צבא של דחלילים

הרמטכ"ל יכול כבר לכשכש בזנבו. הניצחון של צה"ל כמעט מונח בכיסו. הממשלה החליטה, הכנסת אישרה ודן ח-ל-ו-ץ, זחוח מתמיד, יוכל לחרוץ עוד חריץ בחגורת מכנסיו. בוועדת חוץ וביטחון הוא אפילו יוכל לומר לכל מקטרגיו, אלה שרואים בכיליון עיניים את רפיסות הדעת של צמרת צה"ל - שכישורי רבים ממנה נבחנו 'על אמת' בעיקר בפרוזדורי לשכת ראש הממשלה -  שחייליו חזרו הביתה בשלום. חלוץ הוא אולי לא "מינוי פוליטי", אם כי גם על כך אפשר להתווכח - כמו על האופן שבו נבחר היועץ המשפטי לממשלה, זה שהזדרז למחוק לשרון את כתב האישום שכבר הוכן נגדו - אבל הוא בוודאי יירשם בדפי ההיסטוריה כמי שהוביל, בלא מעט חדווה, את תהליך הנסיגה הארור הזה.

הרמטכ"ל מדבר, לפי שעה, רק על תלמידי ישיבות ההסדר. אולם הם לא היחידים שרואים כיום בצה"ל קבלן כוח-אדם, העושה בפקודתו של ראש הממשלה את הנתעב שבמעשים. אין ספק שחלק מאלה המרכיבים כיום את הדרג הבכיר בצבא יקבלו מיד לאחר סיום הפינוי שדרוג, כמו אלוף פיקוד הדרום - שכבר קיבל הבטחה לנסיעת צ'ופר לוושינגטון לכמה שנים, או אחרים שלהם כבר הובטחו ג'ובים עתירי הכנסות במגזר הציבורי-עסקי. אבל לכל אחד מהם יש לומר בפשטות רבה: כשתסיימו לבלות ברחבי העולם על חשבון הקופה הציבורית, לא בטוח שיהיה לכם לאן לחזור.

צה"ל מתקפל תחת אש, אי אפשר לברוח מן העובדה הזאת. "תוכנית ההתנתקות" היא בסך הכל שם מכובס למהלך פוליטי, המבטא קריסה מוחלטת של תורה מדינית שהייתה נר לרגלי המדינה היהודית מאז הקמתה. מי שלא מבין זאת כעת, ימצא בצה"ל הרבה דחלילים בעוד מספר חודשים. ולא רחוק היום בו את המתגייסים החדשים יצטרכו להביא בכוח לוכדי עריקים.

• אמיר חצרוני: על סרבנים ופראיירים
• אילן מרסיאנו: סרבן אחד ליום