המשרד לאיכות הסביבה מגיש: אנטנה תרבותית

מאבק עז יצרים מתחולל בימים האחרונים בין תושבי רמת אביב לבין מוזיאון ארץ ישראל השכן. התושבים זועמים על החלטת המוזיאון לאפשר לחברת "סלקום" להתקין בתחומו 8 אנטנות סלולריות, בנוסף למספר אנטנות שכבר הוצבו במקום. בשבוע שעבר, כפי שנחשף ב-ynet, הפגינו כ-300 מתושבי השכונה מול שער המוזיאון, וכעת הם מאיימים בארגון חרם עליו ובודקים את האפשרות להגיש נגדו תביעה משפטית, בנימוק שהאנטנות הסלולריות מורידות את שווי הנכס שלהם.

אחת ממנהיגות המחאה היא השחקנית יונה אליאן, המתגוררת בשכונה שנים רבות. "האנטנות האלה ממוקמות קרוב מאוד לבנייני מגורים", היא אומרת. "יש בסביבה שלושה גנים, בית ספר, בריכה לימודית. במוזיאון עצמו מתקיימות במשך כל השנה המון פעילויות לילדים: חוגים, סדנאות, הצגות וקייטנות. זה פשוט משחק באש".

אליאן מוצאת רק מעט נחמה בהודעה ששיחרר המוזיאון ובה נאמר כי "המרחק של האנטנות מבתי התושבים עומד בקריטריונים של טווח הבטיחות. עוצמות הקרינה הצפויות יהיו נמוכות מעוצמות החשיפה המותרות לפי תקן המשרד

 לאיכות הסביבה" (מנכ"ל המוזיאון, אילן כהן, סירב לענות על שאלות נוספות מעבר להודעה זו).

"הסכנות האמיתיות של האנרגיה הסלולרית עדיין לא ידועות, וכדי להוכיח אותן צריך מרחק של זמן", אומרת אליאן. "אי אפשר לחכות 30 שנה ולהגיד 'טעינו'. קראנו וראינו מספיק כתבות על אזורים עם רמת קרינה גבוהה שהתגלו בהם יותר מקרים של סרטן. הדברים האלה תמיד מתגלים בדיעבד. הרי במשך שנים אף אחד לא ידע מה גודל הסכנה שבעישון סיגריות ושאסור לצלול במים המזוהמים של הקישון".

"לא לוקחים סיכונים"

אין מחלוקת על כך שהקרינה הסלולרית מסוכנת. מדי כמה שבועות מתפרסם מחקר חדש שמזהיר מפני שימוש יתר במכשיר שרבים מאיתנו פיתחו כלפיו התמכרות. אבל מפאת גילה הצעיר יחסית של הטכנולוגיה הסלולרית מידת הסיכון המדויקת אינה ידועה ואת הנזקים לטווח ארוך נדע רק בטווח הארוך.

לכן הטענה של הנהלת המוזיאון, שהאנטנה מרוחקת מספיק מבתי התושבים והצבתה עומדת בכל הקריטריונים, רחוקה מלהרגיע את תושבי השכונה. שכן גם הקריטריונים האלה נקבעו על סמך מידע מוגבל ועלולים להשתנות ככל שנדע יותר על סכנות המפלצת הסלולרית. מהצד השני, יש שטוענים שדווקא השימוש במכשיר הסלולרי האישי מסוכן יותר מכל קרינה של אנטנה. גורמים בענף הסלולרי בכלל לא מבינים מדוע נטפלים אליהם. קווי מתח גבוה וצלחות של בזק הרבה יותר מסוכנים, הם יאמרו לכל מי שמוכן לשמוע.

ובחזרה לרמת-אביב: אין ספק שהנהלת מוזיאון ארץ ישראל לא היתה יכולה לבחור לעצמה אויב פחות רצוי מהתושבים האמידים והמשכילים יחסית של השכונה. פרופסור ישראל פינקלשטיין, מומחה לארכיאולוגיה בעל שם עולמי, מתגורר בשכונה. "המוזיאון הזה הפך לחוות אנטנות", הוא טוען. "הציבור לא

יודע שזה מקום שמסכן את אורחיו, עובדיו ושכניו. אם תסתכל מקרוב תראה את האנטנות במקום שמוסוות בכל מיני דרכים, למשל בתוך דקל יפה. ועכשיו מוסיפים עוד".

גם פינקלשטיין, איש שאמון על שיטות של מחקר מדעי, מתקשה למצוא נחמה בטענה שהצבת האנטנה עומדת בכל התקנים. "אין אף מחקר שאומר מה יקרה בגיל 40 לילד שנחשף לקרינה של אנטנה סלולרית בגיל חמש. ברור רק שאף מחקר לא קבע שזה לא מסוכן. וכשהדבר קשור לחיי ילדיך, אתה לא לוקח שום סיכונים".

גם אליאן וגם פינקלשטיין מעלים טענה עקרונית, הנוגעת לעצם ההחלטה של מוסד תרבותי למסור את עצמו שבוי מרצון לאינטרס של גורם כלכלי, ואפילו בנימוק של איזון תקציב. "לאנשים האלה אין שום מושג מה זה תרבות ומה התפקיד של מוזיאון", אומר פינקלשטיין. "תאר לך שאוניברסיטת תל אביב היתה מחליטה להקים חוות אנטנות בתוך הקמפוס תמורת כמה אלפי דולרים. יש קווים שאסור לחצות, והמוזיאון חצה את הקו".

בעיריית תל אביב כבר רגילים לטענות של תושבים, כולל סלבריטיז עתירי זכויות, על האנטנות הסלולריות שמתרוממות להם ליד המרפסות. "מוזיאון ארץ ישראל הוא אמנם חברה עירונית", אומרים בעירייה, "אך ההחלטות הנוגעות לתפקודו השוטף מתקבלות באופן אוטונומי על-ידי המנכ"ל והדירקטוריון שלצדו". אבל גם כך הסיכוי שתושבי רמת אביב ימצאו בעל ברית בדמותו של ראש העירייה, רון חולדאי, קלוש. חולדאי צוטט בתחילת השבוע שעבר כמי שתומך בהמשך הצבת האנטנות על מבנים בעיר. אומר וגם עושה: המשרד שלו ממוקם בקומה ה-12 של בניין העירייה, כשעל הגג מעל יש אנטנה סלולרית.

"נפגע במוזיאון דרך בכיס"

פעולות המחאה של תושבי רמת אביב מאיירות בעיה גורפת יותר, הנוגעת למעמד החוקי של הצבת האנטנות הסלולריות. בשבוע הבא אמורה להתכנס ועדת השרים לענייני פנים, כדי לדון בהצעתו של שר הפנים אופיר פינס בעניין הסדרת הפיצוי הכספי לבעל דירה שיוכיח כי ערך הנכס שלו ירד כתוצאה מהצבת אנטנה סלולרית בסמוך. לפי ההצעה של פינס, החברה שהציבה את האנטנה תשלם לטוען 80 אחוז מסכום הפיצוי שייקבע והרשות המקומית תהיה אחראית ל-20 אחוז.

ההצעה אמורה לשמש מענה למאבק של הרשויות המקומיות, שאותו מנהיגה יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה. בפועל, לא הרשויות המקומיות הן שמנפיקות אישורים להצבת אנטנות. החל משנת 2003 רשאיות החברות להציב אנטנות בכל מקום שיחפצו, לאחר שהשיגו אישור מהמשרד לאיכות הסביבה, שניתן אוטומטית. הרשויות המקומיות אינן יכולות להתנגד לכך. בינתיים, בכל שכונה

 שבה מתוכננת הצבת אנטנה התושבים מקימים ועד פעולה ויוצאים להפגנות. נושא הפיצויים בגין ירידה בערך הנכס עלול להתברר כמסלול החוקי היחיד של תושבים נגד חברות הסלולר.

אליאן יודעת היטב שלמחאה שלה (בדומה למחאה של אמנים אחרים בשכונה - בן זוגה ששי קשת, השחקן ששון גבאי ואחרים), יש יותר סיכויים להישמע. היא גם מבינה שאם לא בחצר האחורית שלה, האנטנות יוצבו בסופו של דבר במקום אחר, מן הסתם בשכונה פחות מבוססת ואמידה. "כל אחד צריך להילחם על הבית שלו", היא אומרת. "אנחנו נלחמים על השכונה שלנו ומקווים שנצליח ונשמש דוגמה לאחרים. אני לא יכולה להילחם את המלחמה של כולם".

אליאן ופינקלשטיין מזהירים שפעילות המחאה תימשך ותסתיים רק כאשר המוזיאון ייסוג מההחלטה לארח את האנטנה של "סלקום". בסוף השבוע התקיימה פגישה בין הצדדים, שבמהלכה שטחו התושבים את טענותיהם. לדברי התושבים, אמר להם המנכ"ל כהן שההחלטה להציב את האנטנות התקבלה על-ידי הדירקטוריון ולא על-ידו, ושלא היו מעורבים בה מניעים כספיים.

בשלב זה, האנטנות נשארות והחדשות בדרך. פינקלשטיין מזהיר שהוא וחבריו לא מתכוונים לנהל משא ומתן. "אם המוזיאון לא יסכים לסגת, נפעל לשכנע כל בית ספר וכל ועד הורים להחרים את המקום", הוא אומר. "נפגע במוזיאון דרך הכיס".