מנכ"ל גלובוס גרופ משיב למכתב הפתוח

לכבוד,

דני מלמד, אבא של נדב

שלום דני. קראתי את מכתבך אתמול בו כתבת שאתה מצר על כך שלקחת את בנך לקולנוע. הבטחת לנו גם כי יותר לא תעשה זאת, כי בבית יש לכם די.וי.די וגם הפופקורן הביתי טעים יותר.

אין לי עניין להתנצח עם אב על דרך ניהול חייהם של ילדיו, והוא יכול - כל עוד הם בגיל הניתן לשליטה - אף להכניסם לחדר אטום ולמנוע מהם כל מגע עם העולם העלול להשחית את נפשם הרכה. הקולנוע בעיני הוא עדיין מקום מקסים מאין כמוהו לבילוי חברתי מהנה. לכן, סלחו לי, קשה לי עדיין להאמין כי הילד חזר עצבני מהקולנוע.

בדרך למסקנתך (העצובה לטעמי. החיים עדיין יפים בבית הקולנוע) אתה מנגח אותנו על פרסומות אלימות בהצגות היומיות,  ומביא לדוגמה את הפרסומת ל"יס" כאילו רק בקולנוע נתקלים הילדים בפרסומות הללו. העולם מתחיל ונגמר בגלובוס. בחוץ הכל נקי. גם הפרסומות לבירה לדעתו של מר מלמד, אבא של נדב, אינן צריכות להיות מוקרנות בהצגות יומיות, כאילו אין הורים באולם. שתיית בירה בעיני עדיין אינה חטא שיש למנוע את הצגתה מעיניו של ילד.

עד שפסיכולוגים, פדגוגים, סוציולוגים ושאר גדודי מקצוענים יגבשו דעה סופית, מוסכמת מוצקה וסגורה בדבר השפעת הפרסומות על נפש הילד (בינתיים הם חלוקים בדעתם), אני אמשיך להחזיק בדעתי שהפרסומות בקולנוע שלנו אינן גרועות יותר מאלו המוקרנות בטלוויזיה, ובוודאי אינן נוטפות סקס ואלימות. ואם רוצים לשמור על הילדים, אולי כדאי קודם לבטל את הקרנת החדשות, שבהן רואים מדי יום מראות קשים, בהבדל אחד - שם זה אמיתי.

אגב - בשילוט בולט בבתי הקולנוע אנחנו מודיעים על שעת הפרסומות ועל תחילת הקרנת הסרט, כך שכל מי שרוצה יכול לשלוט בזמן כרצונו.

בדרך להגנת הילד אתה תקפת, מר מלמד, גם את מחיר הכרטיס. אם אגיב כי מחיר הכרטיס הוא סביר בעיני, יהיו כאלה שיעקמו את אפם האנין ויאמרו: תראו את האינטרסנט הזה ,וישכחו על מה הוציאו במהלך החודש הרבה יותר כסף, ועל דברים הרבה פחות מהנים. אגב, מחיר הכרטיס בארה"ב ובמערב אירופה הוא הרבה יותר יקר.

אם אסביר כי מחיר הכרטיס (הכולל גם מע"מ, כמובן) אינו מסובסד, כפי שמסבסדים אצלנו את התיאטרון למשל וכגוף עסקי עלינו לקיים את עצמנו (שכר דירה, חשמל, אבטחה ועוד), ואנו גם מסבסדים כרטיסים ללוחמי צה"ל ולגימלאים, האם באמת זה ישכנע אותך, מר מלמד, להחזיר את בנך לבית הקולנוע?

באותה דרך לשמירה על נפש בנך, לקחת לעצמך את החירות ללעוג למנהל בית הקולנוע, שהשיב לך כי יפנה בעניין הפרסומות להנהלה. כאילו שאתה לא  יודע ששום מנהל קולנוע לא מחליט על הסרטים המוקרנים אצלו, אלא ההנהלה הראשית. ולכן למה להתגולל על אותו מנהל? אבל בדרך לשמירת נפש הילד מותר כנראה לבוז לאדם, לפגוע בכבוד העובד ולשים אותו באור נלעג ("אני לא בטוח שהוא הבין", כתבת).

אני מקווה שהילד נדב בכל זאת יגיע לבתי הקולנוע ויצפה בסרטי הקיץ המקסימים, אחרת אני לא בטוח שבגיל בוגר יותר הוא יבין למה אבא מנע ממנו לראות סרטים בקולנוע.

יגאל גלאי, מנכ"ל "גלובוס גרופ"