשים, ממליץ לא להגיב לפניות מתלהמות של גולשים בצ'ט ולא לפלרטט עם איש בשלב מוקדם, אלא אם כן מוכנים לשאת בהשלכות. כמובן שכל אחת זכאית להכנס לצ'ט בשם המשתמש בלונדינית21, אך רצוי שלא תבטא את העצמאות המינית שלה בפני זרים, שחלקם לא ידעו להעריך זאת כראוי.
במידה וההטרדה מתבצעת באמצעות הטלפון יש לערב את המשטרה. אם המטריד פועל באמצעות הדואר האלקטרוני, יש לדווח על כך לספק האינטרנט של המטריד בכתובת:
net.il.שם הספק@abuse.
ספקי האינטרנט יזהירו את המטריד ויתעדו את רישומי הפעילות (לוגים) שלו, במידה והמשטרה תתבקש להתערב.
אם ספק האינטרנט של המטריד אינו ידוע אך מקור המכתבים בשירות דואר רשת כמו הוטמייל, יש לכתוב לשירות הדואר בכתובת abuse@hotmail.com, או abuse@yahoo.com.
לרוב, תכתובת דואר אלקטרוני עשויה להכיל פרטים חשובים על הנמען, למרות ניסיונו להסוות אותם. כדי לראות את פרטי השולח בתוך הודעה באאוטלוק יש לבחור בתפריט View ולאחר מכן באפשרות Options.
בעזרת פעולה שקרויה "איתור DNS לאחור" ניתן לאתר את שם הדומיין של ספק האינטרנט שבו מנוי המטריד מכתובת ה-IP שמצורפת בהודעה. זאת בעזרת כלי רשת כמו WS_Ping של חברת איפסוויץ (http://www.ipswitch.com או Netlab של SoftSeek).
אם מדובר במטריד באמצעות תוכנות מסרים מידיים כמו ICQ או אודיגו, יש לבחור באפשרות Move to Ignore list או Ignore, שזמינות בחלון ההודעה המטרידה. במקרים בהם ההטרדה נמשכת יש לזנוח את מספר ה-ICQ הישן ולרשום מספר חדש. בעת גלישה בתוכנות וידאו, כמו נטמיטינג IRC או צ'טים, לעולם אין להשתמש בכתובת הדואר האמיתית בהגדרות התוכנה.
אם ההטרדה נמשכת, יש לתעד את ההתקשרות עם המטריד: צילומי מסך הודעות דואר אלקטרוני וכל דבר אחר. רצוי גם להדפיס את התיעוד, כדי להבטיח שאחרים יהיה עדים להטרדה.
מטרידים סדרתיים נוהגים לגנוב חשבונות אינטרנט של משתמשים אחרים ומשתמשים בהם כדי להטריד אחרים. יש לזכור שהאנונימיות היא נשקו העיקרי של המטריד. במקרים בהם שום דבר אחר לא עוזר, יש לעודד את המטריד לחשוף פרטים על זהותו האמיתית, ולאחר מכן לאיים עליו בתלונה במשטרה. לפעמים די באיום כדי שהתופעה תפסק.
אם המטריד מצליח להחביא את זהותו בתחכום וביעילות, וההטרדות אינן נפסקות, מומלץ לפרמט את המחשב האישי (כדי לנקות אותו מתוכנות טרויאניות שהמטריד עלול היה לשתול), לבקש מספק האינטרנט לשנות את שם המשתמש וכתובת הדואר האלקטרוני ולהיכנס בצ'טים בניק שונה. מדובר במטרד, אך אי הנוחות שתגרום הטרדה מתמשכת רבה יותר.

קהילות מקוונות מלוכדות מגינות מפני הטרדה

גולשות שאינן מוכנות להסתפק בתגובה מתגוננת יכולות ללמוד מהמקרה של נטאשה האריס, שחקנית משחק הדמים קווייק, שפרסמה כמה מתצלומיה המהוגנים באתר אינטרנט ב-98'. בעקבות זאת קיבלה האריס בדואר תצלום פורנוגרפי מזויף, שבו ראשה חובר לגוף עירום של מישהי אחרת. נוסף על כך, היא הותקפה בווירוס, וגולש אחר, שידע כי היא חובבת בעלי חיים, שלח לה תצלום של כלב שחוט. חברים אחדים בקהילת קווייק, שהחליטו להפסיק לשתוק לנוכח האלימות המקוונת, השיקו את הקמפיין הירוק של קהילת קווייק.
הקמפיין מיועד לשרטט קו ברור בין בידור ופנטזיה לבין החיים האמיתיים, שמבחין בין אלימות בפיקסלים של משחק לאלימות ממוחשבת, שמכוונת כלפי אנשים אמיתיים. אתרים שמציבים את הסרט הירוק של הקמפיין מביעים תמיכה בחופש הביטוי, יחד עם אמונה שחופש ביטוי מחייב התנהגות אחראית.
בעקבות המקרה של האריס הסיקו חוקרים שהתפתחות קהילות מקוונות מלוכדות, להבדיל מצ'טים שבהם מתקיימים מפגשים ארעיים, תגונן על חברי הקהילה מפני מטרידים ותפחית את הסיכוי שבעלי נטייה לכפייתיות מינית יטרידו. לשיטתם, אם המחפשים סיפוקים שונים ינדדו מקהילות כלליות לקהילות מאופיינות ומלוכדות, שגורם האנונימיות בהן פחות בולט, נטייתם להטריד תפחת וייתכן שיתקרבו לחוות משהו שדומה לקשר אמיתי.
באינטרנט, נשים אינן סובלות מנחיתות פיזית לעומת גברים והכלים הטכנולוגיים שלהן כגולשות שווים לאלו של הגבר. האינטרנט עשוי להיות כלי מצוין לקידום השוויון בין המינים, אך הדרך לשם עוברת דרך שליטה טכנולוגית, תחום שנשים עדיין סובלות בו מנחיתות לעומת גברים.
לעומת ארצות הברית, בה הגיע השנה שיעור הנשים הגולשות לכ-50 אחוז מאוכלוסיית הגולשים, סקרים שונים מגלים כי בישראל אחוז הגולשות עומד על 20-30 בלבד.
מצב זה מוגדר כדומיננטיות גברית, שעשוי לתרום לרמת ההטרדות באינטרנט. הוא ישתנה ככל שיהיו יותר נשים מחוברות.